נתב"ג בימי קורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס
"עיוות שצריך הסבר משכנע לא לקבל אותו" - כך נזעק יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ יעקב מרגי, כששמע, וחזר ווידא שהבין נכון - כי סגירת השמיים, שתיכנס לתוקף בעוד כשעה, אינה הרמטית כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא כוללת פירצה שרחוקה מרחק שנות אור מהשאיפה של עיקרון השוויוניות והסולידריות שנימקה הממשלה בשעתו לעצירת טיסות: לפי התקנות שאושרו, מטוסים פרטיים יוכלו לנחות ולהמריא מישראל. ממש כך.
האבסורד הזה קיים בחסות סוגיה משפטית, כפי שנימקה היועצת המשפטית של רשות התעופה האזרחית, עו"ד רננה שחר, ועל-מנת לשנות את זה נדרש טיפול חקיקה. במילים אחרות - לא יהיה טיפול חקיקה, בשעה שבחצות היום השמיים כבר אמורים להיסגר.
"נניח שיש לי מטוס פרטי, ואני טס לישראל ממיאמי - האם עומדת לי הזכות להיכנס למדינה?", התעקש מרגי ושאל - ושוב קיבל תשובה חיובית. "אתה תיכנס לארץ. מותר לאזרח ישראלי לחזור", השיבה שוב עו"ד שחר.
"למה אזרח ישראלי בטיסה מסחרית לא יוכל לחזור, ולעומת זאת אדם שיש לו מטוס פרטי כן יוכל?", תהה מרגי. "מה, הוא לא יכול להיות פוטנציאל להפצה? ראינו שנוסע אחד מדובאי הדביק 180 איש. במקרים רגילים של חקיקה הייתי אומר לכו תביאו נוסח מתוקן, הייתי אומר שאי-אפשר להתנהל בהפקרות. אני רוצה הצהרה שגם מטוס פרטי לא יוכל להיכנס לישראל ולתקן את העיוות", כך אמר מרגי, שבתוך-תוכו מבין היטב שהוא נמצא במבוי סתום בחסות הסמכויות המוגבלות שיש לוועדות הכנסת במסגרת חוק הקורונה הגדול.
במילים אחרות, זה לא שעל בסיס הפירצה של הטיסות הפרטיות לוועדת הכלכלה הייתה האפשרות לבטל את סגירת השמיים שכבר אישרה הממשלה, עם או בלי העיוות הזה.
אותו עיוות שנכנס גם למשבצת האבסורד לא נעצר רק במי ששפר עליו מזלו והוא מצויד במטוס פרטי, אלא גם במסגרת החריגים. התקנות שאושר בממשלה יוצאות מנקודת הבנה שיש מי שחייב לטוס. נזכיר שוב - טיסות לחו"ל לא משרתות מטרות בילוי בדובאי, אלא במקרים רבים הן הרבה מעבר לזה, בעיקר בימים אלה. זה צורך רפואי, אלה מקרים הומניטריים, אלה עניינים משפחתיים, אלה סוגיות משפטיות או ענייני עבודה ועוד.
יש אנשים שלא יכולים להישאר כלואים בארץ או מחוצה לה, ואחרי שהם יקבלו היתר מוועדת חריגים (בסמכות מנכ"לי משרדי הבריאות והתחבורה), הם יצטרכו להתמודד עם האתגר האמיתי: למצוא את הדרך לטוס. התקנות הרי אוסרות על חברות התעופה להפעיל טיסות נוסעים - חברות התעופה הזרות קיבלו הודעה רשמית על כך, ואת חברות התעופה הישראליות יחייבו להימנע מהטסות מסחריות (כלומר טיסות שמופיעות בלו"ז הטיסות) דרך השהיית רישיון התעופה שלהן. השהייה דומה לא אפשרית על מטוסים פרטיים.
מה נשאר לאותם נוסעים מוחרגים? אפשרות אחת היא לחפש טיסת מטען של חברת תעופה זרה שמתבצעת במטוס נוסעים שממריא מתל אביב - ולהצטרף אליה. אפשרות שנייה היא באמצעות הטסה פרטית: לשלם כ-10,000 דולר לשעת טיסה ולהמריא אל על.
עו"ד שחר אף ציינה באותו דיון כי "יש אזרחים שצריכים לצאת מפה, ויש כאלה שצריכים להיכנס לפה, זה לא עד כדי כך נורא לאפשר תנועה של מטוסים פרטיים". זה באמת לא עד כדי כך נורא, זה אפילו לא נורא בכלל. זה רק אבסורד נורא.
"לו היינו מצליחים שכל אחד שחוזר לישראל יהיה בבידוד כמה ימים שצריך, והכול יהיה בסדר, בכלל לא היינו צריכים את ההסדר הזה. נכון?", תהתה עו"ד שחר וזרתה מלח על הפצעים בנושא כאוב אחר - אכיפה רופפת שאיפשרה את שימת הפס של רבים מהחוזרים מחו"ל על חובת הבידוד שנדרשה מהם, אכיפה שמצטרפת לחוסר מודעות עצמית או התחשבות סביבתית ממי שנדרש ממנו לשבת בבית אחרי שחזר מחו"ל. יגידו שזו הדוגמה האישית שסיפקו מקבלי ההחלטות - מהדרג הגבוה ביותר. יגידו שלציבור נמאס, יגידו הכול, אבל הגענו לאן שהגענו לאור מכלול הדברים הללו.
"הממשלה רוצה לסגור את נתב"ג, אבל רק למטוסים מסחריים - מטוסים פרטיים יוכלו לנחות חופשי בארץ. מעניין אם זה קשור לכך שראש הממשלה מתכוון לטוס לדובאי ממש בימים הקרובים במטוס פרטי? יש יותר מדי צירופי מקרים לאחרונה", תהתה בטוויטר ח"כ הילה שי וזאן וחטפה על כך באותו דיון שהתנהל באווירת שוק מח"כ אוסנת מארק, שצעקה לעברה: "תגבי את החלטות הממשלה! אנחנו מבינים שאת מחפשת אלטרנטיבה ב'תקווה חדשה'. את מצייצת בטוויטר שראש הממשלה רוצה לנסוע לדובאי!". "תוציאי אותי מהפה שלך", צעקה לעברה ח"כ וזאן, והציבור שצפה בדיון יכול היה שוב לנוע באי-נוחות בכסאו.
האם הוואריאנט שלשמו סוגרים את השמיים עורך אבחנה בין נוסע במטוס פרטי לבין נוסע במטוס מסחרי? כמובן שלא. לא תרחיש דמיוני הוא שיתברר כי נוסע בטיסה פרטית ייבא ארצה ואריאנט לא רצוי, כזה שיצליח להוכיח שאפשר לשנות חקיקה או לתת פרשנות הגיונית לחוקים כשרוצים, או בעיקר כשצריכים. ובינתיים נאחל לטסים במטוסים פרטיים: שתהיה לכם טיסה נעימה.