הפיצול משתלם? למיכאלי ובנט עדיף לחכות לתוצאות האמת / צילום: שלומי יוסף
אם להאמין לסקרים, ההחלטה להתמודד בנפרד בבחירות הקרובות השתלמה למפלגות הקטנות מימין ומשמאל. לפי סקר הסקרים של גלובס שפורסם בבוקר יום ו', ימינה צפויה לקבל בכנסת הבאה 11 מושבים, ומפלגת "הציונות הדתית" (עם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר) - חמישה מושבים. זה יותר מכפול מההישג בבחירות הקודמות, שבהן הכוחות העיקריים בימין הדתי התמודדו ברשימה אחת. משמאל התמונה פחות ורודה, ובכל זאת העבודה ומרצ צפויות לקבל שישה ועוד ארבעה מנדטים - לא פחות ממה שהשיגו כשהתמודדו יחד.
אבל סקרים נוטים לתעתע. ניתוח שערכה "המשרוקית" לתחזיות שהתפרסמו לקראת שלושת הסבבים הקודמים מלמד שהסקרים נטו להפריז בהישגים של מפלגות שפיצלו כוחות. התוצאות בקלפי לא מימשו את הציפיות. מצד שני, ריצה משותפת אמנם הצילה מפלגות מהיעלמות, אבל נטתה לגרוע מכוחן.
פיצול: מהמרים על כל הקופה
השאלה "להתפצל או לא להתפצל?" העסיקה את ראשי המפלגות הקטנות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, שהתאפיינו בריכוז הכוח בשתי מפלגות גדולות, הליכוד וכחול לבן. בסבב הראשון, באפריל 2019, שני האגפים בחרו בפיצול. משמאל התמודדו העבודה ומרצ; מימין התמודדו איחוד מפלגות הימין והימין החדש, שנולדו מהתפלגות של הבית היהודי. בדיעבד, התוצאה הייתה טראומטית. הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה, מרצ כמעט התרסקה, והכישלון הוביל לשורה של איחודים בשני הסבבים הבאים, בספטמבר 2019 ובמרץ 2020.
אבל זו חוכמה שלאחר מעשה. אם נחזור למה שניבאו הסקרים בסבב אפריל 2019, נראה שריצה בנפרד נראתה אז הגיונית ומשתלמת.
נתחיל באגף הימני. בחודשיים שקדמו לבחירות, הסקרים ניבאו הצלחה לשתי הרשימות במחנה הזה. הימין החדש קיבלה בממוצע שמונה מנדטים בסקרים. אף שבהמשך נרשמה ירידה, והיו סקרים שדיברו אפילו על חמישה מנדטים - שום סקר לא חזה שקיעה מתחת לאחוז החסימה. איחוד מפלגות הימין, מנגד, קיבלה בעקביות 7-6 מנדטים. במילים אחרות, אם הסקרים היו מתממשים, שתי מפלגות הימין היו מקבלות לכל הפחות 12 מושבים בכנסת - ארבעה מנדטים יותר ממה שהבית היהודי החזיקה בכנסת היוצאת.
באגף השמאלי התחזיות היו בהתחלה אופטימיות פחות. מרצ, שבאותה עת היו לה ארבעה מושבים בכנסת, קיבלה בסקרים 5-4 מנדטים בממוצע, אבל סקרים מסוימים העמידו אותה על ארבעה מנדטים - כפסע מאחוז החסימה. מפלגת העבודה, עם 24 מושבים, צנחה לשישה בלבד בסקרים שפורסמו חודשיים לפני הבחירות. אלא שבשבועות הבאים חל שיפור בתחזית, והיא עלתה לממוצע של תשעה מנדטים, עשרה, ואפילו 11 בסקרים שנערכו חמישה ימים לפני הבחירות.
תוצאות האמת, כאמור, היו אחרות. איחוד מפלגות הימין קיבלה רק חמישה מנדטים. הימין החדש נותרה במפתיע מתחת לאחוז החסימה. פרשנים פוליטיים הסבירו בדיעבד שהליכוד "שתה" את הקולות שלה, ויש היגיון בהסבר הזה: הליכוד קיבלה 35 מנדטים, שישה יותר ממה שהסקרים ניבאו לה לאורך הקמפיין. בקיצור, בעוד הסקרים הבטיחו שהימין הדתי יתחזק, בפועל הוא קיבל שלושה מנדטים פחות מאשר בכנסת הקודמת.
בשמאל אמנם לא נפלו מתחת לאחוז החסימה, אבל מרצ צלחה אותו רק בעור שיניה עם ארבעה מנדטים. החלום של העבודה על תוצאה דו-ספרתית התנפץ, והיא ירדה לשפל היסטורי של שישה מנדטים.
איחוד: השקעה בטוחה עם תשואה נמוכה
כלקח ממרץ 2019, בשני הסבבים הבאים המפלגות הקטנות חתרו לאיחודים. בימין הדתי לא הסתכנו, והתמודדו בשתי מערכות הבחירות תחת המטרייה של רשימת ימינה. אלא שגם הפעם, הסקרים החמיאו הרבה יותר מתוצאות האמת. חודשיים לפני הסבב השני, בפטמבר, הם ניבאו לימינה 11 מנדטים בממוצע. עם הזמן המספר ירד לתשעה, אבל בתוצאות האמת היא קיבלה רק שבעה מושבים. בסבב ג' ניבאו הסקרים לימינה 9-7 מנדטים בממוצע. בסופו של דבר היא קיבלה שישה.
המפלגות הקטנות משמאל נקטו שיטות שונות בשני הסבבים. בסבב ב' הן אמנם רצו בנפרד, אבל כל אחת מהן ניסתה להגדיל את כוחה באמצעות "מיקרו-איחוד" עם כוח פוליטי חדש. במקרה של העבודה, צירוף גשר של אורלי לוי אבקסיס לא הוסיף אפילו מנדט אחד בסקרים. במקרה של מרצ, החיבור עם המותגים הפוליטיים אהוד ברק וסתיו שפיר תחת הכותרת "המחנה הדמוקרטי" הקפיץ אותה בסקרים ל-10 מנדטים בממוצע חודשיים לפני הבחירות. אבל השפעת המהלך הלכה ונשחקה, ובקלפי הרשימה קיבלה חמישה מושבים - רק אחד יותר משהיה למרצ בלי ראש ממשלה בשורותיה.
לקראת סבב ג', במרץ 2020, מפלגות השמאל הקטנות בחרו באיחוד מלא, "העבודה-גשר-מרצ". הסקרים ניבאו להן 9-8 מנדטים, פחות ממספר המושבים שהיו להן בכנסת באותה עת. אבל תוצאות האמת היו עגומות אפילו יותר: שבעה מנדטים בלבד, מושב אחד יותר ממה שקיבלה העבודה לבדה בשני הסבבים הקודמים.
הלקח משתי מערכות הבחירות האלה מורכב. מצד אחד, הריצה ברשימה מאוחדת מנעה מהמפלגות קטנות לרדת מתחת לאחוז החסימה. מצד שני, הסקרים נטו להפריז בגודל ההישגים שלהן, וביום הבחירות התברר שהשלם קטן מסכום החלקים שהיו לו בכנסת היוצאת.
למה התמיכה ברשימות המאוחדות מתכווצת עם הזמן? ייתכן שהאיחוד הפחית את תחושת הדחיפות של המצביעים להציל את המפלגות הקטנות, וחלקם העדיפו - אולי בהשפעת קמפיין געוואלד - לתת את קולם למפלגה גדולה, מתוך החלטה טקטית לחזק את הגוש.
הרשימה המשותפת: רק הליכוד יכול
בניגוד למפלגות היהודיות הקטנות משמאל ומימין, הרשימות הערביות הרוויחו באופן מובהק מריצה משותפת בסבבים האחרונים. לקראת מרץ 2019 התפצלה הרשימה המשותפת לשני גופים נפרדים, חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד. הפיצול היה בעוכריהן: שתי הרשימות קיבלו יחד עשרה מנדטים, שלושה פחות משהיו למשותפת בכנסת הקודמת. בשני הסבבים הבאים, הרשימה המשותפת חזרה להתמודד כרשימה אחת. בספטמבר 2019 היא שיקמה את כוחה וקיבלה שוב 13 מושבים; במרץ 2020 היא הגיע לשיא של 15 מושבים.
לקראת מרץ 2021 איבדה הרשימה המשותפת את רע"מ, שהעדיפה להתמודד לבד. בינתיים היא ירדה בסקרים לתשעה מנדטים בלבד, ורע"מ, ברוב הסקרים, לא עוברת את אחוז החסימה. האם זה מה שיקרה ביום הבחירות? ניסיון העבר מלמד שזה מוטל בספק. בניגוד למפלגות היהודיות הקטנות, הרשימה המשותפת נטתה עד כה לקבל בבחירות מנדט או שניים יותר מאשר בסקרים. אם הדפוס הזה יחזור על עצמו, ייתכן בהחלט שנראה בכנסת הבאה גם את הרשימה המשותפת וגם את רע"מ.