הטרדה מינית / צילום: Shutterstock
לפני מספר ימים נפל דבר בבית הדין הארצי לעבודה: נקבע, כי בנסיבות מסוימות יהיו רשאיות מתלוננות במקום העבודה לקבל את החומרים המלאים של הבדיקה הפנימית שנערכה בעניינן.
"יתכנו נסיבות", קבע בית הדין הארצי, "שבהן יש מקום לגלות לתובע/ת בהליך לא רק את הסיכום וההמלצות של הממונה אלא גם את החומר ששימש בסיס לסיכום ולהמלצות, לרבות העדויות שנגבו. אם נניח שלתובע/ת טענות על אופן בירור התלונה, כמו למשל אי זימון עדים רלוונטיים, סירוב לחקור עניינים מסוימים, התנכלות עקב ההטרדה המינית, מסקנות חקירה שלא עולות בקנה אחד עם העדויות שנגבו - כל אלה עשויים להוות רלוונטיות גם לחומר החקירה ומוצדק לדרוש בחשיפתם".
זהו כמובן שינוי חשוב. עד כה, לא נדרש המעסיק לחשוף חומרי בירור פנימיים של החברה בהליכי תלונות על הטרדה מינית. במקרה של תביעה נדרש המעסיק להציג רק סיכום והמלצות לגיבוי ההחלטה, מבלי שלמתלוננת או לבית הדין הייתה אפשרות לנבור בעדויות ותגליות שהביאו להמלצה.
שכן במקרים רבים, בעיקר בחברות קטנות, הממונה על הטרדות מיניות היא עובדת צעירה שכל המטלה המסובכת הזו מונחת על כתפיה הצרות, לעיתים מול נילון שהוא מנהל בכיר (או במתלוננת שהיא חברה טובה שלה, או נילון שהוא חבר טוב שלה). ישנן אף חברות שהמעסיק מרחיק לכת וממנה את עצמו לאחראי למניעת הטרדה מינית. במקרה כזה, חשיפת המסמכים הקשורים להליך בפני בית הדין היא קריטית.
ואולם, ההחלטה איננה מושלמת. במקביל לחשיפה, עלולה לבוא גם הרתעה, ולא במובנה החיובי. הכוונה להרתעתן של מתלוננות שיחששו מחשיפת הפרטים הכלולים בתלונה, הן בפני בית הדין, הן בפני הצד השני והן בפני הציבור. הרתעה יכול שתהיה גם כלפי העדים שיעדיפו לא לשתף פעולה מהפחד להיחשף, ועדויות אלה לעיתים על פיהן יקום וייפול דבר.
בשל כך, נדרשים מנגנוני הגנה שיגנו הן על המתלוננות והן על העדים מפני חשיפה מרתיעה. כך, לדוגמה, ניתן לקבוע מנגנון הגנה במסגרתו חשיפת החומרים תיעשה דרך בית הדין. בית הדין יקבל את החומרים מהמעסיק, יבחן את חשיבותם ויוודא שאינם פוגעים בפרטיות של המתלוננת או של צדדים שלישיים ובמידת הצורך יסתיר חלקים מהם, ויעביר למתלוננת או לצדדים שלישיים את החומרים לאחר בדיקה זו.
מנגנון הגנה מסוג יאפשר איזון בין שמירת זכויות התובעת בהליך, אל מול הזכות לפרטיות של העדים והנילון. כך תתאפשר גם שמירה על זכויותיה של תובעת שאיננה מעוניינת בחשיפה, וכמו כן לא יורתעו עובדים לשתף פעולה בחקירת תלונה. בצורה כזו הגילוי יצומצם רק לאותם חלקים במסמכים הרלוונטיים להוכחת התביעה, תוך שמירה על פרטיותם של המעורבים בחקירה.
ביחד עם קביעת מנגנוני ההגנה, האמירה של בית הדין הארצי "ראו מעסיקים הוזהרתם"- תהיה אכן משמעותית ותוכל באמת להביא לשינוי. זה יהיה תומו של עידן בו היו פרצות שאפשרו לטייח בדיקה כזו או אחרת, למשל בעניינו של מנהל בכיר שהמעסיק חפץ ביקרו.
החובה לחשיפת חומרים, יחד עם מנגנוני הגנה, יחייבו מעסיקים לבצע הליך בירור מוקפד בתלונות על הטרדות מיניות, ולהקצות משאבים ניכרים למניעה וטיפול בהטרדות מיניות בארגון (הכשרה וליווי לאחראית על הטרדות מיניות, הסברות לעובדים), בדיוק כשם שהשכילו לעשות חברות ענק גלובליות, בשנים האחרונות, לאחר שנכוו מפסיקות בתי המשפט ומהפגנות עובדים בנושא. חשיפת המעסיק לפגיעה בשמו הטוב באמצעות חשיפה חומרי חקירה פנימיים- יכולות בהחלט להביא לשינוי. והצלחתו (של השינוי) - הצלחתנו.
הכותבת היא עורכת דין, בעלת משרד עורכי דין, מומחית בדיני עבודה ומרצה בנושא הטרדות מיניות