שר הבריאות יולי אדלשטיין עם הגעת חיסוני הקורונה של פייזר / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
בצורה לקונית ולא מרגשת במיוחד פרסם משרד הבריאות את הסכם שיתוף המידע של מדינת ישראל עם פייזר: "היום (17.1.21) עלה לאתר משרד הבריאות ההסכם לשיתוף המידע עם חברת פייזר שהיא בין החברות המספקות חיסונים נגד נגיף קורונה בישראל. המסמך המקורי שעלה לאתר, חושף בשקיפות את הסעיפים שעוסקים במידע שעובר לחברת פייזר. המסמך מפורסם לאחר הסכמת חברת פייזר. ישנם חלקים שהושחרו מטעמים מסחריים ואחרים".
מקריאת השורות הללו ועוד לפני שפותחים את ההסכם, אשר חלקים מתוכו הושחרו "מטעמים מסחריים ואחרים", ניתן לחשוב כי מדובר סתם בעוד הסכם ה בין מדינה וחברת תרופות ולא הסכם שיכול לגרום לשינוי יחסי הכוחות הקיימים כרגע בין וירוס הקורונה לבין האנושות כולה.
רבים אינם יודעים זאת, אך במסגרת הסכמים רבים עם חברות תרופות, קיימות דרישות לגבי העברת מידע מסוים אל אותן יצרניות תרופות, מידע אשר מגיע למפיצה אשר התקשרה בהסכם עם אותה חברות תרופות, וזאת בדרך-כלל בקשר עם דיווחים על תופעות לוואי או פגמים בתרופה או בחיסון שמקורם במשתמשים עצמם או בגורמים רפואיים. בדומה לכך גם פייזר עתידה לקבל במסגרת ההסכם עם מדינת ישראל מידע שכזה וגם בדומה למה שנהוג המידע לא מגלה את הפרטים האישיים של אנשים ולא עלול לפגוע בפרטיות.
אך שלא בדומה למה שנהוג היה עד כה, הסכם שיתוף המידע של ישראל עם פייזר, מרחיב את גילוי המידע לממדים עצומים, בהיקף של כמעט מדינה שלמה. זאת באמצעות המעקב אחר הנתונים הרפואיים והסטטיסטיים על ידי משרד הבריאות בביצוע פרויקט החיסונים לרבות, הדוחות האפידימיולוגיים של משרד הבריאות.
מה שלטעמי אף יותר מעניין זה ההדדיות המתבטאת בשיתוף-הפעולה של פייזר ונכונותה במסגרת הסכם שיתוף המידע, לחלוק גם היא מידע עם מדינת ישראל ולא רק מידע גם כוח-אדם, אנשים מומחים מתחומי הרפואה והביצוע הרלוונטיים וביחד הם יבחנו ויבדקו את המידע ואת כל הנתונים שמועברים ומוחלפים בין הצדדים למען מטרה אשר חוזרים עליה שוב ושוב במסגרת ההסכם - בריאות הציבור (בכלל, לא רק של מדינת ישראל). שיתוף-הפעולה הזה אף מתבטא בסעיף בו הצדדים מסכימים על שיחות ועידה שבועיות כדי לדון ולבחון את מצב הפרויקט.
כמובן שאסור להתעלם מכך שפייזר כן מכפיפה חלק מהדברים לשיקול דעתה, במיוחד בקשר עם שיתוף המידע וכוח-האדם מצידה ובנוסף אף מתייחסת לכך כי במקרה של סתירה בין ההסכמים, הסכם אספקת החיסונים שיש לה עם מדינת ישראל הוא זה שיגבר.
אומנם יש חלקים בהסכם שהם מושחרים, כמו למשל סעיף השיפוי והגבלת האחריות. בסופו של דבר מדובר על תנאים שמסגרת הסכמים כאלו ובכלל הם תנאים אשר לרוב נתונים למו"מ ארוך ומפרך בין הצדדים עד לכדי צורך בלקיחת סיכונים והערכתם כדי להבין את המשמעות המסחרית שלהם על כל צד. לא פייזר ולא מדינת ישראל ירצו שגורמים אחרים יידעו על הוויתורים שלהם בסעיף שכזה, שכן זה עלול לפגוע ביכולתם לנהל מו"מ יעיל עם גורמים דומים בחברות או מדינות אחרות.
בסופו של יום נראה כי מדובר על הסכם ייחודי וראשון מסוגו, שכן ככל הידוע לנו, טרם היה שיתוף-פעולה בקנה-מידה שכזה בין חברת תרופות גדולה לבין מדינה שלמה, בה מתגלה מידע כה רב וחשוב כל-כך במסגרת פנדמיה עולמית ושיתוף-פעולה בין שני גורמים אלו שמתואר ב-20 עמודים של ניסוחים משפטיים יכול אולי להתוות את הקרב בקורונה שיביא לסיום המלחמה ולניצחון המיוחל.
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד ש. פרידמן