שדה תפוח תפוחים , חקלאות , חקלאים / צילום: אייל מרגולין
עשרה חודשים חלפו מאז נכנסה מדינת ישראל לתקופה שלא הכירה בעבר - התמודדות עם משבר עולמי בשל התפרצות נגיף הקורונה. בדומה למבצעים צבאיים או מלחמות, גם הפעם העורף חשוף לפגיעה ישירה והוא זה שעומד בחזית, במטרה לשרוד ולנצח. אלא שהפעם מדובר במערכה ארוכה מאוד, מתישה ואת השלכותיה האמיתיות עוד נלמד בשנים הבאות.
המשבר הכלכלי הפוקד את המדינה בשגרת חירום זו הוביל לכמיליון מובטלים, כאשר פעילותם של העובדים החיוניים במשק, כמו מערך הביטחון, רשתות המזון והרפואה המשיכו לתפקד. מגזר שממשיך לעבוד בחירום, על אף המשבר ולמרות הקשיים הרבים, הוא המגזר החקלאי.
אחוז גבוה מתושבי המרחבים הכפריים בישראל עוסק בחקלאות. הסגר השלישי מציב בכל בוקר מחדש את החקלאי מול הדילמה מה הוא עושה עם עצמו ועם התוצרת החקלאית שהוא מגדל. בשעה זו מתקשה החקלאי להעסיק פועלים, מאחר ויש קושי לקבל אישור העסקה או בשל בעיות אחרות - בידוד או תחלואה בקורונה.
את הפרי או הירק זה לא מעניין. אם הם לא ייקטפו בזמן, הם לא יהיו ראויים לשיווק ויושלכו כלאחר יד אל האשפה.
אם נבקש לבחור את "תמונת הניצחון" של משבר הקורונה, ודאי יהיה זה הבקבוקון הקטן, החיסון שישים סוף למגפה האוניברסלית. לעומת זאת, התמונה שתיצרב, בעיניי, ממשבר הקורונה, תהיה של יבול חקלאי משדות ארצנו מובל להשמדה במקום להגיע אל הצלחת שלנו.
משבר הקורונה העמיק את הפער הקיים ממילא בין רשתות השיווק, שמייבאות תוצרת חקלאית, לבין החקלאים שעובדים קשה ונחשבים ל"שקופים", בעודם מנסים רק לשמור את הראש מעל למים. חקלאי בישראל 2021 חושב פעמיים האם כדאי לו והאם משתלם עבורו להמשיך ולעסוק בתחום.
דווקא בשעה זו, המדינה חייבת לשים בראש מעייניה את הביטחון התזונתי שלה עבור תושביה. אם מחר סוגרים את הגבולות ויוטל איסור לייבא, על המדינה להישען על הביטחונות שלה. על מנת להבטיח זאת, יש לקדם מדיניות העדפה לחקלאים שלנו: לייקר את הירקות המיובאים ולהורות על הפחתת הייבוא החקלאי, שממלא את המרכולים בתוצרת זרה.
נכון, ישראל היא אור לגויים,אבל גם היא יכולה ללמוד ולאמץ את מה שעושות מדינות נאורות מעבר לים: סבסוד לחקלאים. זה מתחיל בהפחתת מחיר המים והפחתת התשומות. כשחקלאי יודע שייאלץ להשקות אלף קוב לדונם לטובת גידול מלפפונים, ללא הנחה, הרי שיש כאן צורך בחישוב מחדש. בנוסף, יש להקל על החקלאי באמצעות ידיים עובדות, אפילו מבין מחוסרי העבודה שיושבים כעת בבית.
כראש מועצה אזורית ש-40% מתושביה נשענים על חקלאות, אני רואה חובה מיידית להקים לובי חקלאי חזק שיקדם בכנסת את האינטרסים של החקלאים, שהם למעשה האינטרס של כולנו. המדינה חייבת להושיט יד לחקלאי כדי להרים אותו ולספק לו, בסך הכל, את הזכות הבסיסית - להתפרנס בכבוד. בכך נהנה כולנו מתוצרת כחול לבן, ממחירים הוגנים וממתן פרנסה לעוסקים בענף.
לקראת הבחירות הקרובות, המתמודדים לממשלה צריכים לזכור את אמירתו של א.ד.גורדון: "האדמה היא מקור החיים והיצירה והתרבות והעצמאות האמיתית".
הכותב הוא ראש המועצה האזורית באר טוביה