ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: אמיל סלמן, "הארץ"
ממשלת ישראל הכריזה לאחרונה על השבתה נוספת של המסחר והלימודים, ועל סגר מלא על כלל התושבים. זה הסגר הכללי השלישי בתוך 9 חודשים. מחד גיסא, הסגרים המתמשכים והתכופים הובילו לנזק כלכלי נרחב, ומאידך גיסא, הם לא מנעו את מותם של יותר מ-4,000 אנשים. היכן טעינו?
בהשוואה עולמית , במונחים של תמותה למיליון איש: ישראל הגיעה לתמותה של כ-460 נפש למיליון.
התמותה העולמית נמוכה בהרבה, ועומדת על 260 למיליון. במדינות הסביבה (יוון, קפריסין, הגדה ועזה, לבנון, סוריה, ירדן , ומצרים) שיעורים נמוכים יותר, לעיתים הרבה יותר. התמותה בישראל גם גבוהה בהרבה מזו במדינות מזרח אסיה, ובהן סין והמדינות השכנות לה, אוסטרליה וניו זילנד. השיעור בישראל אף גבוה ממדינות באירופה שנקטו במדינות נבונה כמו נורבגיה, פינלנד, ואיסלנד.
עם זאת, התמותה בישראל נמוכה מזו שנצפתה במרבית מדינות אירופה, בכללן רוב המדינות הגדולות (בריטניה, צרפת, ספרד ואיטליה) ובמרבית מדינות יבשת אמריקה, בכלל זה ארה"ב, מכסיקו, וברזיל .
ממחקר שערכנו, בתמיכת המרכז לבנקאות חברתית בבנק הפועלים, עולה כי בפני כל מדינות העולם עמדו שתי אפשרויות: הראשונה היא מדיניות ריסון מוגבלת ושאיפה ל"חסינות עדר", והשנייה היא ריסון מוגבר והמתנה לחיסון, שיפותח בתקווה על ידי המדענים והרופאים בזמן שיא. בפועל בחרו כל המדינות בעולם בתוואי האחרון. גם בישראל, המדיניות המוצהרת היא של המתנה לחיסון, תוך ניסיון לשלוט בהיקף המגפה על ידי שימוש בפעולות ריסון הנושאות מחיר כלכלי. פעולות אלו מתבססות על מעקב אחר R, מקדם ההדבקה; בעקבות מחקרנו העלינו אתר האומד את ה-R בישראל, על סמך חמש סדרות נתונים שונות, ומתעדכן באופן שוטף.
לא הייתה מדיניות יציאה
המחיר הכלכלי ששולם בישראל הינו מחיר כבד. מנתוני הלמ"ס האחרונים עולה כי בשלושת הרבעונים הראשונים ההוצאה הפרטית לתצרוכת לנפש ירדה ביותר מ-11% לעומת 2019, ואחוז האבטלה בפועל (כולל עובדים שהפסיקו לעבוד בגלל פיטורים או סגירת מקום העבודה ממרץ 2020 והמועסקים הנעדרים זמנית מעבודתם כל השבוע בגלל סיבות הקשורות בנגיף קורונה) הינו קרוב ל-15%.
מה השתבש בישראל? ממשלת ישראל שגתה קשות בכך שלא הפעילה כל מדיניות יציאה מהסגר בגל הראשון, מה שהוביל לגל שני באמצע הקיץ עם היקפי תחלואה ותמותה הגבוהים בהרבה מאלו של הגל הראשון. גם היציאה מהסגר השני נוהלה באורח תזזיתי שהוביל לסגר שלישי. הכישלון הישראלי בולט במיוחד על רקע תנאי הפתיחה של ישראל להתמודדות עם המגפה: אקלים חם יחסית שמאפשר פעילות מחוץ לחללים סגורים, אוכלוסייה צעירה המתאפיינת בשיעורי תמותה נמוכים, ושערי כניסה מעטים וברורים שניתן לבקר אותם בקלות.
אלא ששערי הכניסה לישראל אינם מבוקרים. היעדר מדיניות של בדיקות בכניסה למדינה, כמו היעדר מתקני בידוד לנכנסים, והיעדר אכיפה משמעותית הובילו לייבוא מתמשך של תחלואה לתוך ישראל. מדינות אי כמו ניו זילנד וטאיוואן, נקטו במדיניות מחמירה וחמקו מרוב נזקי המגפה.
ישראל שגתה גם בכך שלא הצליחה להפעיל שני סוגים של מדיניות ריסון חשובים ביותר: ריסון אזורי ומערך חקירות אפידמיולוגיות אפקטיבי. הריסון האזורי, שמכונה אצלנו תוכנית הרמזור, נשאר רובו ככולו על הנייר, ולא הופעל גם בשל חולשה פוליטית של מקבלי ההחלטות, וגם בשל אכיפה בררנית ומצומצמת. מערך החקירות האפידמיולוגיות היה תקופה ארוכה דל וחסר אמצעים (כולל כוח אדם); לאחר מכן, משחוזק, נתקל בסרבנות חברתית המקשה מאד על תפקוד יעיל.
בנוסף לכשלים אלה השינויים התכופים במדיניות, חוסר בשקיפות, ניהול צנטרליסטי, והעובדה ששיקולים פוליטיים או אישיים משפיעים על ההחלטות הביאה לאובדן אמון משמעותי בהנהגה, שפגע ביעילות הריסון. ישראל נקלעה למעשה למעגל קסמים שבו מדיניות כושלת הופכת כל ניסיון חדש לכושל אף הוא וחוזר חלילה.
עתה האתגר הוא חיסון מהיר של כל מרכיבי האוכלוסייה, תחילה של אלו בסיכון. לאחר כחודש של מבצע חיסונים ארצי, ניתן לומר שגם כאן יש שניות: מצד אחד קצב והיקף ההתחסנות הם הגבוהים ביותר בעולם. מצד שני, היקף ההתחסנות הוא נמוך יחסית אצל החרדים והערבים, המהווים כ-50% מהחולים המאומתים וכ-40% מהמתים בחודש האחרון.
ד "ר קורנפלד הוא יזם הייטק ויו"ר תנועת ישראל חופשית; פרופ' ישיב הוא חבר סגל בית הספר לכלכלה ע"ש איתן ברגלס באוניברסיטת תל אביב