מחלקת הטיפול בחולי קורונה באיכילוב / צילום: Reuters, Ronen Zvulun
כמעט עד סוף הקדנציה שלו התעקש נשיא ארה"ב להמשיך לקרוא לוירוס הקורונה (Covid-19) "הווירוס הסיני". זה אחרי שהוא נקרא "וירוס ווהאן", ואחר כך קיבל שם נטול שיוך גיאוגרפי, מטעמים פוליטיים. היום אנחנו שומעים על המוטציה הבריטית, הדרום אפריקאית, הברזילאית, היפנית. לכל אחת מהן יש גם שם רשמי, אבל איך השמות הללו נבחרים?
שרון פיקוק, ראש מערך הבדיקות הגנומיות לוירוס Covid-19, מסבירה כי המטרה היא לתת שם בעל ערך, מובן אבל נטול סטיגמות. אם השם לא יהיה זכיר, זה יעלה את הסיכון לטעויות. "המוח האנושי בנוי לזכור רצף של אותיות ומספרים אם אנחנו מכירים אותם מהחיים שלנו. לכן אנחנו לא יכולים לתת למוטציות סתם רצף מספרים רנדומליים, ולקוות שאנשים יזכרו אותם".
היום, היא אומרת, ישנן רק מספר מוטציות מטרידות, ולכן רק כמה מוטציות קיבלו שמות. "אבל כבר היום, זה מורכב. המוטציה שהתגלתה לראשונה בבריטניה והיא כנראה מדבקת יותר, נקראה B.1.1.7 על ידי הגנטיקאים שרשמו את שמות כל המוטציות שהתגלו, אבל גם 20B/501Y.V1 . כשהתברר שאנחנו רוצים לזכור דווקא אותה, קראו לה Variant of Concern 202012/01: שנת 2020, חודש 12, וריאנט 1. גם למוטציה שהתגלתה תחילה בדרום אפריקה יש מגוון שמות, תלוי מי רושם: B1.351, 501.V2 או VOC 202012/02.
"נראה כי בתקופה הקרובה שיום מוטציות יהפוך להיות הרבה יותר מאתגר. הוירוס עובר שתי מוטציות בחודש בערך, שזה לא הרבה, אבל ככל שהוירוס הופך נפוץ יותר, כך יש לו יותר הזדמנויות להשתנות, וכיום כשיש לפחות 57 מקרים פעילים של קורונה בעולם, מדובר בהזדמנויות רבות. אם המוטציות הללו מדבקות יותר, ההזדמנויות רק גדלות עוד יותר.
"לכן ארגון הבריאות העולמי עובד על שיטה סטנדרטית לשיום מוטציות מדאיגות. זו משימה חשובה שתאפשר תקשורת מוצלחת בקרב הקהילה המדעית. אבל עדיין עולה השאלה - איך נתקשר לגבי המוטציות עם הציבור הרחב, ואיך הם ידברו עליהן בינם לבין עצמם".
הנטיה לתת למוטציות שם לפי גיאוגרפיה עלולה להזיק
פיקוק שוקלת אפשרות לתת למוטציות שמות בשיטה דומה לשיום סערות מסוכנות. לסערה ניתן שם של אדם (הוריקן קטרינה, למשל), על פי אותיות ה-א' ב'. כך אפשר לדעת שהסערה הטרופית Laura הופיעה אחרי Marco.
דווקא הנטיה לתת למוטציות שם לפי גיאוגרפיה עלולה להזיק, אומרת פיקוק, ולא רק מסיבות פוליטיות. "ההחלטה מהיכן למנוע תנועה, איפה לסגור, ואיזה בידוד לדרוש עלולה להיות מושפעת באופן לא מודע ולא מוצלח מהשמות האלה". כלומר, אין טעם לסגור את השערים דווקא מול דרום אפריקה, אם המוטציה המדוברת אמנם התגלתה שם לראשונה, אבל כבר הרבה יותר נפוצה, למשל, באמירויות. זוהי רק דוגמא וכרגע איננו יודעים היכן המוטציה הכי נפוצה. לא לכל המדינות יש אותה יכולת לעקוב אחר המוטציות.
"ישנו גם חשש כי סטיגמה תמנע מהמדינות לחפש אחר מוטציות ולדווח עליהן", אומרת פיקוק. "דווקא מדינות שעושות מאמץ למצוא את הקורונה ומשקיעות בכך, יקבלו כך סטיגמה לא הוגנת", היא אומרת. ואכן כנראה שבבריטניה נמצאה "המוטציה הבריטית", לא כי היא פחות נפוצה במקומות אחרים, אלא כי בריטניה מחפשת אחר וריאנטים גנטיים בצורה נרחבת יותר ממדינות אחרות.
כמו כן, היא מסיימת, רצוי אולי כי הוריאנט אולי יקבל שם שמתייחס לסיבה שבגללה הוא מהווה מקור לדאגה. למשל "המוטציה המדבקת יותר" או "המוטציה שעשויה להיות עמידה בפני חיסון".
"היצירתיות האנושית תעזור לנו למצוא שמות זכירים שמכילים בתוכם את המידע הדרוש באמת", אומרת פיקוק. "אבל רצוי שזה יקרה במהרה".