נשיא סין שי ג'ינגפינג וג'ו ביידן במפגש בלוס אנג'לס ב־2012 / צילום: Associated Press, Jay L. Clendenin
ראש ממשלת סינגפור דיבר ביום ו', בסיום ועידת דאבוס הווירטואלית, על "מאבק דמדומים". הוא לא דיבר על משחק הווידיאו הפופולרי. הוא ציטט מנאום ההשבעה של ג'ון קנדי, ב-1961.
כמו קנדי, גם לי סיין לונג הסינגפורי תיאר מאבק קוסמי בין אויבים רבי כוח, שאינו מתקרב להכרעה, ועומד להימשך שנים רבות. קנדי התכוון למלחמה הקרה בין הדמוקרטיות המערביות לקומוניזם הסובייטי. לי של סינגפור התכוון למלחמה הקרה המשתוללת עכשיו בין ארה"ב לסין.
מדינת האי הזעירה בדרום מזרח אסיה פיתחה במרוצת השנים יחסים קרובים עם סין מבלי לוותר על עצמאותה. אביו של לי, שהיה בעצמו ראש הממשלה במשך 30 שנה, היה משקיף חד עין על סין. בנו, בעצמו על סף פרישה, מזכיר גם לסין גם לארה"ב גם לשאר העולם מה מסוכנת עלולה להיות התעלמות הדדית מאינטרסים, מרגישויות, מציפיות ומחששות.
ממשל ביידן מדפדף עכשיו במיזכרים האסטרטגיים שהכינו קודמיו, ומגבש את סדר היום הבינלאומי שלו. טוני בלינקן, מזכיר המדינה החדש, הקדים להבהיר שהמדיניות כלפי סין אינה עומדת להשתנות. הוא סמך את ידיו, במפורש, על עיקרי גישתו של ממשל טראמפ. "אין כל ספק" שסין מציבה את "האתגר הבולט ביותר לארה"ב מצד ארץ כלשהי", הוא אמר לוועדת החוץ של הסנאט שדנה באישור מינויו (היא אישרה).
הוא נשאל אם הוא מסכים עם ההגדרה שקודמו, מייק פומפיאו, נתן לדיכוי המיעוט המוסלמי דובר הטורקית בחבל שינג'יאנג, בצפון מערב סין. ערב סיום כהונתו, פומפיאו הכריז שהדיכוי הזה משול להשמדת-עם ("ג'נוסייד").
בלינקן: "השלכת גברים, נשים וילדים אל מחנות ריכוז, והניסיון, למעשה, לחזור ולחנך אותם לציית לאידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, כל זה מצביע על מאמץ לחולל ג'נוסייד".
קצת קלוש, מפני ש"כל זה" אינו ג'נוסייד. יהודים לא הושלכו למחנות ריכוז לצורכי "חינוך מחדש". לג'נוסייד יש הגדרה ברורה למדי: השמדה, או רצח המונים, או תכנית לרצח כזה. הדיכוי המסיבי בשינג'יאנג זקוק אולי להגדרות מדויקות יותר, למשל "אתנוציד", שזו השמדה של זהות לאומית. אבל זו סמנטיקה. הדיקטטורה הסינית אמנם הפלילה את הזהות הלאומית/דתית הוויגורית. האיסלאם לא הוצא רשמית אל מחוץ לחוק, אבל בתנאי דיכוי אופטימליים הוא חדל להיות נגיש למאמיניו.
נכונותו של בלינקן לאמץ את הגדרת הג'נוסייד שולחת מסר ברור למדי למשטר בבייג'ינג: סין מאבדת את אהדת העולם החיצון ואת סובלנותו.
שי רוצה לדבר - ונותן רשות לירות
גם הדיקטטור הסיני, שי ג'אופינג, נשא בשבוע שעבר נאום בדאבוס הווירטואלית, שבו הזהיר מפני "מלחמה קרה חדשה". מבלי לנקוב בשמה של ארה"ב הוא דיבר על הניסיון לכונן בריתות אזוריות נגד סין, "לאיים ולהתנכל" לה, לנהל מלחמות-סחר נגדה, ולבודד אותה. כל זה, הוא אמר, "יוביל לפילוג העולם ואפילו לעימות".
הוא נאם משולחן הכתיבה שלו בעיר האסורה של בייג'ינג, על רקע רפליקה של החומה הסינית הגדולה. אכן, יש גבול הכרחי לכל מבצע יחסי ציבור.
בו בשבוע, סין אימצה חוק חדש, המסמיך את משמר החופים שלה לפתוח באש על כל כלי שיט המופיע ללא רשות במי החופים שלה. זה כשלעצמו לא בלתי סביר, אם גם קצת מיותר במקרה של מעצמת על רבת כוח. אבל הבעיה היא שסין מחשיבה כמעט את כל ים סין, שלחופו היא שוכנת (ים סין הדרומי וים סין המזרחי), למי החופים שלה; והיא עומדת בסכסוך טריטוריאלי רב שנים עם כל האחרות השוכנות לחופיו.
סין נוהגת כמו היה לה צורך דחוף להצטייר כבריון השכונה. לא בדיוק עם הדימוי שהדיקטטור שי ניסה לשוות לממשלתו בדאבוס הווירטואלית אבל נראה שתפארתה של סין היא על ישירותה.
החוצה, אמרו הפיליפינים ואקוודור
החוק החדש העניק מיד לטוני בלינקן את ההזדמנות להתקשר אל שרי חוץ בארצות דרום מזרח אסיה, שכנותיה הימיות של סין, כדי להביע הזדהות ולהבטיח עזרה. אחד מהם היה שר החוץ של הפיליפינים, ארץ שלארה"ב יש איתה יחסים מסובכים של אהבה ושנאה זה 120 שנה.
בשנים האחרונות היתה לסין ההזדמנות לנסות ולרופף את הברית הצבאית בין ארה"ב לפיליפינים. תחת זאת היא הצליחה להרחיק ולהפחיד. בשבוע שעבר, הפיליפינים ביטלו חוזה של עשרה מיליארד דולר לבניית נמל תעופה חדש, שעמד להיות אחד הגדולים באסיה. תאגיד בניה סיני ענקי, CCCC, המוכר גם לישראלים, עמד להיות השותף העיקרי בפרויקט.
ממשלת הפיליפינים מייחסת את הביטול לעניינים נוהליים, אבל אין זה מקרה ש-CCCC כלולה עכשיו ברשימת הסנקציות של ארה"ב בגין התפקיד שהיא ממלאת בבניית איים מלאכותיים בים סין. כל אי מלאכותי כזה מאפשר לסין לתבוע מים טריטוריאליים סביבו. פעם מעצמות תוקפניות כבשו איים, כיום ראה שהן ממציאות אותם.
המהלומה בפיליפינים באה שבועיים לאחר ההודעה המפתיעה, שזרוע פיננסית של ממשלת ארה"ב מעמידה 3.5 מיליארד דולר לרשות אקוואדור, בדרום אמריקה, כדי שתוכל לפרוע את מלוא חובה לסין. אקוואדור היא אחת מן הארצות המתפתחות הרבות שנפלו למלכודת חובות, שסין טמנה להן (היא מכחישה בתוקף שטמנה). אשראי קל ומהיר, שמוסדות בנקאיים בינלאומיים לא היו מעניקים, מעמיד את סין בעמדת נושה בעשרות ארצות, בעיקר באפריקה.
"לעשות טובה לעולם"
גנרל הרברט מקמאסטר, שהיה יועץ הנשיא טראמפ לבטחון לאומי במשך 14 חודשים, קורא עכשיו לממשל ביידן "לעשות טובה לעולם ולאמץ את מדיניות טראמפ כלפי סין". במרכז המדיניות הזו, לפי מקמאסטר, נועדה לעמוד "תחרות גלויה" עם סין על השפעה ועל כוח.
ההבדל הוא שאצל טראמפ, "התחרות הגלויה" היתה בעיקרה מנוף לתכלית עיקרית אחת: שינוי כללי הסחר העצום בין שתי הארצות. טראמפ התקשה להסתיר את פיהוקיו, כאשר דיברו אתו על אסטרטגיות-בלימה רב-יבשתיות ועל הצורך לשתף פעולה עם בעלות ברית. הוא רצה להיפטר מן הגרעון הכרוני במאזן המסחרי. הוא הטיל מכסים, שאמנם הניבו הסכם חלקי ערב משבר הקורונה, אבל לא סיימו את המלחמה ולא השיגו את היעדים.
גם כאשר הנשיא ביידן נחפז להפוך על ראשה את מדיניות טראמפ כמעט בכל עניין שהוא, נראה שסין אינה אחד העניינים האלה.
נכון ליום א', ביידן עדיין לא דיבר עם הדיקטטור הסיני בטלפון, אף כי דיבר למשל עם ולדימיר פוטין. אולי עדיין אין לו מה להגיד. סין מרגישה, בצדק, שהיא פועלת מעמדת כוח חסרת תקדים. מספיק לעיין בנתונים השוואתיים של התמ"ג בחודשים האחרונים; או להאזין להמיית התנועה ברחובות הערים של סין, כולל זו שממנה בא הנגיף.
חלפו עברו הימים שבהם ארה"ב היתה מסוגלת לשנות משוואות גלובליות בלי שותפים. עכשיו היא זקוקה להם בבהילות, מדרום האוקיאנוס השקט, עבור באוקיאנוס ההודי וגמור בים הצפוני. זו משימה הנראית תפורה על מידותיו הטבעיות של ג'ו ביידן. הוא תמיד אהב בעלי ברית, מבית ומחוץ. נראה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny