ביידן ואובמה. לא מתכוון להיות אובמה 0.2 / צילום: Associated Press, Andrew Harnik
הנשיא ה-46 של ארה"ב, ג'ו ביידן, כבר היה בסרט הזה, אבל אין לו כוונה לחזור עליו. כמו ב-2009, ביידן מוצא את עצמו נכנס לבית הלבן בעיצומו של משבר כלכלי היסטורי. אז, לפני 12 שנים, הוא הושבע כסגנו של הנשיא אובמה, בשעה שגלי ההדף של המשבר הפיננסי עדיין לא סיימו להכות במשק האמריקאי, חברות הרכב עמדו על סף קריסה והאבטלה המשיכה לזנק. עכשיו, הוא מקבל לידיו את המושכות בעיצומה של מגפה, כשארצות הברית נאבקת עם שיאי תחלואה וניצבת מול זינוק מחודש באבטלה. אחרי חודשים שבהם הממשל הפדרלי ויתר, במידה רבה, על הניסיון להתמודד עם המשבר.
את ההתמודדות של אובמה וביידן עם המשבר הקודם אפשר לראות בשני אופנים. מצד אחד, הם הצילו את המשק האמריקאי, והותירו לנשיא טראמפ כלכלה במצב טוב לאין ערוך, אחרי שנים של צמיחה רצופה, וירידה מתמשכת בשיעור האבטלה. ועם זאת, הם כנראה יכלו לעשות יותר.
בין אם מבחירה, ובין אם בגלל האילוצים הפוליטיים (השליטה בקונגרס עברה בהדרגה לידי הרפובליקאים, החל מ-2010), המאמצים של אובמה להציל את הכלכלה היו מרוסנים. בדיעבד, בצדק או שלא בצדק, לא מעט חצים הופנו אל יועצו הכלכלי הבכיר של אובמה, לארי סאמרס. הוא זה ששיכנע כנראה את הנשיא להסתפק בחבילת תמריצים בהיקף של 800 מיליארד דולר, בניגוד לעצה של כריסטינה רומר, יו"ר מועצת היועצים הכלכליים, שדיברה על הצורך בסכום כפול. עכשיו, ביידן מדבר על מספרים גדולים בהרבה.
להציל את אמריקה
בשבוע שעבר, תחת הכותרת "תכנית הצלה אמריקאית", הוא הציג תוכנית חילוץ מקיפה שנלווה אליה תג מחיר בסך 1.9 טריליון דולר. וזו רק ההתחלה. מאחורי המספר העצום הזה, מסתתרת שורת צעדים מקיפה. בתוכנית, שראשי הפרקים שלה תופסים 19 עמודים, מושל היגיון ברור. בראש ובראשונה, היא כוללת התמודדות עם הגורם שמושך למטה את הכלכלה האמריקאית: המגפה. ביידן מדבר על מבצע חיסונים לאומי, חיזוק מערך הבדיקות, תגבור מערך הרפואה בקהילה, טיפול ממוקד באוכלוסיות פגיעות כמו קשישים בדיור מוגן, השקעה בפתיחה בטוחה של בתי ספר, ועוד ועוד. לאלה נלווה סיוע ישיר למשקי הבית האמריקאים עם מענקים של 1400 דולר, הארכת דמי אבטלה, הגנה מפני פינוי שוכרים מבתיהם, וסיוע בביטחון תזונתי. הרשימה נמשכת, ונכללים בה גם צעדים שמככבים באג'נדה הדמוקרטית מזה זמן, בוודאי בקרב האגף הפרוגרסיבי יותר, כמו העלאת שכר המינימום הפדרלי ל-15 דולר בשעה.
מעבר לפרטים של התוכנית עצמה, יש כאן עוד אלמנט ראוי לציון. הכול מתחבר. זו למשל הייתה התגובה של פרופ' אוליבייה בלנשאר, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, ואחד מבכירי המקרו כלכלנים בעולם. התוכנית עוררה בו, הוא כתב השבוע, "הרגשה שלא חוויתי כבר 4 שנים. תוכנית תקציבית עם יעדים ברורים, ומספרים שנלווים אליה. אפשר לא להסכים עם כולה, אבל אני מרגיש שחזרנו למישור של דיונים הגיוניים לגבי מדיניות".
שידור חוזר?
יש מי שהדיבורים על "דיון הגיוני על מדיניות" ירגיעו אותו, ויש מי שכל זה יקפיץ אותו. ביידן מגיע לבית הלבן כשהוא מלווה בחבורת מומחי מדיניות ציבורית מיומנים וגם ותיקים, רבים מהם יוצאי ממשל אובמה. זו חזרתה לשלטון של האליטה הטכנוקרטית של המפלגה הדמוקרטית. אבל האליטה הזו היא זו שמצאה את עצמה בסופו של דבר מול תגובת-הנגד שהביאה לשלטון את הנשיא טראמפ. האם אין כאן סכנה של שידור חוזר?
לא בטוח. קחו למשל את ג'נט ילן, יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר, שנבחרה על ידי ביידן לכהן כשרת אוצר. קשה לחשוב על מועמדת עם קורות חיים מרשימים יותר, בארה"ב או בעולם: פרופ' נודעת ומומחית לכלכלת עבודה; יו"ר מועצת היועצים הכלכליים בבית הלבן של קלינטון; נשיאת הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו; וכמובן יו"ר הפדרל ריזרב. מנגד, ילן זכתה גם לביקורת על העלאת ריבית מוקדמת מדי בכהונתה בראשות הפד, שבתקופתה גם ניצב מול ביקורת על שאינו מתייחס מספיק "וול סטריט ג'ורנל", הזכיר השבוע שבעברה הרחוק יותר, תחת ממשל קלינטון, ילן היתה בין התומכים בתקציב מאוזן, ללא גירעון.
אבל הזמנים השתנו. בקטעים מתוך ההצהרה שהכינה מראש לשימוע על מינויה בקונגרס, ילן מסבירה שגם היא וגם ביידן מודעים לנטל של החוב הלאומי. אבל גם ש"כרגע, כששערי הריבית הם בשפל היסטורי, הדבר החכם שאנחנו יכולים לעשות הוא לפעול בגדול. בטווח הארוך, התועלת תגבר בהרבה על העלות, במיוחד אם אנחנו רוצים לעזור לאנשים שמתקשים כבר הרבה זמן". ולכך ילן מוסיפה אבחנה, שאולי רלוונטית אפילו לכהונתה בפד: "אנשים דואגים בימינו לגבי התאוששות בצורת K (כלומר כזאת שרק חלק מהציבור נהנה ממנה, ושמגבירה את אי השוויון, א"פ). אבל עוד הרבה לפני שהקורונה הדביקה אמריקאי אחד, היינו בכלכלה בצורת K, שבה עושר הלך לעושר, בעוד שמשפחות עובדות נותרו הרחק יותר ויותר מאחור. וזה נכון במיוחד לבני הקהילה השחורה והלטינית".
מאין יגיע המימון?
בתוכנית החירום של ביידן אין התייחסות למקורות מימון. אולי בתוכנית הבאה. התוכנית הנוכחית היא רק חלק אחד מתוכנית כפולה, לחילוץ והתאוששות. בחודש הבא, בנאום מול הקונגרס, הוא מתכוון להציג את החלק השני - תוכנית התאוששות בסימן "לבנות מחדש טוב יותר" - שתכלול "השקעות היסטוריות" בתשתיות, ייצור, חדשנות מו"פ, אנרגיה ירוקה, הכשרת עובדים ומסגרות לגיל הרך. אפשר לשער שגם לה יתלווה תג מחיר אימתני, וכנראה שהיא תלווה בהמשך הדרך גם בהעלאת מס חברות, ובניסיון להקשות על חברות לבצע תכנוני מס אגרסיביים.
בשלב הזה מדובר בתוכניות בלבד. השאלה היא האם יש לדמוקרטים יכולת להעביר אותן. הם אמנם נהנים מרוב בשני בתי הקונגרס, אבל זה רוב צר, שאולי יכריח אותם להישען על תמיכת חלק מהמחוקקים הרפובליקאים. כלכלני גולדמן זאקס, למשל, מעריכים שביידן יצליח להעביר בקונגרס, בתמיכת דו מפלגתית, חבילת סיוע מיידית בהיקף של 1.1 מיליארד דולר - נמוך יותר מהתכנית אותה הציג, אבל יותר מההערכות הקודמות של הבנק.
וכבר בשלב הזה, אפשר לזהות את קווי המערכה העתידית. אחרי שבתקופת הנשיא טראמפ המחוקקים הרפובליקאים תמכו בקיצוצי מסים שהביאו לזינוק בגירעון, ובהמשך גם בתוכניות סיוע נדיבות, עכשיו הם חוזרים לעמדה המוכרת של 'ניצים תקציביים'. כך למשל ניקי היילי, שמנסה למצב את עצמה כמועמדת אפשרית לנשיאות ב-2024, יצאה בימים האחרונים נגד העלאת שכר המינימום, וגם הזכירה ש"הוצאה ממשלתית היא לא 'חינם'. משלמי המסים ישלמו בסופו של דבר את המחיר". אלה עמדות מוכרות - וסביר שהן ישחקו תפקיד מרכזי כבר בקמפיין בחירות האמצע של 2022.