אמילי עמרוסי / צילום: יח"צ
העיתונאית אמילי עמרוסי, שפוטרה מעבודתה בעיתון "ישראל היום", הודיעה לפני ימים אחדים בעמוד הפייסבוק שלה על פרידה מהעיתון ותיארה את ההצעות המרגשות שנפתחו בפניה. כעת היא מפרטת בדף הפייסבוק שלה (ובמספר קבוצות וואטסאפ) את הרקע, לשיטתה. עיקר הביקורת של עמרוסי מופנית לאופן שבו נעשו הפיטורים ולסירוב של העיתון לאפשר לה להישאר בעיתון בתפקיד אחר לאור העובדה שהיא אם חד-הורית המפרנסת לבדה את ילדיה.
בהודעה היום |(ג') כתבה עמרוסי: "יש סגר על הצוואר שלי. סגר על מעבר החמצן. חודש שאני נמנעת מלפרסם. במקום שבו לוחצים לי על הצוואר נהיה נמק. לא עובר שם דם ואוויר. אני תיכף נחנקת. לא יכולה יותר עם העמדת הפנים. אחרי 12 שנים בעיתון 'ישראל היום' אני יוצאת לדרך חדשה. לא רוצה שום דרך חדשה. רוצה להמשיך לעשות את מה שאהבתי, והייתי טובה בו, וקיוויתי לעשות כל חיי. לכתוב לכם. לאן נעלמתי? העלימו אותי. מה שלומי? רע".
בפוסט הארוך מתארת עמרוסי את השתלשלות הדברים - כיצד חמישה ימים אחרי שפרסמה טור על כך שמשפחתה נכנסת סוף-סוף לדירה משלה לאחר שלקחה משכנתא אימתנית ל-30 שנה, קיבלה טלפון מ"ישראל היום" בו הודיעו לה על פיטוריה: "לא קדמה לזה שום אזהרה, הקדמה, איתות. אמרתי לנציגת העיתון שדיברה איתי שאני לא יכולה להגיע לשימוע, אני תוך כדי מעבר דירה לבד, החשמל לא מחובר, בזק צריכים להגיע. לא הבנתי בכלל מה היא אומרת. תגובתה הייתה: 'אם לא תגיעי, נקיים את השימוע בהיעדרך'".
לדברי עמרוסי, "11 שנים וחצי נתתי את לבי ונשמתי לעיתון - בטורים, כתבות, ראיונות ומאמרי דעה. שילמתי מחירים על כך שלא הייתי מהיפים והנכונים. הייתי מהעיתון המוקע, והוקעתי בעצמי. המחירים היו משוגעים, ואין לי כוח לספר עליהם. פעמיים קיבלתי הצעה קונקרטית ונדיבה כלכלית לעבור ל'ידיעות אחרונות' - ופעמיים סירבתי מטעמים אידאולוגיים. כי בית לא עוזבים".
עמרוסי לא חוסכת בתיאור מעלותיה כעיתונאית מקצועית, תוך הדגשה כי הטורים שלה זכו לקהל מגוון, נאמן ורחב והגיעו לנתוני חשיפה מרשימים: "השכר שלי נשאר קבוע כל השנים, ולא קיבלתי העלאה במשכורת או בונוסים. הוא היה שכר טוב".
לדבריה, "ב-2009, כשהתחלתי לעבוד בעיתון, שלחתי מיילים (אז היו מיילים) לחברים וכתבתי שהצטרפתי ל'משפחת ישראל היום'. היה זה אורי אורבך ז"ל שהעיר לי שעיתון הוא לא משפחה. לא דמיינתי שיעיפו אותי ככה. לא היה שום סימן מקדים. הייתי האישה היחידה בעלת טור במוסף, ולא האישה הראשונה שמפוטרת בזמן האחרון. ספרו לי עוד על מצבן הרע של נשים בתקופת הקורונה".
לטענתה, "לפטר אמא לארבעה ילדים קטנים שהיא מפרנסת יחידה, בלי צידוק משמעותי, זה לא מוסרי. לפטר אמא שהיא מפרנסת יחידה, חמישה ימים אחרי שכתבה על כניסה לבית חדש ועל הדאגות הכלכליות שנלוות לכך - זה אכזרי. או שהמעסיקים שלי (בניגוד אליכם) פשוט לא קראו את הטורים שלי".
על-פי עמרוסי, פיטוריה נכנסו לתוקף באותו רגע, "בלי כמה חודשים קדימה. ההתנהלות הייתה כמו מול עובד שסרח, שבגד במערכת. בחיי הילדים שלי שלא עשיתי כלום. חסמו לי את תיבת המייל שבה אני מתכתבת אתכם, הקוראים. לא אישרו לי טור פרידה. אחרי מחאות מצדי על כך שלא מקובל בעיתונות לא לאפשר טור פרידה, אישרו לי טור בתנאי שלא ישולם עליו שכר. ובוודאי שהיה נתון לעריכה בלעדית שלהם. אז אני כותבת לכם כאן את הטור האחרון".
עמרוסי סבורה כי הפסקת עבודתה אינה קשורה לקיצוצים או להתייעלות, מאחר שהיא הציעה להשאיר אותה במערכת לצורך עבודות שונות ואחרות, אך סורבה. "הצעתי שיקצצו במשכורתי או שייתנו לי לעשות עבודה של שני אנשים. אמרתי לעורך הראשי: תן לי לשבת פה בלילות, לערוך טקסטים בדסק, תהפוך אותי לכתבת שטח. אערוך מוספים. מה שצריך. אני מוכשרת וחרוצה וזריזה. אעשה הכול. למדתי מהשנים האלה שאני יכולה לישון חמש שעות בלילה כדי לעבוד קשה; אז אשן ארבע שעות בלילה. התחננתי. העיניים שלי היו כמו ברז כיבוי אש. תוריד לי בשכר. תעמיס עליי עבודה של שתי משרות. רק אל תשלח אותי הביתה".
עד רגע פרסום הידיעה לא התקבלה תגובת "ישראל היום", אך מקורבים מספרים כי הסיבה לפיטוריה של עמרוסי היא בין היתר השכר הגבוה שקיבלה, שעמד על אלפי שקלים לטור - ללא קשר למספר המילים שבו. על-פי המקורות, עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט דווקא הציע לה לכתוב במקומות אחרים בעיתון על נושאים פוליטיים תמורת תשלום נמוך יותר, אך עמרוסי בחרה שלא.
עמרוסי מסרה בתגובה: "לא הוצע לי בשום שלב לעבור לכתוב בנושאים פוליטיים או להישאר בעיתון בהיקף נמוך או בשכר מופחת. אין לי טענות על השכר. נושא השכר כלל לא עלה בשימוע ובהליך הפיטורים אלא רק 'צורך בריענון'. ספרו לי עוד על מצבן של נשים בקורונה".
*** גילוי מלא: בית הדפוס של "ישראל היום" מספק שירותי דפוס לעיתון גלובס.