בנק אגוד / צילום: שי אפשטיין
"'אפקט ההילה' (של אליעזר פישמן, ח' מ', נ' ש', ו-א' ג') עמד לנגד עיניהם של הגורמים השונים בבנק אגוד, שדנו בעניין הקצאת האשראי לפישמן, ועבר כחוט השני לאורך כל ההתנהלות של פישמן, הן בשלבי העמדת האשראי, הן בשלבי חידוש האשראי, והן בשלבי הטיפול בחוק". כך נקבע בדוח הוועדה הבלתי תלויה שמונתה על-ידי דירקטוריון בנק אגוד באפריל 2018. הוועדה בחנה את סוגיית מתן האשראי לאיש העסקים פושט הרגל פישמן ולגורמים אחרים בערבותו האישית. זאת, לאחר שנותר לפישמן חוב בגובה 270 מיליון שקל ללא ביטחונות, המהווה כ-11% מהון הבנק בגובה של כ-2.5 מיליארד שקל.
הוועדה אמנם הגיעה למסקנה כי בדירקטוריון התקיימו דיונים, ונשמעו דעות סותרות, שלפיהן הבנק היה צריך לנהוג אחרת בנוגע להקצאת האשראי לפישמן. אולם הוועדה סברה כי הופעל שיקול-דעת עסקי המגן על נושאי משרה בבנק. בראש הוועדה עמד שופט המחוזי בדימוס ד"ר עדי זרנקין, התקיימו 23 ישיבות, נשמעו עדים והתקבלו אלפי מסמכים.
דוח הוועדה מתפרסם לראשונה לאחר שבית המשפט העליון קיבל לפני כחודש את עמדת גלובס והח"מ. העליון דחה את הערעור שהגיש בנק אגוד על החלטת המחוזי בתל אביב לאפשר לגלובס לפרסם פרטים מהחלטות הבנק במתן אשראי לפישמן לאורך השנים. זאת, במסגרת תביעה נגזרת שהוגשה נגד הבנק ודירקטורים בו על-ידי שלמה גלובינסקי בשל אשראי מופרז, שלפי הנטען, נתן הבנק לפישמן.
החומרים שהעביר הבנק כוללים, בין היתר, אלפי מסמכים מדיוני דירקטוריון פנימיים, שבהם התחבטו הדירקטורים בשאלה כיצד להתייחס להלוואות לפישמן. זאת, גם כאשר הוא הפסיד סכומי עתק לאחר שהימר על הלירה הטורקית.
חלק מהמידע במסמכים הושחר על-ידי פרקליטי הבנק. זאת, לטענתם משום חשש לפגיעה בפרטיותו של פישמן או משום שמדובר בסודות מסחריים של הבנק.
"החלטה מושכלת"
ב-2004 החל פישמן לבצע בבנק פעילות בחדר עסקאות מט"ח, בפרט מסוג כתיבת אופציות על הלירה הטורקית. בכך היה חשוף איש העסקים להפסדים בגין ירידה חדה בשווי הלירה מול מטבעות אחרים. במאי 2006 חלה ירידה, וכתוצאה ממנה נגרמו לפישמן הפסדים של ממש ונוצר לו חוב לבנק בגובה 270 מיליון שקל.
בדוח הוועדה מ-2018 נחשפות, בין היתר, אמירות מפרוטוקול ישיבת דירקטוריון הבנק ב-29 ביוני 2006 שבה נדון מתן האשראי לפישמן. אחד מחברי הדירקטוריון, יצחק מנור, אמר בדיון: "נפלנו פה ולא היינו אמורים להגיע למצב כזה. היינו יכולים לסגור את הפוזיציה (בלירה הטורקית, ח' מ', נ' ש', ו-א' ג') קודם, ומתוך דעה צלולה בחרנו לנהוג אחרת". חברי הדירקטוריון הודו כי "ייתכן שאילו לא היה מדובר במר פישמן לא היינו מגיעים למצב כזה".
יו"ר הבנק דאז, זאב אבלס, הגיב: "בדיעבד, ייתכן שלגבי העמדת האשראי הייתה החלטה בעייתית שלא לעמוד על קיום המגבלה להשקיע בשליש במטבע אקזוטי (הלירה הטורקית), מה שאיפשר לפישמן ללכת על כל הפוזיציה בלירה הטורקית.
"לאחר מכן, נוצר מצב שהלירה הטורקית החלה ליפול, ותוך יומיים נפלה ב-19%, ואז עמדה השאלה האם לסגור לו את הפוזיציה ללא שיתוף-פעולה מצד מר פישמן, או להמשיך לשתף איתו פעולה. התקבלה כאן החלטה מושכלת לשתף פעולה עם מר פישמן על-מנת שהוא יסגור מיוזמתו את הפוזיציות, ואכן כך נהגו".
אבלס הוסיף: "הבדיקה אם ההחלטה הזו הייתה נכונה, תיעשה רק לאחר שנדע אם מר פישמן יחזיר את האשראים שנתנו לו. ביסוד ההחלטה עמדה האמונה, וכך גם עכשיו, שמר פישמן יחזיר את הכסף".
האשראי נמשך
לפי דוח הוועדה, לאחר שנוצר לפישמן ב-2006 חוב לבנק בגובה 270 מיליון שקל, העמיד איש העסקים ביטחונות וכיסה 150 מיליון שקל מהחוב. למרות שנותר חוב של 120 מיליון שקל, ב-2007 שוב אישר הבנק לפישמן לבצע עסקאות דומות לאלו שגרמו לו להפסדים במשבר 2006. בעת הדיונים על חידוש מסגרת הפעילות, סבל פישמן מהפסדים קשים וגילה נכונות להיפרד מהבנק. אולם הבנק בחר להמשיך ולעבוד עימו. וכך ב-2008 נוצר חוב נוסף כשהלירה הטורקית שוב התדרדרה. כחלק מהמשבר הכלכלי העולמי בשנה זו הייתה ירידה נוספת שהביאה את פישמן לחוב של 360 מיליון שקל.
הבנק בחר שלא לפעול באופן כפוי למימוש הביטחונות עד ל-2017. בשנים 2016-2017 הוכרז פישמן פושט רגל, ולאחר מימוש מרבית הביטחונות שהועמדו לבנק עלה, כי הבנק לא יוכל לגבות 270 מיליון שקל מהחוב.
"פישמן הוא פישמן"
הוועדה דנה בטענת התובע, כי הליך אישור ההלוואות בסכום חריג וללא ביטחונות מספקים נעשה בניגוד להוראות בנק ישראל, וכי פישמן היה "אדם אגרסיבי מאוד מבחינה עסקית הלוקה בסיכונים גדולים מאד, בשוק שכמות המשתנים בו היא אדירה ואין כל שליטה או יכולת בחיזויים".
נושא משרה בכיר בבנק שהופיע בפני הוועדה נשאל לעמדתו בעניין פישמן. ברצותו להביע את מידת האמון שהבנק רכש לאיש העסקים, אמר הבכיר: "פישמן הוא פישמן הוא פישמן". לצד זאת אחד הדירקטורים העיד, כי הבנק פעל מתוך מודעות לסיכון וכי תקלות ואירועי כשל כמו במקרה של פישמן יקרו גם בעתיד.
בדוח הוועדה צוין כי פישמן נשאל על-ידי גורמים בבנק אודות עסקאות בבנקים אחרים אך סירב למסור מידע מדויק. הוועדה קבעה כי לא הייתה מניעה להתעקש עם פישמן שימציא מסמכים, וכי התמונה המלאה על חובותיו לא עמדה בפני הבנק.
שימוש באנשי קש
טענה נוספת בתביעה הנגזרת נגד הבנק היא שפישמן קיבל אשראי באמצעות "קוף" שהוצב בפרונט ושלא צרך את האשראי. בשנת 2017 נחשף בתוכנית "עובדה" בערוץ 12, כי פישמן העמיד ערבויות לחשבונה של ליסה פינצ'בסקי בבנק אגוד, ששימשה כדיילת במטוסו הפרטי.
בתצהיר של אבלס שמתפרסם בגלובס לראשונה, נחשפה עמדת הבנק בנוגע לטענה זו. אבלס אישר כי ניתנה לפישמן מסגרת של מיליון דולר בחשבון על-שם פינצ'בסקי, בערבותו.
אבלס הסביר כי ניתנה לפישמן האפשרות לפעול בחדר העסקאות באמצעות אנשים הקשורים אליו, כי כך נעשה גם ביחס לאחרים, וכי הבנק לא רואה בכך כל פגם. "ההתייחסות לחשבונות אלו הייתה כאל חשבון נוסף בתוך קבוצת החשבונות באמצעותם פעל פישמן", אמר אבלס.
עוד טען היו"ר כי "פישמן היה ערב לכל חוב שייווצר בחשבון, כפי שאכן אירע. האשראי שהוקצה נמנה על כלל האשראי בחשבונות קבוצת פישמן לצורך חישוב מגבלות לווה בודד של בנק ישראל. גם מבחינה טכנית פשוטה נמנה החשבון עם חשבונות הקבוצה". לכן, לעמדת הבנק יש לדחות את הטענה בתביעה לשימוש ב"אנשי קש".
נפילת הטייקונים
סיפור עלייתו ונפילתו של פישמן, הוא במידה רבה סיפורה של הקהילה העסקית והחברה הישראלית בעשור הקודם של שנות האלפיים. פישמן שהיה בעלים של קבוצת החברות "כלכלית ירושלים", נמנה על שורה של אנשי עסקים בולטים שכונו "טייקונים" וחלשו על תאגידי ענק: נוחי דנקנר (אי.די.בי), לב לבייב (אפריקה ישראל), שאול אלוביץ' (בזק), אילן בן דב (פרטנר), מוטי זיסר המנוח (אלביט הדמיה) ויוסי מימן (אמפל).
אחד הדברים המשותפים לאותם אנשים היה שהעסקים שלהם צמחו לממדי ענק בזכות מינוף - הלוואות עתק שהם קיבלו ביד רחבה ונדיבה מדי מהמערכת הבנקאית וכשהם קרסו זה קרה לעיתים אגב "שריפת" מיליארדי שקלים מכספי הציבור והבנקים. חובותיו של פישמן הגיעו לכ-4 מיליארד שקלים. אולם בסופו של דבר הוא ובני משפחתו הצליחו להגיע להסדר חוב עם הבנקים שגילם תספורת של כ-67% מהחוב.
בנק אגוד מיוצג על-ידי עורכי הדין ישראל לשם, דרור קדם, חן לוי וגל יוגב; וגלובינסקי על-ידי עורכי הדין אופיר נאור, רנן גרשט ושירן גורפיין. (רע"א 6624/20).
האינטרס הציבורי גבר על האינטרס של הבנקים
הפרסום בגלובס של המסמכים והפרוטוקולים הפנימיים של בנק אגוד סביב מתן האשראי לאליעזר פישמן, הוא מעשה תקדימי, שמאפשר לראשונה בחינה מעמיקה של דרך קבלת ההחלטות של בנק בישראל ביחס ללווה גדול. עד היום, הצליחו הבנקים למנוע חשיפה של מסמכים פנימיים כגון אלה באצטלה של סודיות ופרטיות הלקוחות.
ואז הגיעה העתירה של "גלובס" והגיעו שני שופטים בישראל, רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ופרופ' עופר גרוסקופף מבית המשפט העליון, וחוללו שינוי. השניים העדיפו את האינטרס הציבורי של חשיפת המסמכים שהוגשו במסגרת התביעה הנגזרת נגד בנק אגוד על פני האינטרסים הצרים של הבנקים.
הם פסקו כי מדובר בנושא שיש לו חשיבות לא רק לכלל בעלי מניות הבנק, אלא גם לכלל לקוחות הבנק ולציבור בכללותו. השופט גרוסקופף קבע כי גילוי הפרטים "אך יגביר את אמון הציבור בגופים העושים בכספו וברכושו", וזאת נוכח היקפי האשראי בהם עסקינן, אשר משליכים על כלל הציבור.
עו"ד גלעד נרקיס, מומחה לדיני בנקאות, אמר לגלובס כי קביעותיו של העליון עשויות להוות נקודת מפנה משמעותית בכל הנוגע להתנהלות הבנק מול לקוחותיו. "המערכת הבנקאית, שהיא מערכת חיונית, בסיסית ובעלת גוון ציבורי מונופוליסטי, זוכה למעמד ולכוח רב. השוק הפיננסי, הנשלט בידי המערכת הבנקאית רבת-העוצמה, מחייב הטלת חובות מוגברים על מערכת זו. זאת, על-מנת לאזן את פער הכוחות בינה לבין לקוחותיה, לאפשר בקרה אמיתית על התנהלותה ולספק ללקוחות כלים להתמודדות מול המערכת הגדולה, מראש ובדיעבד".
גילוי מלא: איש העסקים אליעזר פישמן הוא בעל השליטה הקודם בעיתון "גלובס".