הרבנות הראשית מודה שמערכת הכשרות חולה אך עושה כל מה שהיא יכולה כדי לא לשנות את המצב
כל אחד יכול לדמיין מה היה קורה אם שר האוצר היה עושה כל מה שיכולתו כדי להגדיל את הגירעון ולהרע את מצבה הכלכלי של המדינה, אם שר התחבורה היה משקיע את כל המאמצים בהגדלת עומסי התנועה ושר השיכון היה מקדם תוכניות שיצמצמו את היצע הקרקעות ויעלה את מחירי הדירות. אז למה כשהרבנות הראשית לישראל פועלת במשך שנים לשמר ולהחמיר את מצבה החמור של מערכת הכשרות, העולם שותק?
בשנת 2014 הגעתי למשרד לשירותי דת במטרה להוביל את הסדרת מערכת הכשרות ולהקים במשרד אגף כשרות שירכז את הנושא מול המועצות הדתיות, עד אז לא היה במשרד גורם ייעודי לטיפול במערך הכשרות והאחריות במלואה רוכזה באגף הכשרות הארצי של רבנות הראשית לישראל, בפגישות שקיימתי עם מנהלי המחלקות ברבנות נוכחתי לדעת כי אין להם נתונים בסיסיים כמו מספר עסקים כשרים ברחבי הארץ, פילוח סוגי העסקים, מספר המשגיחים ומספר המשרות הנדרשות.
במקביל פעל במשרד צוות משותף למשרד ולרבנות בראשות מי שהיה אז סגן השר הרב אלי בן דהן, ובתוך שלושה חודשים גיבש תכנית להסדרת מערכת הכשרות הכולל הקמת חברה ממשלתית שתרכז את נושא העסקת משגיחי הכשרות, בטרם הוכרזו הבחירות של לכנסת בשנת 2015 הספיק הצוות לקיים מספר פגישות עם רשות החברות הממשלתית על מנת להוציא את התוכנית אל הפועל.
באגף הכשרות ברבנות הראשית מאוד לא אהבו את ההתקדמות המהירה של תוכנית ההסדרה ואת כניסתו של המשרד לריכוז תחום הכשרות, ופעלו בכל דרך לסכל זאת, מבקר המדינה נדרש לנושא בדו"ח החמור שפירסם על מערכת הכשרות וכתב: "ממונה תחום הכשרות במשרד ביקש עם כניסתו לתפקיד, וכן במשך התקופה שבה הוא מכהן, לפעול בתיאום עם גורמי הכשרות ברבנות, ...אולם היועץ המשפטי לרבנות השיב לו כי הוא רואה בדרישותיו של הממונה האמור התערבות בסמכותה, בפעילותה ובאחריותה של הרבנות והוסיף כי מדובר ב"השגת גבולה של הרבנות הראשית".
בחודש מאי 2017 נתן בג"ץ פסק דין בעתירה שהוגשה 13 וחצי שנים קודם לכן, וקבע כי בתוך שנה הרבנות הראשית תקים מערך בו משגיחי הכשרות לא יועסקו על ידי בית העסק, בשלב זה היה מצופה מהרבנות הראשית שכל כך נלחמה על סמכויותיה ואחריותה על מערכת הכשרות להסתער על המשימה, חמושים בפסיקת בג"ץ ובדו"חות חמורים של מבקר המדינה היו צריכים אנשי הרבנות להתייצב בפני פקידי משרד האוצר ולדרוש תקציב, ולגייס את משרד המשפטים לקידום החקיקה הנדרשת.
לא רק שהרבנות הראשית לא הסתערה על הסוגיה, היא אפילו לא טרחה לגבש תוכנית להסדרה, במועד שהיה עליה להפעיל את המערך המחליף היא הגישה בקשה לדחיית מועד קיום פסק הדין, ובית המשפט ביקש ממנה עדכון "הכולל מתווה מפורט, מלא ובהיר של כל הפעולות הנדרשות, לגישתם, לשם יישום סופי של פסק הדין, תוך ציון לוחות זמנים משוערים לביצוע כל שלב", החלטה זו לא יושמה עד היום, ובמשך 3 שנים הגישה הרבנות בקשות דחיה חוזרות ונשנות תוך התלות במערכות הבחירות הבלתי נגמרות.
במהלך הדיונים הממושכים בבית המשפט הבהירו השופטים שהמשך המצב הקיים יכול לגרום לכך שלא ניתן יהיה לאכוף את חוק איסור הונאה בכשרות והרבנות תאבד את זכותה הבלעדית על מערכת הכשרות, השבוע הגישה הרבנות בקשה נוספת לדחיית מועד העדכון לבית המשפט עד לאחר הקמת הממשלה החדשה, מקריאת הבקשה עולה כי תוכנית מעשית ליישום פסק הדין עדיין לא קיימת.
ועדת הבחירות המרכזית יודעת להתארגן בתוך שלושה חודשים להעסקת עשרות אלפי עובדים ביום הבחירות, קופות החולים מסוגלות להוציא לפועל מבצע חיסונים של מיליונים בתוך שבועיים, והרבנות הראשית לישראל לא מצליחה במשך עשרות שנים אפילו לתכנן מערך להעסקת 4,000 משגיחי כשרות, אז בין אם הרבנות לא רוצה או שהיא פשוט לא מסוגלת - אסור שהמצב הזה ימשך.
הכותב כיהן בעבר כמנהל תחום כשרות במשרד לשירותי דת וכמנהל מחלקת יבוא הבשר ברבנות הראשית. משמש כיום כעמית מחקר בפורום קהלת, מרצה ומעניק ייעוץ משפטי וארגוני בנושא מערכת הכשרות ושירותי הדת בישראל
