שופט העליון נעם סולברג / צילום: אוריה תדמור
הרכב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, דן בהליך אישור פסילת מועמדת מפלגת העבודה אבתיסאם מראענה, אשר נפסלה על-ידי ועדת הבחירות לכנסת ה-24 מההתמודדות. הדיון נגמר, וההחלטה תינתן בהקדם, כאשר בית המשפט צפוי להפוך את ההחלטה.
היועמ"ש אביחי מנדלבליט הביע את התנגדותו לפסילה וטען כי אין בדבריה מאסה קריטית של פרסומים המצדיקים פסילה בעילה של הסתה לגזענות או אי קבלת עקרונות היסוד של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
נציג מפלגת עוצמה יהודית, עו"ד איתמר בן גביר, הזכיר ראיון של מראענה מ-2008 בו היא אמרה "אם הייתי יוזמת תסריט אפוקליפטי, הייתי משמידה את זכרון יעקב. אדגיש: בלי להרוג, אבל לחזור לארה"ב או לפולניה". המראיין שאל אותה: "האם אנחנו צריכים לפחד?" על כך היא השיבה: "אתם עם מבוהל, מפוחד בגנטיקה; זה לא התחיל בשואה, לא התחיל בערבים - אתם עם רכושני ושתלטן. השתלטנות שלכם זה להכריח את כולם לדבר בשפה שלכם, זה הפטרוניזם שלכם".
לטענת בן גביר, אם היינו מחליפים חלילה, והיינו שמים במקום הגברת את ד"ר בן ארי או את ברוך מרזל או בנצי גופשטיין, לא היה להם שום סיכוי. הדברים האלה שוללים מיניה וביה את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית; זה תמיכה במאבק טרור.
על כך השיבה הנשיאה אסתר חיות כי ועדת הבחירות לא פסלה את התמודדותה על רקע הסתה לגזענות, וכיוון שעוצמה יהודית לא ערערה על כך, טענה זו איננה רלוונטית.
גם לדברי השופט מזוז, "אדוני בכל מקרה יודע שלא על זה הצביעה הוועדה. ואדוני לא ערער על החלטת הוועדה, ולכן זה לא רלוונטי, גם אם אדוני ביקש. אין בפנינו בקשת אישור על העילה של גזענות, ולכן אדוני לא יכול לטעון על העילה הזו".
השופט ניל הנדל אמר בדיון כי בתצהיר שלה אמרה מראענה שמדובר באמירות עלובות והיא מתנצלת, או חוזרת בה, ואם היא פוגעת - היא מתנצלת. לטענת הנדל זהו המבחן. "לגבי בן ארי הייתה שאלה אם הוא התנצל".
השופטת דפנה ברק-ארז תהתה בדיון, "בהקשר לאותו ראיון, איך אדוני נחשף לעיתון "אם המושבות" שהוא כנראה לא העיתון הכי נפוץ במדינה?".
השופט סולברג אמר בדיון כי "הגברת דיברה בצורה מפורשת על השמדת זכרון יעקב, חזרה לארה"ב ולפולניה. משום מה את הראיון לא צירפתם. באמצעות הדוברות ביקשתי לראות את הראיון, ואכן שם אין שום התייחסות, שום דבר לשינוי סגנוני, התנצלות. אני לא יודע למה לא צירפתם; אולי כי זה לא מספק את הסחורה. למרות שבסעיף 17 אמרתם שיש שם התנצלות כנה - אין שם התנצלות כנה. האם אתם אומרים שהיא לא מתנצלת וזה לא מגיע למסה קריטית, או שהיא כן מתנצלת. זה לא אמרתם לא בכנסת ולא בכתובים".
עו"ד שגב המייצג את מראענה השיב כי בקשת הפסילה נשענת על כרעי תרנגולת וכי "אותה התנצלות וחרטה שהגישה מיד, יום למחרת אותו ראיון - היא מבקשת להתחרט על אותם דברים. זה התקיים במקום טעון מבחינה רגשית. אם זה היה בביתה בתל אביב, הוא היה אחרת, ממוקד, חכם יותר ולא כזה שיפגע בה ובבני משפחתה".
עו"ד שגב אמר כי הוא מבקש להבהיר בשמה כי היא מתנגדת לאמירה הזו. היא חוזרת בה מאותה אמירה. "היא אומרת את זה כאן ללא כחל ושרק. כבודם ישבו אחרי ערעורי בחירות, ושמעו התנצלויות מתחמקות; פה הדברים ברורים. לא זה בלבד שהיא לא עומדת מאחורי אותם דברים שנאמרו בשנת 2008, היא מצהירה שהיא מכירה במדינת ישראל כמדינה יהודית".
בסיום ההליך דיברה מראענה עצמה ואמרה "אני מתנצלת שהשופטות והשופטים מתעסקים בנושא הזה, בטח יש דברים יותר חשובים שאתם יכולות ויכולים לעשות. אני מתנצלת על כל דבר שהיה יכול להישמע גזעני, מסית, לא אוהב, לא אוהד, לא בעד. מעולם לא הסתתי נגד אף בן אדם; אני נשואה אחרי שנים לבחור יהודי בשם בועז, איש מהמם, אנחנו מגדלים את בתנו סופיה; היא 100% יהודייה ו-100% ערביה".
לדברי מראענה, "בשנת 2008 איבדתי את אבא שלי. מגיע עיתונאי נחמד. אני לא מנוסה בראיון עיתונות. אני יכולה לטעות, ליפול בלשון. אני גם בן אדם. אני לא קראתי להשמדה. בערבית אומרים: "עסלאן". זכרון יעקב ופוריידיס אלה שני מקומות שאי-אפשר להפריד ביניהם - גיאוגרפית, חברתית, מוסרית. אלה שני יישובים שהם ביחד".
הנשיאה חיות תהתה אם כך מה הייתה כוונתה. מרעאנה השיבה: "כל השיח הזה יצא מהקשרו. אני במאית קולנוע וטלוויזיה". השופטת חיות המשיכה ותהתה: "בחלום שלך ראית את כל היהודים שגרים בזכרון יעקב חוזרים לפולין? אז למה אמרת את הדברים האלה?"
מרעאנה טענה לפתע כי הראיון ערוך וחתוך: "אני מתנצלת. אני חושבת ובטוחה שכבודך יודעת, בראיון כל עיתונאי ועיתונאית זכותם המלאה לחתוך, לערוך, לעשות מה שהם רוצות ורוצים. אני מתנצלת. אני שוב חוזרת על הדברים. אני בן אדם שנולד בשביל לחבר ולהיות גשר בין 2 עמים. לנצל את הקיום שלי במדינה הזו, להילחם על זכויות נשים, מיעוטים, ובעיקר - אני רוצה להיות ח"כ, כדי שיהיה טוב לכולנו".
הנשיאה חיות סיכמה ואמרה כי "אז יש לנו פה מקרה אחד של אמירות בעייתיות מאוד, ועכשיו שמענו התנצלות בפה מלא, וגם פרשות על דברים שבדיעבד שנכללו בכתבה כסוג של כתבה מהדברים. השאלה, אם לנוכח הדבר הזה, ובהינתן תקדים מרזל שזכה פעמיים, שהדברים שהוא אמר כהתנצלות התקבלו כפשוטם וההזדמנות ניתנה".