הקאנצלרית מרקל. נפרדת מהמפלגה / צילום: Associated Press, Michael Kappeler
זה יהיה כינוס שכמוהו מפלגת השלטון הגרמנית לא חוותה אי-פעם: היום בצהריים (שבת) 1,001 הנציגים הבכירים של המפלגה יישבו בבתיהם מול המחשב, יישמעו את שלושת המועמדים לתפקיד ראש המפלגה נואמים בפני חלל ריק, ובסופו של דבר יצביעו באופן חשאי מי ראוי בעיניהם להוביל את האיחוד הנוצרי-דמוקרטי (CDU).
על הפרק עומד גורל המפלגה אחרי קרוב לשני עשורים בשליטת אנגלה מרקל. מגפת הקורונה אולי מטילה צל על הכינוס, שנדחה כמה פעמים בגללה, אך עזיבתה של הקאנצלרית, שעיצבה מחדש את הפוליטיקה הגרמנית, מטילה עליו צל כבד הרבה יותר.
כשנה אחרי הבחירות ב-2017 הודיעה מרקל, בעקבות לחץ הולך וגובר מתוך מפלגתה ושורת הפסדים למפלגה החדשה שצצה מימין, "אלטרנטיבה לגרמניה", כי זו תהיה הכהונה האחרונה שלה בתפקיד. "בבחירות הבאות לא אתמודד על תפקיד הקאנצלרית", אמרה.
מאז העולם השתנה: מגפת הקורונה הוכיחה את הצורך בממשלה מנוסה שמקשיבה לעצות המדענים, האיחוד האירופי מחפש מנהיגות שתוביל אותו קדימה והצרות הכלכליות של גרמניה רק מתחילות, אחרי שהמדינה נכנסה לגירעון חסר תקדים כדי להתמודד עם משבר הקורונה.
סוגיית הפליטים ומדיניות ההגירה כבר לא בראש סדר היום, אבל מרקל (66) עדיין נחושה שלא להתמודד שוב. "האם את שוקלת לחזור בך?", נשאלה על ידי כמה כלי תקשורת בחודשים האחרונים. תשובתה הייתה זהה - "לא".
מנהיגת גרמניה, שלפי השמועות המשיכה בכהונתה גם בגלל רצון "לצלוח" את תקופת טראמפ במינימום נזק בינלאומי וכלכלי לגרמניה, פינתה את תפקיד מנהיגת המפלגה כבר לפני יותר משנתיים.
אם הכול היה הולך לפי התכנון שלה, מי שנבחרה להחליף אותה אז - אנאגרט קראמפ-קארנבאואר (58) - הייתה אמורה להיכנס לנעליה. אך אק"ק, כפי שהיא מכונה, לא הצליחה לצבור פופולריות. היא זרעה פילוג היכן שהיה צריך אחדות, הפגינה נוקשות היכן שהיה צריך גמישות ולא התרוממה בסקרים הכלליים למרות שמונתה לתפקיד שרת ההגנה. בפברואר האחרון הודיעה על התפטרותה.
מאז נפתח מחדש המאבק להנהיג את המפלגה. מי שייבחר בבחירות המקוונות בקונגרס המפלגה, שיתחיל בשישי ויסתיים בשבת אולי לא יהפוך באופן אוטומטי למועמד המפלגה לתפקיד הקאנצלר, אך ייחשב בוודאי למועמד הרציני ביותר לו.
וכך, על התפקיד שפינתה מרקל לפני יותר משנתיים ושפינתה אק"ק לפני כשנה יתמודדו בסוף השבוע שלושה גברים - פרידריך מרץ (65), ארמין לאשט (59) ונורברט רטגן (55). שלושתם ממדינת המחוז נורדריין-וסטפליה במערב המדינה.
המועמד שחזר מהכפור הפוליטי
מבין שלושתם, מרץ (65) נראה כמועמד המוביל. הוא מוביל קו נוקשה יותר מבחינת מדיניות פליטים, ניאו-ליברלי יותר מבחינה כלכלית ובאופן כללי קורא תיגר על "פוליטיקת הקונצנזוס" שאפיינה את מרקל ב-15 שנות כהונתה כקאנצלרית גרמניה.
"אם זה היה תלוי בכל חברי המפלגה, כנראה שהם היו שוברים ימינה לדרך חדשה בהובלת מרץ", העריך ה"גרדיאן", שכמו כלי תקשורת אחרים ניתח את הבחירות החשובות בכלכלה הגדולה באירופה. "אבל מכיוון שמדובר בקבוצת 1,001 הבכירים ביותר במפלגה, הם אולי ימצאו את הצעד הזה מסוכן מדי".
מרקל, באמצעות חתירתה למרכז ו"אימוץ" רעיונות סוציאל-דמוקרטיים ו"ירוקים", וכן באמצעות קואליציה רחבה שקיימה לאורך רוב שנות שלטונה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, הצליחה להפוך את ה-CDU ממפלגה פרו-עסקית, אידיאולוגית, נוקשה, הדוגלת בשוק החופשי בכל מחיר, למפלגה בעלת מדיניות חומלת ואף אימצה צעדים חסרי-תקדים בשם איכות הסביבה (כמו סגירת כל כורי החשמל הגרעיניים אחרי אסון פוקושימה).
המפלגה נמצאת כעת שוב באותה מלכודת שבה ניצבה בכל פעם שמרקל נבחרה מחדש: ללכת בדרך שלה ולקרוץ לתמיכה רחבה בציבור, או לחזור לאידיאולוגיה הישנה ולהסתכן בצניחה בסקרים.
בעבור רבים, מרץ מייצג את ה-CDU הישן. הוא עורך דין בהכשרתו, נחשב לאחד מכוכבי המפלגה עד שסולק ממנה על ידי מרקל בתחילת שנות ה-2000, ועדיין ידוע בגרמניה כמי שאמר שיש לפשט את חוקי המס הגרמנים הסבוכים כך "שייכנסו כולם על תחתית של כוס בירה". ב"שפיגל" כינו אותו השבוע "שחור עמוק וניאו-ליברל", על שם הצבע המזוהה עם ה-CDU.
מרץ הוא מיליונר שאינו מודע למעמדו (בסיבוב הקודם עורר סערה כשהגדיר את עצמו כ"מעמד ביניים גבוה"), ועד להתמודדות הקודמת שלו על התפקיד ב-2018 עבד כיו"ר הדירקטוריון של קרן ההשקעות הענקית "בלאק רוק" בגרמניה.
למרות שחזר מהכפור הפוליטי, ושלא מילא שום תפקיד פוליטי רשמי במפלגה מאז 2004, מרץ כמעט וגבר על אק"ק בסיבוב הקודם. הוא קיבל 48% מהקולות, לאחר שהורץ על ידי ותיקי המפלגה שניסו להשיב אותה למסלול בו הייתה לפני עידן מרקל. אחרי ההפסד הוא הצהיר שהוא חוזר לעסקים הפרטיים, חזר ל"בלאק רוק" והמתין בצד לכישלונה של אק"ק. שבועיים אחרי שהודיעה על התפטרותה, הודיע מרץ כי יתמודד שוב על התפקיד.
לצד עמדותיו הכלכליות בעד השוק החופשי, והחיבור העמוק שלו לתאגידים הגרמניים, מה שמייחד את מרץ הוא הרצון שלו "לקחת חזרה" קולות מ"אלטרנטיבה לגרמניה" - המפלגה החדשה המתנגדת להגירה שקמה מימין ל-CDU - על ידי הקשחת מדיניות ההגירה ואימוץ כללים נוקשים יותר לטובת אינטגרציה של פליטים מוסלמים בגרמניה.
לעתים, עמדותיו נראות מיושנות בפוליטיקה החדשה. כשנשאל לפני כשלושה חודשים אם תהיה לו בעיה עם קאנצלר הומו לגרמניה ענה ביובש, כי "כל עוד הנטייה המינית נעשית במסגרת החוק ולא מערבת ילדים, זו לא סיבה לדיון ציבורי". פוליטיקאים הומוסקסואלים ביקרו אותו על כך שהוא מקשר אוטומטית בין הומוסקסואליות לחוק.
ממשיך דרכה של מרקל במפלגה
המועמד המרכזי השני לתפקיד הוא ארמין לאשט (59), המכהן כראש ממשלת מדינת נורדריין-וסטפאליה, הגדולה ביותר מבין 16 מדינות המחוז של גרמניה, שנחשב יותר לממשיך דרכה של מרקל במפלגה. בהופעותיו בתקשורת מצטייר לאשט כסימפטי יותר, פרגמטי יותר. הוא חבר לשר הבריאות המכהן ,יינס שפאן, בתור סגנו. יחד, השניים מציגים שילוב של שמרנות וחברתיות.
אבל לאשט, שנחשב למועמד מבטיח בתחילת ההתמודדות, הלך והפסיד בהדרגה את התמיכה הציבורית והמפלגתית בו בחודשים האחרונים, בעיקר בגלל דרך התמודדות "רכה מדי" עם מגפת הקורונה. לאשט נחשב למי שתמך בגישת ה"חיים לצד הנגיף", בהסרת סגרים והשבת עסקים לפעילות, לעומת ראש ממשלת מדינת המחוז בוואריה מרקוס זדר, למשל, שקרא להחמיר עוד ועוד את התגובה. בתקופה שבה מגפת הקורונה משתוללת, עם כ-30 אלף מקרים ביום ויותר מ-1,000 קורבנות ביום (ראו ידיעה בעמוד), גישתו של לאשט נראית בדיעבד נאיבית.
בנוסף, שפאן (40), המכהן כשר הבריאות והיה עד לפני כחודשיים נכס אלקטורלי, הפך בתקופה האחרונה לנטל, בעקבות כישלון השגת חיסונים מספיקים לאוכלוסיית גרמניה ומה שנראה כאיטיות וחוסר יעילות במבצעי החיסון.
בעל הניסיון הרב יותר ביחסי חוץ
המועמד השלישי לתפקיד הוא נורברט רטגן (55), עורך דין בהכשרתו ואחד מבכירי המפלגה עד השנים האחרונות, שנחשב לבעל ניסיון רב בתחום יחסי החוץ, לאחר שעמד בראש ועדת יחסי החוץ בפרלמנט הגרמני מאז 2014.
הוא כיהן כשר לאיכות סביבה, וחלק מהשאיפה שלו לשכנע נציגים להצביע בעדו נובעת מהבטחתו ליצור קואליציה עם "הירוקים" אחרי הבחירות - בין אם באופן בלעדי או ביחד עם המפלגה הליברלית. לעומת לאשט, רטגן נכשל בניסיון לזכות בבחירות במדינת המחוז.
בכל מקרה, הבחירות מסמלות את תחילת העידן שאחרי מרקל בגרמניה, ואת אחד השלבים האחרונים בירידתה מהבמה של המנהיגה המשמעותית ביותר שידעה אירופה בעשורים האחרונים. היו כבר מי שהציעו לה את תפקיד נשיאת נציבות האיחוד, או לבנות תפקיד מיוחד באיחוד במיוחד בשבילה, אך מרקל הצהירה כי היא לא תיקח שום תקפיד פוליטי.
בתוך גרמניה, המפלגות האחרות מקוות שפרישת של מרקל תשיב את העניינים לקדמותם, כששמאל היה שמאל וימין היה ימין. הסוציאל-דמוקרטים, שכינו את מרקל בכעס "שואב אבק של רעיונות", אך כיהנו בקואליציה עמה במשך שלוש ממשלות, מחכים ליום שבו הקאנצלרית הפופולרית תפרוש כדי לנסות ולתפוס את מקומה. אך לפי כל התחזיות, הקואליציה הבאה תכלול דווקא את "הירוקים", שכוחם עולה בסקרים והם כיום המפלגה השנייה בגודלה בתמיכה הציבורית.
שאלת הקאנצלר נותרה פתוחה
הסקרים האחרונים מראים כי מרץ מוביל מעט במרוץ. 41% ממצביעי המפלגה שנשאלו בסקר שהתפרסם השבוע במגזין "שפיגל" תומכים בו לתפקיד מנהיג המפלגה, לעומת 31% לרטגן ורק 11% לצמד לאשט-שפאן. 25% עדיין לא הכריעו, ומכיוון שההצבעה עשויה להתנהל בשני סבבים (אם אף מועמד לא יקבל רוב מוחלט בסיבוב הראשון), התוצאות עשויות להשתנות.
אך כפי שצוין, המצביעים אינם אלה שמחליטים. בסקר עומק שבדק את עמדות הנציגים שאכן יצביעו, 380 אמרו שיצביעו למרץ, 260 ללאשט, 60 לרטגן ועוד 300 אינם ידועים, כך שהמרוץ עדיין פתוח.
בפילוח לפי מצביעי מפלגות אחרות ניתן לראות כי מרץ אהוד במידה דומה (57%-59%) על ידי תומכי המפלגה הליברלית (FDP) וה-AfD, והכי פחות אהוד על הירוקים (6%). בהתחשב בעובדה שהם אמורים להיות השותפים הבאים בקואליציה עם ה-CDU, ייתכן שהדבר ישפיע על הצבעתם החשאית של בכירי המפלגה בשבת.
ובנוגע למה שמכונה בתקשורת הגרמנית "שאלת הקאנצלר", הרי שהמועמד לתפקיד עשוי להיות אפילו מחוץ ל-CDU, וליתר דיוק מתוך המפלגה-אחות שלה בבוואריה, ה-CSU. בין המפלגות יש שיתוף פעולה רב שנים, אך כמה הבדלים אידיאולוגיים ומעשיים. מנהיג המפלגה העכשווי, מרקוס זדר, לא הסתיר את העובדה שהוא רואה בעצמו את המועמד המועדף, הציבור תומך בכך יותר מכל אפשרות אחרת, והדבר יוכרע בקונגרס משותף של שתי המפלגות בהמשך השנה, לפני הבחירות שיתקיימו בספטמבר.
ארמין לאשט (59)
נשוי + 3 ● קתולי מאמין ובעל תואר שני במשפטים ● נחשב לממשיך דרכה של מרקל במפלגה ● רץ במשותף עם שר הבריאות יינס שפאן ● התמיכה הציבורית בו נחלשה על רקע חוסר אונים בהתמודדות עם הקורונה ● ראש מדינת המחוז נורדריין וסטפאליה, המאוכלסת ביותר בגרמניה ובעלת קהילת מהגרים גדולה ● מקדם אינטגרציה
נורברט רטגן (55)
נשוי + 3 ● עורך דין בהכשרתו ● נחשב לאחד המוחות המבריקים של המפלגה, אך גם לשחצן ● מקדם מדיניות פרו-אירופית וגלובלית ● יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט בשש השנים האחרונות ● הוביל את מפלגתו להפסד בבחירות בנורדריין-וסטפאליה ● עורר ביקורת כאשר העדיף לא להישאר כראש האופוזיציה
פרידריך מרץ (66)
עורך דין בהכשרתו. נשוי + 3 ● ניאו-ליברל בעל עמדות קשוחות נגד הגירה ● יריב מר של מרקל ● עזב את המפלגה ב-2004 אך חזר להתמודד על תפקיד המנהיג לפני כשנתיים ● כיהן כיו"ר דירקטוריון חברת ההשקעות "בלאק רוק" בגרמניה ● הגדיר את עצמו כ"מעמד ביניים" למרות שהוא מולטי-מיליונר
