חלוקת רכוש בגירושים / אילוסטרציה: Shutterstock, Burdun Iliya
חוק יחסי ממון - הקובע את העיקרון על-פיו כל הרכוש שצברו בני זוג לאורך שנות נישואיהם, ביחד ולחוד, יתחלק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושים - קובע גם חריג במסגרתו בית המשפט רשאי לקבוע חלוקה לא שוויונית, של חלק מהרכוש או כולו, בהתקיים נסיבות מיוחדות.
חלק מנסיבות אלה קשורות להתנהלות חריגה של בני הזוג לאורך חיי הנישואים, אולם ההלכה המשפטית משתדלת לצמצם את היקף המקרים המצדיקים סטייה מהחלוקה השוויונית לנסיבות יוצאות דופן בלבד, מאחר שנקודת המוצא היא שאיזון משאבים נעשה ללא היבט של אשם במערכת הזוגית. בתי המשפט אומנם מקפידים לכתוב בפסקי הדין כי החלוקה הבלתי שוויונית אינה מהווה עונש, אלא עשיית צדק עבור בן הזוג שקופח לאורך השנים, אולם מבחינה מעשית זוהי אכן ענישה של בן הזוג אשר חלקו ברכוש המשותף הוקטן ועומד על פחות ממחצית.
דוגמה להתנהלות שמצדיקה סטייה מהחלוקה השוויונית היא אלימות קשה במשפחה מצד בן הזוג. כך למשל, בשנת 2014 בית המשפט העליון פסק כי בעל שהורשע בניסיון רצח של אשתו לא יקבל מחצית מהפנסיה שלה, על אף שלכאורה היה זכאי לכך מכוח החוק.
דוגמה אחרת היא "בן זוג בטלן", והכוונה היא למקרים קיצוניים שבהם אחד מבני הזוג לא תרם כלל לקידום מצבה הכלכלי של המשפחה באמצעות עבודה ופרנסה מחוץ לבית, ואף לא על-ידי טיפול בבית ובילדים באופן שיקל על בן הזוג העובד.
השבוע ניתן פסק דין יוצא דופן, שגם במסגרתו אישר בית המשפט המחוזי חלוקה בלתי שוויונית בשל התנהלות בלתי נאותה של בן הזוג, אך הפעם לא לאורך שנות הנישואים, אלא דווקא לאורך ניהול ההליכים המשפטיים.
10 שנות מאבקים סביב חלוקת הרכוש בגירושים
פסק הדין עוסק בזוג שהיה נשוי 20 שנה, התגרש בשנת 2010, ומאז מנהל עדיין מאבקים משפטיים סביב חלוקת הרכוש. הבעל עשה חייל בתחום הקבלנות והבנייה בשנות הנישואים, אך לקראת סיומם נקלע לחובות כבדים שהביאו אותו ואת עסקיו לפשיטת רגל.
שווי עסקיו של הבעל הוערך על-ידי מומחים בסך של כ-1.4 מיליון שקל, אך חובותיהם הוערכו על סך של כ-4.2 מיליון שקל, ולא הוברר איזה חלק מהחובות חלים על הבעל באופן אישי.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האישה זכאית למחצית משווי העסקים, פחות מחצית משווי החובות שבהם נושא הבעל באופן אישי. לגבי בית המגורים של בני הזוג קבע בית המשפט כי תמורת מכירתו לא תתחלק באופן שווה בין בני הזוג, אלא האישה תקבל 60% משווי הבית, נוכח התנהלותו הקלוקלת של הבעל במסגרת ההתדיינות ובעיקר בשל מה שנחזה כאי-גילוי מידע רלוונטי לעניין נכסיו, לרבות נכסים שיש לו זיקה אליהם בחו"ל, אי-שיתוף-פעולה עם המומחים מטעם בית המשפט ואי-התייצבות לדיונים.
בית המשפט המחוזי, שדן בערעור על פסק הדין, לא זאת בלבד שהסכים עם "ענישתו" של הבעל על דרך התנהלותו, אלא אף שיפר את מצבה של האישה.
לגבי החובות, בית המשפט פסק כי עשר שנות ניהול ההליך היו די והותר זמן עבור הבעל להוכיח באילו חובות הוא עותר לשתף את האישה, ומשלא עשה כן, איבד את זכותו להוכיח זאת כעת.
בנושא החלוקה הבלתי שוויונית של הנכס העיקרי שנותר לחלוקה - בית המגורים, בית המשפט קבע כי חלקה של האישה אף יגדל ל-80% על חשבון הבעל, לאור היקף מחדליו בניהול המשפט עד כדי ניסיון לסיכולו, ומורת-רוחו של בית המשפט מכך צריכה לבוא לביטוי בתוצאה משמעותית יותר של איזון בלתי שוויוני, אשר תעביר מסר הרתעה ברור לבעלי דין.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה