עדי שחם מוסיקאית / צילום: מליכאלה בן שבת
בגיל 35, עדי שחם הרגישה שסוף סוף היא מתחילה להגשים את החלום הגדול שלה. היא מוזיקאית עצמאית בז'אנר האינדי, שהשלימה לימודים בבית הספר 'רימון' היוקרתי ובנתה את דרכה להצלחה, צעד אחר צעד, כבר מגיל צעיר. יחד עם שותף, לפני כמה שנים היא גם הקימה אולפן הקלטות, כדי לייצר לעצמה פרנסה יציבה בתחום.
"לפני הקורונה, הופעתי כל שבוע, ודברים ממש התחילו להתרומם. אלו החודשים הכי עמוסים שלי אי פעם, ברמה של הופעות רבות קטנות שמכניסות כסף. זה היה המסלול שלי להצלחה. יחד עם האולפן שבו אני מפיקה מוזיקה לאנשים אחרים, זו הייתה הכנסה אפשר לחיות ממנה", היא מספרת.
לפני הקורונה, היא קיבלה החלטה נוספת שהשפיעה על פרנסתה; "חצי שנה לפני הקורונה החלטתי להפסיק ללמד פיתוח קול. זה משהו שעשיתי במשך חמש שנים ברחבי הארץ, במרכזי מוזיקה. היה נראה שזה צעד נכון, בגלל ההופעות ובזכות הפקות מוזיקליות שנכנסו. הרגשתי עם עצמי 'איזו אמיצה אני, כל הכבוד לי. עשיתי משהו לא בטוח ואני מצליחה לעשות את זה'. ואז, הגיעה הקורונה וכל ההופעות בוטלו".
הצלחת לקבל מענקים?
"איכשהו יצא שקיבלתי את כל המענקים. הם עזרו לי לשמור על רמת החיים שלי. אני לא חיה בפאר. אני גרה בפלורנטין עם דירת חדר. אז לא יכולתי להשתדרג בתקופה הזו, ואני במשחק סכום אפס, בהישרדות. אף אחד לא מתעשר כאן. הרבה חברים מוזיקאים שלי, התפספסו בזה ולא קיבלו מענקים. אני מצד שני, ממש מפחדת שאצטרך להחזיר אותם בסוף השנה. אני מתה מפחד שהמדינה תדפוק לי על הדלת ותבקש את הכסף בחזרה. אי אפשר באמת לדעת מי מקבל את ההחלטות ומה יהיה עם זה. המענקים ממש ממש עזרו לי. אני מקווה שזו לא הלוואה שלא יהיה לי מאיפה להחזיר. אני חושבת על זה בכל פעם שמגיע אליי מענק.
כדי לנסות להתפרנס בתקופה הזו, שחם גייסה את האולפן שלה והחלה להפיק פודקאסטים. "הקלטתי פודקאסט על עצמי ועל ההתמודדות שלי עם הפרעת אכילה, ועל איך אני מכניסה את זה ליצירה שלי. במקביל, התחלתי לערוך פודקאסטים לאנשים אחרים, ולהתפרנס מזה. אנשים שולחים לי דברים שהם הקליטו, שולחים לי תסריט, ואני עורכת. זה לא מספיק לי לבד, וזה לא מחליף את השכר שהיה לי, אבל זה משהו שאני נאחזת בו", היא מספרת.
שחם החליטה לא להתכנס לייאוש, ולהתמקד במוזיקה. היא המשיכה לקדם את האלבום עליו עבדה, "אחרונים על החוף", כדי שתוכל להוציאו לאור בחודש מאי, אולי ממש בסמוך לתקופה שבה יוכל עולם התרבות לחזור לנשום. היא כבר הספיקה להוציא סינגל מהאלבום ברוח התקופה, "למבורגיני", על פחד כלכלי.
"הלוואי והייתי יודעת לומר שהמומנטום שצברתי יחזור אחרי הקורונה, אבל אני לא יודעת אם המקומות שהזמינו אותי להופיע ימשיכו להתקיים. אי אפשר לדעת מה יהיה עם עולם התרבות. זה מלווה אותי הרבה במחשבות: האם אחזור לתקופה שבה השם שלי בדיוק התחיל להסתובב, האם יהיה לי לאן לחזור. אני כל הזמן בתחושה שאני צריכה לחשוב איך להרוויח מהדבר הבא. זה היה ככה לפני הקורונה, עכשיו זה הרבה יותר חמור. להתפרנס ממוזיקה, זה חלום רחוק שעכשיו הלך והתרחק, למרות שלפני הקורונה הוא היה נראה יותר ריאלי".
איך את צולחת את התקופה הזו מבחינה אישית?
"אני מנסה פשוט ממשיכה להתמקד במוזיקה. יש לי מזל שיש לי את האולפן, אבל הוא רחוק מלהיות היצירה שלי. אני חולמת שהמוזיקה שלי היא זו שתגיע לאוזניים רבות, ושנחזור להופיע וההופעות יגדלו. אני יודעת שהקהל רעב להופעות, ואני מתה להמשיך להופיע ושאנשים ימשיכו לצרוך תרבות. זה מה שממלא את החיים שלי בתוכן ובאושר. זה מה שאני יודעת לעשות, זה החלום".
עדי שחם, מוזיקאית בת 35 מתל אביב ● לאחר שההופעות הופסקו בגלל הקורונה, החלה לערוך פודקאסטים ● צפויה להשיק אלבום בחודש מאי הקרוב
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il