ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הבריאות יולי אדלשטיין מקבלים משלוח נוסף של חיסוני פייזר / צילום: מוטי מילרוד, "הארץ"
"הסכם שיתוף מידע אפידמיולוגי" בין משרד הבריאות הישראלי לבין חברת פייזר קובע כי משרד הבריאות ישתף את חברת פייזר במידע אגרגטיבי כגון: מספר המאומתים, מספר הנפטרים ומספר המתחסנים.
המדובר, על-פי ההסכם, במידע הנאסף באופן שגרתי על-ידי משרד הבריאות, לשם מטרות אפידמיולוגיות, לוגיסטיות ומעקב אחר המגפה והתקדמות מבצע החיסונים. עם זאת, חלקים מההסכם "הושחרו" וקיימת בו אפשרות להסכמות עתידיות לשיתוף מידע בין הצדדים, שתוכנן טרם פורסם.
בהתייחס למניעת האפשרות לזיהוי פרטי המתחסנים, משרד הבריאות מתחייב בהסכם כי המידע יועבר באופן אנונימי ומוגן "באופן סביר" מפני זיהוי אינדיבידואלי, ואילו חברת פייזר מתחייבת שלא לבצע כל פעולה שתאפשר את זיהוי הפרט המתחסן.
מטרת ההסכם, על-פי הכתוב בו, היא לאפשר ניתוח מידע בעניין יעילות החיסון ברמת האוכלוסייה, "בעולם האמיתי". ניתוח המידע הוא בוודאי מטרה ראויה, שכן יש בכוחו לסייע בהתמודדות עם פנדמיית הקורונה בישראל ובעולם.
עם זאת, חובתו של משרד הבריאות להגן על פרטיות המתחסנים ולמנוע אפשרות של חשיפת זהותם. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית המנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 אף קובע במפורש את חובת ההגנה על סודיות המידע הרפואי.
פגיעה בפרטיות לשם התמודדות עם מגפת הקורונה מתקיימת זה מכבר עקב הסמכת שב"כ לסייע בזיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועה של חולים ואנשים שבאו עימם במגע קרוב. יש לנקוט בכל האמצעים למניעת פגיעה נוספת, העלולה להיגרם כתוצאה מהעברת מידע רפואי פרטי לחברה מסחרית.
הסכם שיתוף המידע בין משרד הבריאות לחברת פייזר אכן מגן כראוי על פרטיות המתחסנים צריכה להתבצע בידי גורם חיצוני אובייקטיבי. לכך שני טעמים: ראשית, אישור גורם חיצוני (תת-ועדת הלסינקי) נדרש על ידי משרד הבריאות בכל מחקר המבקש לאסוף מידע מהרשומות הרפואיות, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 15/06. ככל שמשרד הבריאות מתחייב להעביר פרטים על המתחסנים שמקורם ברשומה הרפואית, כגון מחלות רקע, בסמכותה של תת-ועדת הלסינקי לוודא בין היתר כי נשמרת פרטיותם.
שנית, אישור גורם חיצוני לכך שהמידע המועבר לחברת פייזר לא יפגע בפרטיות המתחסנים חיוני לשם אמון הציבור במשרד הבריאות, בפרט לאור הדיון הציבורי בעניין זה. לדברים משנה תוקף נוכח האפשרות הקיימת בהסכם להשגת הסכמות נוספות בדבר העברת מידע לחברת פייזר וכן נוכח "השחרה" כאמור של חלק מסעיפי ההסכם.
בנייר המדיניות "הזכות לחיסון" שנכתב עבור מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם וארגון "רופאים לזכויות אדם" עמדנו על כך שאמון הציבור בקובעי המדיניות נפגע בשל החלטות לא עקביות ושיקולים לא ענייניים בכל הנוגע להתמודדות עם נגיף הקורונה בהיבטים שאינם חיסונים.
מדיניות החיסונים לעומת זאת, זוכה להצלחה ולאמון רב, בעיקר בשל קבלת החלטות מקצועיות, בשקיפות מירבית. פרסום "הסכם שיתוף המידע האפידמיולוגי" הוא צעד ראוי נוסף בכיוון של שקיפות ובניית אמון. עם זאת, במטרה לשמר את האמון שנבנה, יש לאפשר לתת-ועדת הלסינקי לוודא כי פרטיותם של המתחסנים מוגנת או להמליץ על האמצעים הדרושים להגנתה.
הכותבת היא מומחית למשפט רפואי ומשפט בריאות הציבור, מחברת נייר המדיניות ״הזכות לחיסון״