עצרת הזדהות עם משפחת אברה מנגיסטו בכיכר הבימה בתל אביב / צילום: שחר מילגרום
מצאו את ההבדלים: אזרח או אזרחית ישראלים, חוצים את הגבול מישראל ונופלים בשבי. במקרה אחד עוברים שבועיים בלבד עד שישראל חותמת על עסקת חילופי שבויים, משלמת מחיר יקר שחלקו העיקרי חסוי ומטיסה, במטוס מנהלים פרטי, את האזרחית חזרה הביתה. במקרה אחר חלפו כבר למעלה משש שנים והאזרח עדיין בשבי. היכן נעוצים ההבדלים?
ועדת שמגר, שעסקה בעקרונות ניהול משא ומתן על שבויים קבעה ארבע מדרגות למחויבות המדינה לאזרחיה בסדר יורד של חשיבות. בראש הרשימה, כמובן, חיילים שנשבו במהלך פעילות מבצעית. בתחתית אזרחים שחצו את הגבול בטעות ומתחתיהם אזרחים שחצו את הגבול ביודעין. אלא שנראה שבמדינת ישראל יש מדרג נוסף והוא קשור לדתו וצבע עורו של האזרח השבוי. במקרה האחד, צעירה חרדית לשעבר ממודיעין עילית, במקרה האחר אברה מנגיסטו - צעיר ישראלי, מתמודד נפש, ממוצא אתיופי שנמצא בשבי החמאס כבר מאז ספטמבר 2014.
למעשה, זו לא הייתה הפעם הראשונה שאותה צעירה ניסתה לחצות את גבול ישראל למדינות או רשויות עוינות. לפי הפרסומים בתקשורת, בעבר ניסתה הצעירה להיכנס לרצועת עזה דרך הים ובעברה הסתבכויות נוספות במדינות זרות. כל אלו לא מנעו מנתניהו להתקשר לפוטין באמצע הלילה ולפעול במהירות ונחישות כדי להביא אותה הביתה. הדבר האחרון שהוא צריך לפני בחירות הוא את זעמם של המפלגות החרדיות.
ומה לגבי מנגיסטו? לפי הפרסומים, הפעם האחרונה בה פגש נתניהו את אגרנש מנגיסטו, אימו של אברה, הייתה לקראת הבחירות בספטמבר 2019. באותה שנה דיווחה סוכנות הידיעות הפלסטינית "שיהאב" שממשלת ישראל כלל לא דרשה את השבת מנגיסטו במו"מ שניהלה עם חמאס ולא מזמן פורסם שבנספח 150 לתיק 4000 דובר על דרדור חשיפה לכתבה שעסקה בזה שנתניהו לא נפגש עם משפחת מנגיסטו.
שש וחצי שנים שאברה מנגיסטו יושב בשבי החמאס, חמש וחצי שנים הישאם שעבאן א-סייד וארבע וחצי שנים ג'ומעה אבראהים אבו ענימה - את שני האחרונים רוב הציבור הישראלי בכלל לא מכיר, על מאמצים לשחרר את השלושה אין בכלל מה לדבר. אפילו סוחר הסמים אלחנן טננבוים שוחרר כעבור ארבע שנים בלבד.
"ישראל תמיד עשתה ותמיד תעשה כל מה שביכולתה כדי להשיב את אזרחינו לארץ", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו - הוא רק שכח להדגיש "אזרחינו היהודים הלבנים".
הכותבת היא עיתונאית ופעילה חברתית