מיקי זוהר, הליכוד / צילום: דוברות לשכת עורכי הדין
"רק אם זה מועמד מימין, אתה יודע בטוח שבג"ץ יאשר את הפסילה"
מיקי זוהר, הליכוד
מרציאנו וסגל, גלי צה"ל, 18.2.21
ציון: אין
החלטת ועדת הבחירות לפסול את אבתיסאם מראענה, שבית המשפט העליון ידון בה ביום ג', הציפה כרגיל טענות על איפה ואיפה. כשיו"ר הקואליציה מיקי זוהר נשאל בגלי צה"ל מדוע נציגי הליכוד נעדרו מההצבעה הוא ענה שזה בכלל לא משנה: בסוף העליון מחליט, וממילא הוא לא פוסל איש. אלא אם כן - הוא הוסיף בקריצה - "זה מישהו מהימין, שם אתה יודע בטוח שבג"ץ יאשר את הפסילה. אם זה מישהו מהשמאל, בג"ץ הופך את ההחלטה על בסיס קבוע".
האם להכללה הזאת יש בסיס היסטורי? כדי לנתח את כל החלטות הפסילה של מועמדים ורשימות מאז 1965 - הפעם הראשונה שבה נפסלה רשימה - נעזרנו בסקירה של שתי חוקרות מאוניברסיטת תל אביב, מיכל שמיר וקרן מרגל. בדקנו את מי פסלו חברי ועדת הבחירות המרכזית, שהם נציגי מפלגות בכנסת, ואת מי פסלו השופטים. נזכיר שבמקרה של פסילת מועמדים ספציפיים, החוק מחייב אישור של בית המשפט גם בלי שמוגשת עתירה.
■ תובנה ראשונה: העליון מקמץ בפסילות הרבה יותר מוועדת הבחירות. מאז 1965 הוגשו לוועדה 35 בקשות פסילה. מתוכם היא פסלה 19 מועמדים ורשימות (חלקם יותר מפעם אחת); העליון - רק שמונה, לרבות משה פייגלין, שנפסל ב-2003 משום שהורשע בעבר בהמרדה.
■ תובנה שנייה: הפסילות של העליון מרוכזות בימין הקיצוני הרבה יותר מאלה של הוועדה. שני הגופים פסלו עד היום שבעה מועמדים ורשימות ימין. אבל בעוד הוועדה פסלה 12 משמאל, בעיקר ממפלגות ערביות, העליון פסל רשימת שמאל בודדת - "הרשימה הסוציאליסטית" ב-1965. לעומת זאת, ב-2019, כשוועדת הבחירות אישרה את מועמדותם של בנצי גופשטיין, ברוך מרזל ומיכאל בן ארי, העליון פסל אותם בערעור.
האם זה מוכיח שהעליון מוטה פוליטית? לא בהכרח. זה תלוי בההצדקה שהייתה לבקשות הפסילה עצמן. העובדות מראות שלעתים העליון מציל מפסילה גם מועמדי ימין מובהקים. הוא הפך החלטות פסילה של כך (1984), ברוך מרזל (2015) ורשימתה של לריסה עמיר (2020). פעם אחר פעם הוא דחה עתירות לפסילת עוצמה יהודית, ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר.
תחקיר: אוריה בר-מאיר