חיסכון / צילום: שאטרסטוק
משבר הקורונה הוכיח עד כמה חשוב נושא החיסכון לכל משפחה, כפי שאומר הביטוי הידוע "לשמור שקל לבן ליום שחור". אך כלי החיסכון העומדים לרשות ההורים כיום אינם רלוונטיים וגורמים לאפקט הפוך מהמטרה לשמה הוקמה תוכנית חיסכון לכל ילד.
מתוך רצון לדאוג לעתיד הדור הצעיר ולצמצם פערים חברתיים, השיקה המדינה בתחילת שנת 2017 את תוכנית חיסכון לכל ילד: במסגרת התוכנית מפקיד המוסד לביטוח לאומי מדי חודש 51 שקל לתוכנית על שם הילד, עד הגיעו לגיל 18. הורים שמעוניינים בכך, יכולים להפקיד 51 שקל נוספים מתוך קצבת הילדים, ובכך להגדיל את גובה החיסכון החודשי בתוכנית לסכום של 102 שקל.
מדובר ביוזמה מבורכת, עם הרבה כוונת טובות. ובכל זאת, איך יכול להיות שילד אחד שיגיע לגיל 18 יקבל הרבה יותר כסף מילד אחר, למרות שבשני המקרים הופקדו מדי חודש בדיוק אותם הסכומים לחיסכון?
גם במקרים שבהם נחסכים עבור שני ילדים סכומי כסף זהים, את ההבדל יכול לעשות האפיק שבו מושקעים הכספים. במסגרת תוכנית חיסכון לכל ילד, יכול ההורה לבחור היכן להשקיע את כספי החיסכון: באפשרותו להשקיע בקופת גמל להשקעה ולבחור מסלול חיסכון ספציפי, או לנתב את הכסף לתוכנית חיסכון בבנק ולבחור את סוג החיסכון.
בחירת אפיק ההשקעה עשויה להשפיע באופן דרמטי על גובה הסכום שנצבר בתוכנית לאורך שנים. לשם המחשה, בחירה במסלול המנייתי של קופת גמל להשקעה ב-6% תשואה שנתית תוכל להניב אחרי 18 שנה 39,510 שקל. מה יקרה אם ההורים יחליטו לנתב את הכסף לתוכנית חיסכון בבנק? מכיוון שהתשואה הממוצעת בחיסכון הבנקאי יחסית נמוכה, הסכום הצבור צפוי להיות נמוך בהרבה. בהנחה שהתשואה השנתית תעמוד על 2%, אחרי 18 שנה יהיו בחיסכון הבנקאי 26,493 שקל בלבד - 33% פחות ביחס לחיסכון המקביל בקופת הגמל להשקעה. זאת למרות שהופקדו מדי חודש בדיוק אותם הסכומים בשתי התוכניות.
כבר בשנת 2019 פרסם המוסד לביטוח לאומי מחקר, לפיו תוכנית חיסכון לכל ילד תורמת לצבירת חיסכון גדול יותר דווקא בקרב ילדים להורים ממעמד כלכלי גבוה. מסקנת המחקר הייתה שהתוכנית מובילה להגדלת ההון של האוכלוסיות החזקות, וכך מסייעת להגדלת הפערים הכלכליים הקיימים גם כך בישראל.
אין ספק כי כוונת המחוקק הייתה טובה, אך הגיע הזמן לשנות כיוון. חוסר הידע והחשש מהסיכון הגלום בהשקעת כספי החיסכון של הילד בשוק ההון, מנתבים רבים מהחוסכים לחיסכון הבנקאי שבו פוטנציאל התשואה נמוך בהרבה. כדי לשנות את המצב, המדינה חייבת להיפתח לפתרונות פיננסיים טכנולוגיים. על המחוקק להוסיף חלופות השקעה, שיאפשרו להורים לבחור בין מספר אופציות המציעות גם סיכון נמוך עם תשואה גבוהה.
אחת מהחלופות שיש כיום בשוק היא השקעה בפלטפורמות העוסקות בהלוואות עמית לעמית (הלוואות P2P): מדובר בפלטפורמות הלוואות חברתיות המחברות בין לווים למלווים ומאפשרות למלווים להניב תשואה שנתית ממוצעת בגובה של כ- 5-6%. בשוק הישראלי כיום יש כבר לא מעט שחקנים.
מדובר בגופי אשראי שיכולים לתת אלטרנטיבות חדשניות לחיסכון המסורתי. פלטפורמות אלה מבוססת על מנגנונים שנועדו להגן על כספי המלווים על-ידי סינון לווים קפדני, אלגוריתמים מתקדמים לצורך ניבוי יכולת ההחזר ופיזור כספי המלווה בין מספר הלוואות. כל אלה גורמים לכך שהסיכון שהלווה לא יעמוד בתנאי ההלוואה נמוך ביותר, וגם במקרה כזה הסיכון מגודר (מכיוון שהכספים מפוזרים בין מספר הלוואות שונות).
פתיחת האפשרות להשקיע את כספי החיסכון של הילד בפלטפורמות P2P תאפשר לחוסכים ליהנות מהטוב בכל העולמות: מצד אחד מפוטנציאל תשואה נאה, מצד שני מהשקעה סולידית בסיכון נמוך.
כדי לאפשר להורים ליהנות מחלופה זו בבואם לדאוג לעתיד ילדיהם, על המחוקק לאפשר להורים לבחור בפלטפורמות טכנולוגיות, כאחד מאפיקי ההשקעה בתוכנית חיסכון לכל ילד. בעקבות משבר הקורונה ולקראת (עוד) סבב בחירות, זה הזמן של המדינה לעשות חשבון נפש ולחשב מסלול מחדש, כדי לצמצם פערים חברתיים. במיוחד בתקופה הזו.
הכותב הוא מנכ"ל חברת טריא, פלטפורמה דיגיטלית להשקעות