תור למילוי מכלי גז פרופאן בשבוע שעבר ביוסטון, טקסס. המתינוו בגשם מקפיא / צילום: Associated Press, David J. Phillip
שבוע קודר של גילויים על התרשלות ציבורית פקד את אמריקה. הם נוגעים לחיי אדם, לסדר ציבורי, לביטחון; הם משקפים חוסר יעילות, היעדר תיאום, מחשבה קצרת טווח. בקיצור, הן מזכירות חולשות יסוד המלוות את המערכת האמריקאית זה עשרות שנים.
ביום ב' השבוע אמריקה רשמה 500 אלף מתים במגפת הקוביד. זה קורה שנה אחת לאחר שהנשיא דונלד טראמפ הכחיש כי קיימת מגפה.
כמובן, הוא אינו אשם בה. היא פרצה בעיר מחוז בסין, והגיעה לאירופה עוד לפני שהגיעה לאמריקה. אבל התפשטותה באמריקה הייתה בין השאר תוצאת הפוליטיזציה. הנשיא עודד את מפלגתו להתנגד לאמצעי מנע כמו סגר, או חובת מסיכה. הוא קרא לתומכיו "לשחרר" מדינות שמושליהן הדמוקרטיים הרחיקו מדיי לכת בצעדי מנע.
סקר דעת קהל חדש הראה השבוע, כי בעוד ש-78% מן הדמוקרטים בארה"ב כבר התחסנו או מתכננים להתחסן, רק 47% מן הרפובליקאים עשו או יעשו כן. זה נתון המצריך תלישת שיער.
"איך זה היה יכול לקרות"
יום אחד לאחר המת ה-500 אלף ("יותר מתים מכל אבידות אמריקה במלחמת העולם הראשונה, השנייה, קוריאה, ווייטנאם"), ועדת הנהלים של הסנאט בוושינגטון התכנסה לדיון ראשון במאורעות שישה בינואר. לפני 50 יום, מאות מתומכי הנשיא טראמפ פרצו אל משכן הקונגרס בגבעת הקפיטול, בניסיון למנוע את אישור ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות של נובמבר.
"איך זה היה יכול לקרות" היא שאלה שלא חדלה להישאל מאז. ביום ג' היא התחילה להידון בוועדה של הסנאט. הופיעו בה שלושת אנשי הביטחון הבולטים ביותר של הקפיטול בזמן ההתקפה.
הופעתם שם הייתה ביטוי של אבדן עצות. מפקד משטרת הקפיטול ומנהלי הביטחון של בית הנבחרים ושל הסנאט לא הצליחו להסכים על לוח הזמנים, קל וחומר על הסיבות להתמוטטות סידורי הביטחון.
מפקד המשטרה אמר, כי יומיים לפני ההתקפה מנהל הביטחון של בית הנבחרים דחה את הצעתו להקדים ולבקש את עזרת המשמר הלאומי, שהוא כוח צבאי לא סדיר, הכפוף למושלי מדינות, אבל יכול להיקרא לשירות פדרלי. היה צריך רק להרים טלפון. לפי המפקד, מנהל הבית סירב, הוא חשב שזה "לא ייראה טוב".
מנהל הבית עצמו מכחיש את הגרסה הזו. אי הזמנת המשמר הלאומי, הוא אומר, הייתה תוצאה של "שיפוט קולקטיבי" מצד כל שלושת הממונים.
אי הסכמה התפתחה אפילו בשאלה מתי המפקד הרים את הטלפון הראשון שלו אל הממונים להזהירם מפני ההתקפה. האם זה היה ב-1:09, או ב-1:28, או אחרי 2 בצהריים?
ומה קרה לאזהרת הבולשת הפדרלית 24 שעות לפני ההתקפה, שחלק מתומכי הנשיא טראמפ דוחקים זה בזה "להתכונן למלחמה"? ובכן, האזהרה הגיעה אל דסק המודיעין של משטרת הקפיטול, אבל מקבליה לא ראו צורך להעביר אותה במעלה שרשרת הפיקוד. מדוע, לכל הרוחות? מי יודע.
גם מפקד המשטרה העירונית של וושינגטון לא ראה את האזהרה. הוא אמר לוועדת הסנאט, כי "משהו מסדר האלימות של מרידה בקפיטול הצדיק הרמת טלפון". איש לא הרים.
הדיון בוועדת הסנאט רק התחיל. אבל כל מה שידוע עד כה מלמד על חוסר מיומנות ועל קהות חושים, המשתווה לזו של סוכנויות הביון האמריקאיות ערב 11 בספטמבר 2001. אז, חוסר התיאום היה מערכתי. ועדת חקירה המליצה אחר כך על יצירת מנגנוני תיאום, שאמנם נכנסו לתוקף. אבל הם לא עזרו בהגנה על קודש¬-הקודשים של הדמוקרטיה האמריקאית.
אסון החורף של טקסס
השבוע הקודר המתואר כאן כלל גם את התמוטטות משק האנרגיה של טקסס, המדינה השנייה בגודלה בארה"ב.
חורף לא שגרתי הוריד את הטמפרטורה במדינה הדרומית החמה הזו אל מתחת לאפס. בעיר מרכזית אחת נרשמו לילה אחד 26 מעלות מתחת לאפס. מים קפאו בצינורות. דלק התמצק. ארבעה מיליון (מתוך 30 מיליון) נותרו ללא חשמל וחימום. כמעט 15 מיליון נצטוו להרתיח את מי השתייה שלהם לאחר שבקעו מן הברזים. ילד בן 11 נמצא קפוא במיטתו. סבתא ושלושת נכדיה ניסו להצית אש כדי להתחמם, ונשרפו חיים. יידרשו שבועות כדי לגלות את ההיקף המלא של הקרבנות.
טקסס היא מעצמת אנרגיה בינלאומית. היא היתה יכולה להתכונן. אבל היא התמכרה במידה כזאת לשלילה של התערבות ממשלתית בפעילות הכלכלית עד שהיא הניחה לדה-רגולציה של משק האנרגיה לסכל כל מהלך שהיה איתו תכנון, תיאום ואכיפה. הדה-רגולציה הניבה גם חשבונות חשמל מפלצתיים. מספר טקסאנים נדרשים לשלם 10,000 דולר ויותר תמורת שימוש בחשמל בשבוע אחד ויחיד.
טד ואנדרו כבר לא יהיו נשיאים
אל מכאובי טקסס נוספה השערורייה המגוחכת של בריחת אחד משני הסנאטורים של המדינה לאתר קיץ חמים בקאנקון שבמקסיקו. צילומי טלפון של הסנאטור טד קרוז בחולצה קצרת שרוולים מילאו את כלי התקשורת. התפרסמה הזמנה שאשתו של קרוז שלחה למכריה ולשכניה להצטרף אליהם בארצות החום. קרוז חושק במועמדות המפלגה הרפובליקאית לנשיאות. ייתכן מאוד שהחורף של טקסס הקפיא את יומרותיו.
עוד פוליטיקאי בכיר, שיומרותיו הנשיאותיות אולי הסתיימו השבוע, הוא אנדרו קואומו, המושל הדמוקרטי של מדינת ניו יורק. בימים האחרונים התחילו להיוודע פרטי שערורייה עם פוטנציאל פלילי של העברת חולי קורונה לבתי אבות והסתרת המידע מבני משפחות.
קואומו היה מן הגיבורים המוקדמים של המגפה. רצינותו וכובד ראשו הושוו בחיוב עם קלות דעתו של הנשיא טראמפ. עכשיו האסיפה המחוקקת של מדינת ניו יורק, הנמצאת בשליטת הדמוקרטים, שוקלת להוציא את הטיפול במגפה מידי קואומו. ספק אם זה יקרה, אבל עצם המחשבה מעידה על הפיחות במעמדו. נשיא הוא כנראה כבר לא יהיה, ולא ברור אם יאריך ימים בכהונת המושל.
"רשלנות כתכונה לאומית"
מה קורה בארה"ב? אני נזכר בדיון פומבי על הפוליטיקה האמריקאית בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון לפני 30 שנה ויותר. אחד הדוברים היה ציר קונגרס צעיר, ששמו ניוט גינגריץ'. לימים הוא נעשה הרפובליקאי הבולט ביותר בוושינגטון. הימים היו ימי נשיאותו האחרונים של רונלד רייגן, תור הזהב של המפלגה הרפובליקאית, ימים של שגשוג כלכלי ושל הצלחה בינלאומית.
להפתעת המאזינים גינגריץ' הזהיר מפני מה שהוא קרא "רשלנות (sloppiness) כתכונה לאומית". ראשים הונדו בספקנות. על מה הוא מדבר?
13 שנה אחר כך באו התקפות ההתאבדות של אל קאעידה על מגדלי התאומים ועל הפנטגון. 20 שנה אחר כך, הממשלה הפדרלית לא התערבה בזמן כדי למנוע את "המיתון הגדול". 32 שנה אחר כך מערכת הביטחון לא הצליחה להיערך לקראת כיבוש בניין הקונגרס בידי קיצונים ימניים.
האם הפוטנציאל לרשלנות גדול במיוחד בארה"ב? זו שאלה שמאבדת הרבה מתוקפה לרגל יכולתה של ארה"ב לתקן מסלול. היא גדולה מספיק וחזקה מספיק כדי להתאושש מן האסונות הכבדים ביותר. אבל התכיפות והחומרה של האסונות מגבירים את חוסר האמון במערכת. הרושם החמור הוא שארה"ב אינה מצליחה עוד ללמוד משגיאותיה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny