נגיף הקורונה אינו מבדיל בין חילונים לחרדים, בין נשים לגברים, בין "פשוטי העם", לנבחריו. אבל דווקא חלק מנבחרי הציבור שמחליטים כיצד להילחם בקורונה, מבדילים לעתים בין אזרח לאזרח, בין אדם לאדם, בין דם לדם, במאבק בקורונה.
את היחס המפלה של הממשלה ושריה באופן שבו היא אוכפת את הגבלות הקורונה על הציבור אנחנו רואים מתחילת המגפה. זה התחיל כשפוליטיקאים בכירים שאכפו עלינו סגר והגבלות לא צייתו בעצמם להוראות ודי אם נזכיר את ראש הממשלה נתניהו והנשיא ריבלין שחגגו את סדר פסח עם בני משפחתם בזמן ששאר עם ישראל ציית להנחיות הממשלה ונמנע מלחגוג עם המשפחה המורחבת.
זה המשיך, ועדיין נמשך, באופן הדיפרנציאלי שבו נאכפים הסגרים וההגבלות על המגזרים השונים בחברה. בזמן ששוטרים רדפו אחרי גולשים בודדים שבאו ליהנות מהים ותוך ריחוק חברתי מלא, הגיעו קציני משטרה לסיכומים חשאיים עם גורמים בעדה החרדית שאפשרו קיום אירועים המוניים ללא ריחוק חברתי. גם במגזר הערבי, אכיפת הסגרים היא לעתים ותרנית ביחס לאכיפה במקומות אחרים.
כשחשבנו שהשיאים השליליים נשברו, הגיע השבוע השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, והביא אותנו לשפל נוסף כשהודיע שהוא מתנגד לחיסון אסירים בשלב זה. גם לא את אלו שחצו את גיל 60, למרות ששאר אזרחי ישראל בני ה-60 ומעלה זומנו לקבלת חיסון. נכון לכתיבת שורות אלה ההנחיה של אוחנה בעינה עומדת. ביום שלישי ידון בג"ץ בנושא ובשירות בתי הסוהר מחכים להנחיות הגורמים הממונים, האם ומתי לחסן את האסירים המבוגרים.
מעבר לעובדה שלאוחנה כנראה כלל אין סמכות לקבוע שהאסירים לא יחוסנו, העמדה שלו פוגעת בזכויות היסוד של האסירים, יוצרת הפליה אסורה, ועומדת בניגוד לעקרונות בסיס במשפט. גם הכנסת וגם בית המשפט העליון קבעו לאורך השנים כי גם כאשר אדם נתון במעצר או במאסר כל זכות מזכויות האדם שמורה לו. שאין בעובדת המאסר בלבד כדי לשלול מאסיר זכות כלשהי, אלא כאשר הדבר מחויב ונובע מעצם שלילת חופש התנועה ממנו או כאשר מצויה על כך הוראה מפורשת בדין..." (בג"ץ 337/84 הוקמה נ' שר הפנים).
בג"ץ ציין במקרה אחר כי מהאסירים שיושבים במאסר על פי דין ומטבע הדברים אינם נמנים על ל"ו הצדיקים, נשללת בראש וראשונה זכותם לחרות, אליה מצטרפות הגבלות נוספות הנובעות מתכלית המאסר ומטיבו "ואולם אין האסיר מתערטל מזכויותיו כאדם, ואין הוא מאבד את החרויות הנתונות לכל אדם באשר הוא אדם, אלא אם הדבר נדרש לשם תכלית המאסר. כתלי בית הסוהר אינם 'חור שחור נורמטיבי', שמעבר לחומותיו אין זכויות ואין מגן".
יתר על כן, האסיר - אשר לו כמובן חובות התנהגות במאסר - נתון במשמורתה של המדינה, והיא נושאת לגביו באחריות מוגבר. השופט מישאל חשין המנוח כתב כי "בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם - את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עמו באשר ילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל מחוץ לכלא... ובמקום שבעל סמכות יפגע ללא הצדק בכבודו של אסיר - בכבודו כאדם - יאמר בית המשפט את דברו צלול וברור" (עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר).
זכות שאסור למנוע מאסיר
אחת הזכויות שסורגי בית הכלא לא אמורים למנוע מהאסירים היא הזכות לקבל טיפול רפואי, הזכות לבריאות וכמובן גם הזכות לחיים. באתר של שירות בתי הסהר (שב"ס) נאמר כי עוד בשלביו הראשונים של המשבר כשבארץ הנושא רק עלה לכותרות, שב"ס החל בהיערכות מוקדמת ברמה המבצעית והרפואית. "מערך הרפואה של שב"ס החל בהיערכות רפואית בהתייחס לסגל ולאסירים שכללה הסברה אינטנסיבית, פעולות התמגנות והצטיידות בציוד רפואי".
החיים של אסיר מאחורי סורג ובריח הם קשים ממילא אבל הקורונה מקשה עליהם עוד יותר. כדי לצמצם את התחלואה שב"ס נוהג במדיניות של צמצום תנועות אל ומוץ למתקני הכליאה עד לסגירתם המוחלטת. חופשות נמנעו וביקורי משפחות האסירים צומצמו מאוד.
השר אוחנה שהוא גם משפטן יודע את כל זה היטב. כאמור, זה לא מפריע לו לבקש למנוע את החיסונים מהאסירים המבוגרים. אוחנה הוא גם פוליטיקאי מיומן, שלא לומר פופוליסט. הוא יודע היטב באיזה אופן לשווק את מרכולתו הפגומה לציבור, ולכן בחר לנמק את עמדתו בכך ש: "יש מי שדחוף להם שעבדאללה ברגותי, המרצה 67 מאסרי עולם על שורה של פיגועים (ביניהם סבארו, קפה מומנט ועוד), או אלי פימשטיין שרצח את בתו בהטבעתה וקבר את גופתה ביער, או רוני רון - יקבלו עדיפות בחיסונים על פני סגל שב"ס, המורות ועוד. לא אני".
הרוב המוחלט אינם אנסים ורוצחים
מעבר לעובדה שגם לאסירי עולם נקלים ובזויים יש זכויות, אוחנה מתעלם במכוון מכך שהרוב המוחלט של האסירים מעל גיל 60, והאסירים בכלל, אלה שאוחנה רוצה למנוע מהם חיסון נגד קורונה, אינם אנסים או רוצחים. בבתי הכלא בארץ יושבים בזמן נתון כ-9,000 אסירים פליליים שהרוב המוחלט שלהם הם גנבים, נרקמונים, רמאים "קטנים", אנשים שרובם הגיעו משולי החברה, ורבים מהם נקלעו למעגל העוני והפשיעה כבר בילדותם.
דוח של שירות בתי הסוהר מיולי 2019 חשף כי כ-50% מכלל האסירים הם יהודים ורוב האסירים הנוספים הם ערבים. לפי הדוח, רוב האסירים לא סיימו 12 שנות לימוד, ו-14% מהאסירים אפילו לא סיימו את בית הספר היסודי. בין 42% ל-65% מהאסירים המשוחררים חוזרים לכלא תוך שלוש שנים מהשחרור, וכ-80% חוזרים לפשע בשלוש השנים אחרי השחרור.
באתר שב"ס נאמר כי "מאז התפרצות נגיף הקורונה בעולם ובארץ המטרה המרכזית שהציב שב"ס היא למנוע את חדירת הנגיף והתפרצותו בבתי הסוהר, דבר שעלול להביא להידבקות המונית שתעמיד בסכנה לא רק את הסגל והכלואים אלא גם את תושבי המדינה כולה". אבל את השר לביטחון הפנים זה כנראה לא ממש מעניין.