אולם של העליון. הנפגעות יוכלו לצפות בטלוויזיה במעגל סגור / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
בעבר היה מקובל ששופטים דנים בשלל נושאים ועניינים המגיעים לפתחם. היום, בדומה לעולם הרפואה, גם מערכת המשפט צועדת לכיוון של התמקצעות. יש שופטים שדנים בסכסוכי משפחה או סכסוכים בעבודה, יש שופטים שמתמקצעים בענייני מס, אחרים בדיני חדלות פירעון, ובשנים האחרונות הוקמו גם מחלקות כלכליות בבתי המשפט, שבהן יושבים שופטים שדנים בתיקים הדורשים הבנה והתמקצעות כלכלית.
אחד התחומים שהוזנח ודורש התמקצעות, אבל גם שינוי באופן שבו מתנהל ההליך המשפטי, הוא תחום עבירות המין והפגיעות המיניות. הרבה מאוד מחקרים מראים שנשים וגברים שנפגעו מתקיפה מינית נמנעים מלהתלונן נגד התוקפים בשל המחיר הנפשי הכבד שגובות הגשת תלונה במשטרה, וכניסה להליך המשפטי בבית המשפט.
המשמעות של הגשת תלונה במשטרה על-ידי אישה שנפגעה מינית היא דרמטית, ולפעמים בלתי הפיכה בעוצמות שלה, בשל הקושי של החקירה המשטרתית והעימות עם הפוגע. אבל הקושי הנפשי של הנפגעות בשחזור טראומת אירוע התקיפה לא מסתיים שם. פעמים רבות, עצם הצורך למסור עדות בבית משפט עלול לגרום לשחזור הטראומה.
הנפגעות עוברות בבית המשפט חקירות נגדיות קשות על-ידי הסנגורים של הנאשמים, שפעמים רבות מנסים להטיל עליהן את האחריות למקרה, ולהציג אותן כשקרניות. הן גם נאלצות לפגוש באותו אולם משפט את מי שפגע בהן, ובכלל, נאלצות להתמודד עם הליכים משפטיים מורכבים שנמשכים שנים ומונעים מהן את היכולת להשתקם.
ככלל, בתי המשפט מקפידים על זכויות הנפגעות, והשופטים מנסים להקל עליהן את מעמד העדות הקשה. ואולם, ביותר מדי מקרים בעבר שופטים לא גילו רגישות מספקת לנפגעות, ובין היתר אפשרו חקירות אגרסיביות שלהן על-ידי הסנגורים. מה עוד שעצם ניהול ההליך כפי שהוא קורה היום עלול, כאמור, לשחזר את הטראומה שחוו ולפגוע בהן.
פער בין הזכויות ליישום
בתחילת שנת 2018 מינתה מערכת המשפט ועדה בראשות השופטת בדימוס, דבורה ברלינר, שהתבקשה לאתר קשיים שנפגעות עבירות מין חוות במערכות האכיפה השונות ובהליך השיפוטי, ולגבש פתרונות ישימים שיהיה בהם כדי לתת מענה ראוי לצורכי הנפגעות.
הוועדה קיימה 43 ישיבות, ובדצמבר 2019 פרסמה דוח סיכום מקיף של עבודתה. חברי הוועדה מצאו כי קיים פער ניכר בין הסדרת הזכויות החוקתיות לנפגעי עבירה לבין יישומן, נוכח הנגשה חלקית של הזכויות וכשלים ביידוע נפגעי העבירה על זכויותיהם.
בדוח נאמר כי "האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור, במניעת ביצוע עבירות ובחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט מחייב עבודה מערכתית ונרחבת, אשר תעודד נפגעי עבירות מין להגיש תלונות, ותסייע להם להתמודד עם קשיי ההליך הפלילי".
למרות הכשלים שמצאה, ועדת ברלינר סברה כי אין מקום לשנות את ההליך הפלילי האדוורסרי, ולהעניק לנפגעות העבירה מעמד של צד להליך. עם זאת, רוב חברי הוועדה חשבו כי יש לחזק את מעמד נפגעות העבירה אל מול בית המשפט, ולאפשר להן להביע עמדה עצמאית בנושאים מסוימים.
בין היתר, הוועדה המליצה לנשיאת העליון, אסתר חיות, לקבוע נוהל שלפיו בתיקים הנוגעים לעבירות מין יישבו הרכבים מעורבים מגדרית, כדי למנוע מצב שבו שופטים גברים בלבד ידונו בתיקים. "ההיגיון שבבסיס הצעה זו הוא הקושי של נפגע עבירת המין להשמיע את עדותו לפני הרכב שאינו מעורב. המטרה היא להקל ולו במקצת את חווייתו של נפגע העבירה, הנדרש לספר פעם נוספת את שאירע לו", נאמר בדוח.
הוועדה גם הציעה לאפשר לנפגעות עבירות מין לצפות במשפט של האדם שפגע בהן מחדר נפרד, בטלוויזיה במעגל סגור, כדי להקל עליהן ולמנוע מהן את הצורך לשבת באותו אולם עם אדם זה.
מינוי איש קשר
השבוע החליטה הנשיאה חיות לאמץ חלק מהמלצות ועדת ברלינר. הנשיאה פרסמה נוהל חדש ל"העדת נפגעי עבירות מין בבתי המשפט", הדומה במהותו לנוהל בנושא "העדת קטינים נפגעי עבירה".
כך, למשל, בהתאם להמלצות ועדת ברלינר ימונה איש קשר בכל בית משפט לתחום עבירות המין, והוא יתאם ליווי של נפגע העבירה על-ידי מאבטח משמר בתי המשפט, מעת כניסתו להיכל המשפט ועד לעזיבתו הבטוחה, וכן יתאם עבורו חדר המתנה עד למתן העדות.
כמו כן קבעה חיות כי משפט שבו מעידה נפגעת עבירת מין ייקבע במידת האפשר ראשון מבין המשפטים הקבועים לאותו יום, ועדותה תישמע ברציפות, ככל שהדבר עולה בקנה אחד עם טובת הנפגעת. עוד עוגנה בנוהל ההוראה החשובה כי ככלל, בהליך פלילי שנדון בבית המשפט המחוזי באישום הנוגע לביצוע עבירת מין יהיה הרכב השופטים מעורב (שופטות ושופטים).
חיות אימצה, לפחות באופן חלקי, גם את המלצת ועדת ברלינר שהנפגעות יוכלו לצפות במשפט מחדר נפרד בטלוויזיה במעגל סגור. בנוהל נקבע כי במקרה ש"ביקשה נפגעת עבירת מין, בא כוחה, או הפרקליט המטפל בתיק כי נפגע העבירה יצפה במהלך המשפט מבלי להיות נוכח באותו אולם עם הנאשם, יקצה בית המשפט, ככל הניתן, חדר נפרד לצפייה במשפט בטלוויזיה במעגל סגור, וזאת בכפוף להוראות הדין, ובהקפדה על כללי איסור הפרסום".
עוד מורה חיות בנוהל החדש על כך שתיקי עבירות מין ינוהלו "בזמן סביר", ופסקי הדין בתיקים הללו יינתנו "במועד מוקדם ככל שניתן". זאת, לאור המודעות לקושי הנפשי של הנפגעות בהמתנה לעדות ואחר כך לפסק דין בתיק, שפוגע ביכולת שלהן להשתקם.
הנוהל של נשיאת העליון, שמיישם חלק מהמלצות ועדת ברלינר, נראה כצעד חשוב של מערכת המשפט ביחס שלה לנפגעות עבירות מין. ואולם המבחן יהיה ביישום שלו. ביטויים שמופיעים בנוהל, כגון "ככל הניתן" או "זמן סביר", מעלים חשש שההוראות לא ייושמו במלואן בשטח או ייושמו באופן חלקי. אולי בכל זאת כדאי למערכת המשפט לשקול להקים מחלקות בבתי המשפט שיעסקו ויתמקצעו אך ורק בטיפול בתיקי עבירות מין, בדומה למה שנעשה עם המחלקות הכלכליות.