הלוויה המונית של הרבי סלובייצ'יק בירושלים בסוף החודש / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
התמונות של אלפי חרדים המצטופפים כל-כך בהלוויות המוניות, כפי שנראו כאן לאחרונה, הן מראה מקומם. ציבור ישראלי גדול נאנק תחת מגבלות קורונה קיצוניות, הנוגסות ללא רחם בחופש העיסוק ובזכות לתנועה, ביכולות הפרנסה ובאפשרויות הביטוי האישי והאנושי. אמרו לנו: עד 10 אנשים במרחב הסגור, ובמרחב הפתוח - לא יותר מ-20, והנה במרחב החרדי החוק מופר במופגן ובפראות, בכיכר העיר, ללא עכבות או התנצלות.
אין ספק: קשה וכואב הוא מותו של מנהיג דתי רוחני, אך האם לא ניתן לספוד לו בחוג מצומצם, בכתובים ובאמצעים אלקטרוניים, כפי שכולנו למדנו לעשות בימים אלה, גם באבלנו? האומנם נכון לסכן את בריאותם של אנשים כה רבים, אשר בהתקהלותם ההומנית והבלתי אחראית פוגעים במעגלים ההולכים ומתרחבים סביבם: המשפחות של הגברים שהצטופפו ברחובות הצרים (נשים לא נצפו בהלוויות), המעגלים החברתיים של מי שפוגש באותם מתקהלים באקראי במתחמים ציבוריים שונים כמו בתי כנסת, חנויות, מכולות וקופות-חולים, העומס ההולך ומקשה על מחלקות הקורונה בבתי החולים.
דומה כי מעולם לא היה הפער בין החברה החרדית לחברה החילונית במדינת ישראל חריף וחד כל-כך. הפעם אין מדובר בחוק שהוא כביכול בבחינת "מותרות": לא השתתפות בנטל המס או בשירות צבאי, וגם לא באופייה של המדינה בשבת או במרחב הציבורי; אלא שמדובר בחוקים שנועדו להגן על הזכות הבסיסית לחיים ולבריאות, וזאת על רקע מגפה פנדמית וגלובלית, חמורה ונמשכת.
משבר הקורונה חשף פעם נוספת אמת ידועה ולא נעימה: החרדים אזרחי ישראל נאמנים לדת ושומעים לרבניהם, ואילו חוק המדינה איננו מקור של סמכות עבורם.
כיצד על המדינה להגיב? דובר המשטרה הודיע כי אין להם כוח שיטור נגד 20 אלף איש. עימות צבאי אינו פתרון ראוי בשל החשש להסלמה ולמלחמת אחים, חלילה. מה אם כן ניתן לעשות? האם נכון להותיר הפרות חוק בוטות ללא שום תגובה שלטונית?
התשובה לדעתי היא שלילית. אכיפה רגולטורית איננה רק אכיפה ישירה או כוחנית. אכיפה רגולטורית מעמידה לרשות המדינה סל של כלים מגוונים שניתן להתאימם לנסיבות המקרה. במקרה הזה, ראוי להשתמש בדרך עקיפה ובאמצעות מניעת הקצאה תקציבית. ראוי להשעות זמנית ומיידית את הזרמת התקציבים למוסדות חרדיים.
אזרחי מדינה המפרים את חוקיה באופן כה נרחב - וזאת כשמדובר בחקיקה בחקיקה בריאותית וחברתית שנועדה להגן עליהם ועל כלל האזרחים - אינם זכאים לתמיכה כספית מהמדינה. מה גם שחרדים הם צרכנים קבועים של שירותים ציבוריים (בתי החולים משרתים וישרתו כל אזרח, ללא הבחנה, כראוי).
ראוי לחוקק חוק המתנה העברת תקציבים באי-הפרה משמעותית ונמשכת של החוק. שימו לב: המפתח הוא בידי מנהיגי הציבור החרדי: עליהם להכיר במרותו של חוק המדינה, וזאת גם בצד הדורש מהם לבצע, ולא רק בצד התועלת שהם מבקשים לקבל.
בד-בבד, ראוי להשעות את גביית הקנסות הכספיים הגבוהים שהוטלו על אזרחים בעת הסגר השלישי. מה יגיד אזרח שנקנס משום שישב יחידי על ספסל רחוב, שעה שאלפי חרדים הצטופפו ברחובות ההלוויה? או זוג יחידי שישב במכוניתו אל מול חוף הים, בלא שמצא חריג מתאים לכך בחריגי מגבלות הקורונה?
אין מוסריות באכיפה שהיא בררנית באופן כה קיצוני. לא ראוי לה למדינה להיות חזקה על חלשים-נורמטיביים, המקיימים את החוק בדרך-כלל. אכיפת חוק היא חשובה, ואולם אבן-היסוד להצדקתה הוא שתהא שוויונית והוגנת. אכיפת חוק כה מפלה היא אכיפה לא מוסרית.
הכותבת היא שופטת בדימוס ומנהלת מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה במכללה למינהל