עסקים סגורים בבני ברק / צילום: כדיה לוי
מנהיגים יקרים, זה לא שהתרופפה האחריות הציבורית, אנחנו פשוט כבר לא מאמינים לכם.
כשראש הממשלה עולה חדשות לבקרים להצהרות חד צדדיות בלי אפשרות למענה לשאלות התקשורת, ובהן הוא בעיקר משבח את ההתנהלות שלו עצמו במשבר ומספר כמה מצבנו טוב ובד-בבד כמה שהכול נורא ואיום, חמור ומסוכן, אנחנו מתקשים להאמין.
בעוד אתם במרומי הממשלה המנופחת ביותר שידעה ישראל בתקופה הכלכלית הקשה בתולדותינו, קוראים לכולנו לא להיפגש ולבקר את הורינו הבודדים, לא לחגוג את החגים ולא להתפרנס בכבוד, ובה בעת מצפצפים על ההנחיות שעליהן הצבעתם, אנחנו לא מאמינים לכם.
הסגר השלישי הכולל במשק המסתיים כעת היווה גזר דין מוות לאלפי עסקים קטנים ובינוניים שהצליחו איכשהו לשרוד עד כה. מערכת החינוך שנסגרת שוב ושולחת מאות אלפי תלמידים וילדי הגנים לבתים מהווה תעודת עניות בתפיסה של הממשלה בחשיבות החינוך והשגרה.
בניגוד לסגר הראשון שנתפס כלגיטימי והכרחי, העובדה שבולטת במיוחד בסגר הנוכחי היא אי ציות להנחיות עקב חוסר אמון במניעי השלטון לסגר וביכולתו לנהל את המשבר.
וכאילו שאין די בכך, הממשלה לא הצליחה להעביר תקציב ואנו עומדים בפתחן של בחירות רביעיות שצפויות לעלות לנו כשלושה מיליארד שקל במשבר העמוק ביותר מאז קום המדינה עם כ-900 אלף מחוסרי עבודה ו-80 אלף עסקים שכבר נסגרו. והתקציב, הוא עומד בין כה על גירעון שיא של כ-13% מהתוצר. כל אלה מגבירים את הציניות ולא תורמים לשיקום האמון בממשלה ובנבחריה.
מנהיגות מבוטאת במעשים ובדוגמה אישית, נאה דורש נאה מקיים. משבר הקורונה מעולם לא היה משבר בריאות גרידא. הוא ייזכר לדורות כמשבר שהציף עוולות חברתיות ותפס את השלטון במערומיו. כשלי ההנהגה והאינטרסים הפוליטיים הובילו לא רק למשבר חברתי וכלכלי חסר תקדים אלא לציניות כללית ולמשבר אמון בשלטון, מהקשים שידענו בישראל.
כדי לשקם את המשק והכלכלה, על מובילי הזירות הציבוריות והעסקיות לזנוח את עולם הניהול הישן ולאמץ מנהיגות חדשה שעולה בקנה אחד עם רוח התקופה וצרכיה. הפתרון למשבר אינו טמון בתפקוד הממשלה, אלא בהאצלת סמכויות ובחיזוק השלטון המקומי . זה הדבר היחיד שיזמן למנהיגים שלנו הזדמנות לשיקום האמון.
לא עוד "שיתוף ציבור" top-own פטרוני שמשמש חותמת גומי להחלטות שכבר התקבלו, אלא "שותפות ציבורית" - דיאלוג והיזון חוזר בין נבחרי הציבור ברשויות המקומיות והאזוריות לבין האזרחים וחוזר חלילה.
שותפות ציבור במובן הפשוט של המילה תאתגר את כולנו לחשיבה מחודשת על המונח דמוקרטיה לא רק כמושג אמורפי, אלא כעל דמוקרטיה השתתפותית כערך לשיפור איכות החיים, העלאת נקודות כאב, דיאלוג בלתי אמצעי וגישור על הניתוק העמוק בין הנבחרים לאזרחים.
התגייסות השלטון המקומי לטיפול במשבר תהיה game changer בתפיסת המדינה כאחראית הישירה והבלעדית לרווחה ולאיכות החיים של האזרחים. שותפות ציבורית תתקיים על גבי "פלטפורמה דיגיטלית אישית" שמותאמת לצרכי האזרחים ועם מינימום הליכים בירוקרטיים מצד השלטון המרכזי.
פלטפורמה זו תאפשר העלאת סוגיות וצרכים בזמן אמת מהשטח לנבחרי הציבור וכמו כן פרסום לבטים והתייעצות עם "חוכמת ההמונים" לגבי פתרונות אפשריים. פלטפורמה זו תיצור שותפות ציבורית אמיתית ולא רק למראית עין, שתתבצע כחלק בלתי נפרד מהתנהלות המערכת המקומית, כחזון וכפרקטיקה, עם נציגות מגוונת של האוכלוסייה, לצד נושאי משרה בכירים ברשות המקומית, שינהלו שיחה שקופה, אותנטית תוך חתירה לפתרונות שייטיבו עם כלל אוכלוסייה ויצמצמו פערים וחוסר שוויון.
בכדי לשקם את האמון ובד-בבד את המשק והכלכלה דרושה הנהגה אמיצה, בלתי אמצעית, שרואה את הצרכים, הכאב ואת איכות החיים של תושביה לנגד עיניה וזה יוכל להתקיים רק על ידי השארת מקום פשוט, קבוע, אמין, גלוי ושקוף לשיח.
חובתנו להבין שכאשר הכול ייגמר (ובסוף הכול ייגמר), נדמם לא רק אלפי נפגעי קורונה, אלא עשרות אלפים שהתרסקו כלכלית, התרחקו חברתית ובעיקר איבדו את האמון. הטמעת שותפות ציבורית כערך בלתי נפרד מהאצלת הסמכויות לשלטון המקומי. עכשיו. לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותבת היא יזמת חברתית, עמיתה בתוכנית מנדל למנהיגות בנגב, סטודנטית לתואר שני במסלול משואות למצטיינים בפקולטה לניהול של אונברסיטת' בן גוריון וחברה בקהילת סופרסונס