מכולות בנמל חיפה. יצוא הסחורות של ישראל קטן ב־4% ב־2020 / צילום: Reuters, Ronen Zvulun
לפי אומדני מכון היצוא, למרות שנת הקורונה הקשה והתחזיות המפחידות, היקף היצוא הישראלי ירד ירידה מתונה בלבד של כ-3% במונחים דולריים, והסתכם ב-107 מיליארד דולר לעומת 111 מיליארד דולר ב-2019. באשר להתחזקות השקל אומרים במכון, כי התעשיינים למדו את לקחי העבר והם יודעים להגן על עצמם מפני השינויים בשערי המטבעות, כך שהפגיעה בהכנסותיהם בשל הירידה בערך הדולר אל מול השקל, הייתה זניחה.
יצוא הסחורות רשם ירידה של 4% והסתכם ב-54 מיליארד דולר, אבל מנגד נרשמה עלייה של 9% ביצוא השירותים העסקיים, שהסתכמו ב-47 מיליארד דולר. מדובר בעיקר בענפי הטכנולוגיה הגבוהה, העולמות הדיגיטליים של הסייבר הישראלי, הפינטק, מערכות ניהול ארגונים גדולים ועוד. ההייטק הישראלי הפך להיות גורם צמיחה עיקרי אף יותר ממה שהיה עד כה - וחלקו מכלל יצוא השירותים עולה. יצוא שירותי ההייטק עלה ב-2020 ב-11% לעומת 2019, להיקף של 37 מיליארד דולר - כפול מהיקפו בשנת 2014.
לפי המחקר, שביצעו סמנכ"ל כלכלה במכון היצוא שאול כצנלסון וראש תחום המחקר הכלכלי של המכון דניאל רופא, תחום ההייטק אחראי יותר ממחצית היצוא הישראלי, סחורות ושירותים גם יחד.
ארצות הברית היא מדינת היצוא העיקרית שלנו (40%). יצוא הסחורות אליה ב-2020 נפגע בשל משבר הקורונה וירד ב-3%, אבל מנגד יצוא השירותים אליה, בעיקר אלה שקשורים לטכנולוגיה גבוהה, עלה בשיעור דומה.
"היסטריה או היסטוריה"
כצנלסון ורופא מסבירים שענף ההייטק כמעט ולא נפגע מהקורונה, ואולי להיפך - העלייה בהיקף המסחר והפעילות הגלובלית הדיגיטלית בשל אי היכולת לפעול במרחב הפיזי, הביאה להגדלת הביקוש לשירותים הדיגיטליים בכל התחומים. הגידול הדרמטי בפשיעה הדיגיטלית העולמית הביא גם לגידול זהה בביקוש להגנת סייבר, וכאן ישראל היא מדינה מובילה בעולם.
יושב ראש מכון היצוא, אדיב ברוך, מכנה את 2020 "שנת ההיסטריה וההיסטוריה": היסטריית הקורונה שתפסה את כל העולם לא מוכנים, והיסטוריית הסכמי השלום, המבטאים פוטנציאל עצום לכלכלה הישראלית.
לדבריו, מגמה חשובה שסייעה לשמור על הכלכלה הישראלית היו ההסכמים עם האמירויות ובחריין. "זה לא רק המסחר הבילטרלי עם האמירויות, אלא גם דרכם ליעדים חדשים וישנים. היינו צריכים להתאים את עצמנו לאזורי הסחר החופשי במפרציות, ולהיותה של בחריין מרכז שירותים פיננסי עולמי, וגם קשר לסעודיה. המפרציות ברדיוס של 3 שעות טיסה מגיעות ל-3 מיליארד בני אדם, אנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות. לא רק לאמירויות או לבחריין, אלא דרכן לאינדונזיה ולמלזיה ולערב הסעודית ועוד שווקים חדשים".
הוא מזהיר כי רבים מהישראלים המגיעים למדינות המפרץ מפספסים את שלב בניית האמון, אך עם זאת - ולמרות החיכוכים והתקלות, הקשר הכלכלי מתחזק: "אנחנו רואים הסכמים שכבר נחתמו במפרץ בהיקף של יותר ממיליארד דולר, וחלקם כבר ביישום מתקדם".
רמז לכך אפשר למצוא בנתון של עלייה של 20% ביצוא ב-2020 למה שמכונה "מדינות בלתי מסווגות", כלומר כאלה שאין לישראל קשרים דיפלומטיים עימן, והמפרציות עדיין נחשבו כאלה 2020. עם זאת, מדובר בעוד מדינות, המקבלות בעיקר יצוא בטחוני או יצוא של שירותים דיגיטליים.
הייטק בדרך למפרץ
ובחזרה להייטק. אדיב אומר כי היעד של ישראל צריך להיות טיפוח החברות המתפתחות ולהשאיר כאן את מרכזי המחקר והפיתוח. "יש דוגמאות מעולות כמו ויקס, מובילאיי ואחרות, הוא אומר, לא כל חברת הזנק צריך למכור החוצה במלואה".
היבט טכנולוגי מתקדם הוא היצוא החקלאי, בתחום הפודטק. "באמירויות מוטרדים מסוגיית הפוד סקיוריטי, שכן הם מייבאים את עיקר המזון שלהם. הם הבינו כי בשל המידבור וסיבות נוספות, בעתיד יהיו חסרות אדמות לעיבוד ולכן רכשו כמויות עצומות של שטחים חקלאיים בעולם - באפריקה, במזרח אירופה, בברזיל ועוד, והם צריכים את הטכנולוגיות החקלאיות הישראליות לעיבוד השקיה וגידול בתנאים שונים. וכך נטפים הישראלית ועוד חברות בתחום הרחפנים/רובוטים, השבחת מים ועוד, חתמו על הסכמים משמעותיים עם החברות והמשקיעים באמירויות לפיתוח האדמות הללו".
מנגד הוא אומר יש עוד היבט של הקשר עם המפרציות והוא העברת ייצור של חברות ישראליות לשם, בגלל הקירבה למרכזי הסחר והשינוע הבינלאומיים, מדיניות המיסוי המקלה והיכולת לגייס כוח אדם מסוגים שונים.
אדיב גם מותח ביקורת קשה על הממשלה, שלדבריו לא תיפקדה בזמן אמת, חלקיה רבו בינם לבין עצמם, ובין השאר לא קידמה בשל כך את היצוא.
"ההיסטריה יצרה גלי ביטולים של תערוכות ומפגשים וכל מה שמייצר את היצוא, ומייד הגיעו התחזיות קשות של ירידה במסחר הגלובלי. הממשלה לא ממש תיפקדה והייתה עסוקה כולה רק בסגרים והגבלות. מדינות העולם החל לשנות מדיניות ולטפח את התעשייה המקומית שתספק את הצרכים הפנימיים, מה שהגביר את התחרות הבינלאומית. ואצלנו הממשלה, בכלל לא ראתה ביצוא משהו שצריך לטפל בו".
השקעה בשיווק ומיתוג
מה הייתה המדינה צריכה לעשות?
"בטווח המיידי של הקורונה - הכשרת מגזר המסחר והייצור לעולם הדיגטלי. כמו שעשה ג'ק מא עם עליבבא - לקשר כל בעל חנות קטנה או מפעל זעיר בסין ללקוחות בעולם כולו. למה לא לתת את התשתית וההדרכה לסוחרים וליצרנים הישראליים, שיוכלו לעשות אותו דבר. הרי אין משמעות למיקום הפיזי שלך בעולם הדיגיטלי, והקורונה הוכיחה את זה. הנה הצעה - תנו 5,000 שקל לסוחרים מהגודל הקטן והבינוני, ליצרנים קטנים, כדי להכניס אותם למסחר הדיגיטלי, והרווח יהיה מיידי והאבטלה תקטן".
"בנוסף, חייבת להיות השקעה ממשלתית של ממש בחברות הטכנולוגיה הגבוהה בקידום השיווק והמיתוג הבינלאומי. כיום רק הכסף הזר מניע את התעשייה הזו - יותר מ-10 מיליארד דולר בשנה, שיא שנשבר ב-2020. וזה יעלה עוד כשהמפרציות ייכנסו יותר לעומק בשנים הקרובות. הכסף הממשלתי המגיע כיום דרך המדען הראשי (כ-1.8 מילארד שקל) הוא כמעט רק לפיתוח ומחקר. הצורך הוא בהשקעה בשיווק ובמיתוגה של ישראל, כסטרט-אפ ניישן ובירת הסייבר העולמית. זה קיים רק בנאומים, לא מספיק באמצעות קשרי החוץ הדיפלומטיים הכלכליים של ישראל
"צריך למשל לסייע בהקמת הביתנים הווירטואליים והפיזיים של החברות הישראליות באירועים הבינלאומיים. מה עוד? אנחנו מייצאים ל 129 מדינות, ויש רק 45 נספחים כלכליים בכ-34 מדינות. זה משאב כלכלי עצום של ישראל, והנציגויות הכלכליות הן הגשר של החברות הישראליות למדינות העולם. הדיפלומטיה הכלכלית שעליה מדבר נתניהו, השלום הכלכלי הוא אמיתי, אבל צריך לפרוט אותו לפרוטות כדי שלא נמסמס אותו. צריך הגדלה של ממש בתקציבים של פעילות מעודדת יצוא, החזר ההשקעה מיידי ומובהק והנושא הזה לא נמצא לצערי בסדר העדיפויות של הממשלה. כל תוספת של מיליארד דולר ליצוא מעניקה 0.15% תוספת לתחמ"ג ועוד 7,500 מקומות עבודה".
הוא מציין תחום אחר שבאחריות הממשלה והוא החינוך וההכנה לעולם התעסוקה המתקדם. "צריך שינוי שיביא להכנה ליזמות, לעולם הדיגיטלי, לתעשיית הטכנולוגיה הגבוה. הכשרה גם למי שאיבד עבודה במקום אחד, ויכול להיכנס למקומות שבהם חסרים עובדים במגזר הטכנולוגי. ביטחון תעסוקתי בישראל יש במגזר הציבורי ובהייטק. תפנו לשם את המובטלים וחנכו לשם את הצעירים. עכשיו צריך להשקיע בהם לא לתת פלסטרים ופתרונות של האתמול, השקעה במשאב האנושי ובמיתוג העולמי והשיווק של מדינת ישראל עבור החברות והמפעלים שלה".
ומה מונע את כל זה?
"לצערי הרב אי-קבלת ההחלטות נובע מהמשבר הפוליטי. העובדה שהיו משרדים שונים עם שרים ממפלגות שונות פגעה בעבודה המשותפת וביעילות, והמרקם הפוליטי לא התחבר. הם צריכים להבין שהמלחמה שלנו היא לא פנימית היא מול העולם. המרחב הבינלאומי דורש תכנון אסטרטגי ארוך טווח ואין לנו מספיק מזה כאן והבלגן הפוליטי פוגע".
ברוך מספר שאחד מהפתרונות שנמצאו ובארץ יושמו מהראשונים בעולם היה המפגשים הדיגיטליים. "קיימנו תשעה כנסים וירטואליים בינלאומיים, שבהם שילבנו סרטים ומצגות ותצוגות כמו בכנס רגיל. הצלחנו בכך להשאיר את היצואנים הישראלים על המפה".