בני גרינאפל / צילום: איל יצהר
אישי: בן 62, אלמן ואב לשלושה, גר בהרצליה
מקצועי: מנכ"ל עידן 2000 וכפר השעשועים
אני: לא יס מן, מאמין במנהיגות ובהובלה, ויודע שהשכל לא נמצא רק בקצה הפירמידה.
משפחה: שני הצדדים מפולין. אבא, בן למשפחה אמידה עם שבעה ילדים, למד בחיידר והיה בן 12 כשפרצה מלחמת העולם. משפחתו נשלחה לחלמנו והוא עבר בין מחנות עבודה למחנות ריכוז וב-45' הצטרף לפרטיזנים ושנה אחר כך הגיע לארץ בעלייה לא לגאלית, נכלא בעתלית, שוחרר במבצע של הפלמ"ח, לחם ונפצע במלחמת השחרור. כשהשתחרר פתח בחיפה מסעדת פועלים. אמא, בת יחידה לכותב מכתבים מקצועי, הייתה בת 8 כשפרצה המלחמה ושרדה את אושוויץ ואת צעדת המוות. ב-1944 שוחררה, הגיעה להכשרה בגרמניה ומשם לחיפה, וכעבור כמה חודשים פגשה את אבא והם התחתנו. אחרי שאחי הגדול חזר הביתה עם קללות שלמד במסעדה, הוחלט שנעבור לת"א ואבא פתח מכולת - מעדנייה אריה - בפינת דיזנגוף-ז'בוטינסקי, שפעלה עד שנת 2000.
ילדות: גדלתי במכולת, שם חוויתי את עולמות המסחר, שירות הלקוחות, מכירה, שיווק וסחיבת לחם וחלב. למדתי אקורדיון, הייתי בצופים, שיחקתי כדורסל בהפועל ת"א, רקדתי בלהקות המחול של ת"א, הייתי במועצת תלמידים, למדתי במגמה ריאלית בעירוני ה' ואהבתי בנות. רציתי להיות עצמאי ומצליח ולעסוק בניהול. אחרי שנפלתי מהמיונים לטיס, התקבלתי ללימודי כלכלה בעתודה ובמקביל טסתי לחו"ל עם להקות הריקודים וריכזתי שבט בצופים ואז החלטתי לא לעסוק במקצוע, ועסקתי בגיוס כוח אדם. בגיל 23 פגשתי (שוב) את עליזה.
עליזה: אשתי ז"ל. הכרתי אותה בגיל 17 כשהייתה החברה של החבר הכי טוב שלי. כשנפרדה ממנו, התחתנה והתגרשה כעבור שנה. כשניהלתי את להקות הריקוד שמעתי שעליזה גרה קרוב, נפגשנו ומאז היינו יחד. היא הייתה אשת אשכולות, בשלנית מטורפת, עבדה 30 שנים בשב"כ. לפני חמש שנים, באחד מימי חמישי עשיתי קניות. היא שלחה לי בווטסאפ את הרשימה, התכתבנו וכשחזרתי הביתה להרצליה עם השקיות, מצאתי אותה ללא רוח חיים. כשהייתה בת 40 היא עברה אירוע לבבי, שאחריו חיה כרגיל. היא נפטרה מדום לב שלושה חודשים לפני שנולדה הנכדה הראשונה שלנו בארה"ב ותכננו לטוס לשם. נכנסתי למצב של טייס אוטומטי. התקשרתי למד"א, לשלושת הבנים, עשיתי את הסידורים הנדרשים. תקופה קשה. יש לי בת זוג חדשה ומשפחתי המדהימה היא מקור הכוח האמיתי.
קריירה: למדתי תיירות, ניהלתי את סוכנות ערן טורס, טסתי בעולם ואחרי שנים הבנתי שאין בתחום כסף. עברתי לשיווק אגרסיבי של קופונים במשך שלוש שנים ומשם המשכתי לסיגמור סחר - חברה בת של עלית הארק. כשהחברה נמכרה השתלבתי בעלית, ובהמשך בטמפו, פוסטר מדיה, אייס ואז מוניתי למנכ"ל שקם אלקטריק ובמשך שמונה שנים עסקתי בקמעונאות. כשהגעתי לתחושת מיצוי ועל רקע סכסוכים בהנהלה, עזבתי.
עידן 2000: ביקשו ממני לייעץ פעמיים בשבוע לרשת קטנה בשם עידן 2000 ואחרי שנה התבקשתי לנהל אותה. זו רשת דיסקאונט המונה 34 חנויות צעצועים בזכיינות. אנחנו מאוד בררנים בבחירת הזכיינים שלנו, שהם אנשי שירות.
כפר השעשועים: היינו במו"מ לקניית הרשת שהייתה בקשיים לפני ארבע שנים ורק בינואר השנה, רגע לפני הקורונה, הסתיימה הרכישה, תזמון לא פשוט, אבל מה שלא הורג, מחשל אותך. הרשתות מתנהלות תחת אותה הנהלת גג, אבל בנפרד, כדי שלא נאבד מכירות. בחצי שנה הקרובה מתוכננת לכפר השעשועים מתיחת פנים רצינית.
קורונה: הובלנו עתירה לבג"ץ לא לאפשר לרשתות השיווק למכור צעצועים ולפגוע לנו בפרנסה, אחרי שהמדינה אסרה על הסטוקים לעשות זאת, אבל האכיפה לא רצינית. אנחנו לא רופאים ולא יודעים להגיד תפתחו אותנו כמו אחרים, אבל אם סוגרים אותנו, תסגרו גם את אפשרות הקנייה בערוצים אחרים. בג"ץ הציע למדינה לשנות את ההחלטה, היא סירבה ואנחנו מחכים לפסיקה שאמורה להתקבל בקרוב. במקום שרשויות המדינה ייקחו אחריות על העסקים, הם זורקים אחריות מאחד אל השני, ובמקום לשפוך הון על חל"ת, צריך היה לפצות את העסקים על אובדן ההכנסות ולהניע את התהליך, לצערי זה לא קרה. במהלך השנה האחרונה הוצאנו הרבה כסף על מכירה באונליין ופתחנו לכל חנות אתר משלה, מכיוון שאין לנו מרכז לוגיסטי מאוחד, וזה עוזר לזכיינים להחזיק את הראש מעל המים.
פנאי: ספורט, קריאה וצפיה בטלוויזיה. האלמנוּת בגיל 59 טרפה לי את הקלפים.
תפיסת עתיד: שואף שהרשתות יתמקצעו, ישפרו את המגוון והשירות, ויגדלו.