גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מתחם חיסוני קורונה בבית החולים שיבא תל השומר / צילום: איל יצהר

האמצעי היעיל והבטוח ביותר למניעת תחלואה מסכנת חיים בקורונה הוא החיסון. יעילות מרשימה של למעלה מ-90% הוכחה גם במחקרים קליניים וגם במחקרים אפידמיולוגיים בישראל. כיצד נכון לעודד התחסנות ולהציל חיים?

חנה, מורה בת 30 מרחובות, גילתה לשמחתה כי היא בתחילת הריון. היא מתלבטת האם לקבל חיסון נגד קורונה. כיצד נכון לעודדה ולסייע לה לקבל החלטה מושכלת לגבי התחסנות נגד קורונה? האם לחצים ממנהל בית הספר שבו היא מלמדת או טלפון מגורם שאיננה מכירה מהעירייה יעזרו או יזיקו? אני חושש מאוד שהתערבות של גורמים לא רפואיים בסוגיה רפואית פרטית ואישית תהיה כמו "פיל בחנות חרסינה" ודווקא תפחית את אמון הציבור וקצב ההתחסנות ואף תיתן תחמושת למתנגדי החיסונים.

המחקר המדעי והניסיון שלנו, אנשי המקצוע בבריאות הציבור האמונים על עידוד התחסנות ועידוד התנהגות בריאות, מלמדים כי לחצים מגורמים שאינם רפואיים עלולים לגרום יותר נזק מאשר תועלת. לעומת זאת, טלפון או פגישה עם גורם רפואי מוכר ואמין יסייעו לקבלת החלטה מושכלת ומענה לחששות. לרשויות המקומיות ולמשרדי הממשלה תפקיד חשוב בעידוד ההתחסנות ברמת האוכלוסייה על ידי יצירת סביבה מקדמת בריאות, אך התערבות שלהן ברמת הפרט עלולה לגרום נזק ולפגוע באמון הציבור.

הכנסת דנה בתיקון לפקודת בריאות שיאפשר העברת מידע רפואי על התחסנות לגורמים לא רפואיים במטרה לעודד התחסנות. לכאורה, מומחי בריאות הציבור אמורים לתמוך בהצעה זאת שנועדה לקדם את בריאות הציבור. אכן עידוד התחסנות כנגד קורונה היא תכלית ראויה להצלת חיים. אבל ההצעה הנוכחית מעידה על להיטות יתר וחוסר מקצועיות, ועלולה לגרום ליותר נזק מתועלת. לכן מומחי בריאות הציבור מתנגדים לה.

יש להבחין בין פעולות רפואיות הנעשות ברמת הפרט, לרבות עידוד ההתחסנות, שחייבות להתבצע על ידי גורמי מקצוע בריאותיים בלבד, לבין פעולות לקידום הבריאות ברמת האוכלוסייה, שנעשות בשיתוף מסגרות מחוץ למערכת הבריאות.

היעדר שיתוף מספק של הרשויות המקומיות בהתמודדות עם משבר הקורונה היה טעות חמורה. אבל לא מתקנים טעות בטעות באמצעות חקיקה שמאפשרת חשיפה של מידע רפואי חסוי לאנשים מחוץ למערכת הרפואית. יש בכך פגיעה בעיקרון מרכזי עליו מושתתת מערכת הבריאות המעוגן בחוק של הגנה על חסיון של מידע רפואי, וזאת כאשר ישנן חלופות טובות יותר.

בדיון בכנסת שבו השתתפתי, קראנו, רופאי בריאות הציבור, לספק משאבים לרשויות לצורך פעילויות לעידוד התחסנות ברמת האוכלוסייה. לשם כך צריך לאמץ גישה מקדמת בריאות היוצרת אמון, תוך שימוש בידע מקצועי כיצד להתמודד עם הססנות והתנגדות להתחסנות, תוך התאמה לערוצי התקשורת ייעודיים לכל קהילה וקהילה. פעילות זאת כבר נעשית, אבל חשוב לחזק אותה בידע מקצועי בתחום קידום בריאות ותקשורת בריאות. אולם, אין לבסס אותה על מידע אישי חסוי ללא הסכמת הפרט. האמון ברשויות גבוה יחסית, וחשיפה של מידע רפואי חסוי לרשויות, מהווה פגיעה באמון. לרשויות יש אפשרויות רבות להביע אכפתיות ודאגה אישית, ללא צורך במידע רפואי חסוי.

במקביל, קופות החולים, כגוף רפואי, כבר כיום משתמשות בערוצי התקשורת שלהן כדי להגיע למטופלים, גם באמצעות פנייה אישית, תוך הקפדה על שמירת חיסיון. סקרים מראים שלציבור אמון גבוה ומוצדק בקופות החולים. פגיעה באחריות שלהן סופה פגיעה באמון שתשליך על תפקוד המערכת גם בעתיד. קופות החולים בישראל מהוות דוגמה ומופת למדינות אחרות כיצד ניתן לספק שירותים קהילתיים ביעילות ובבטיחות, לכל אדם. במקום לנסות ולהחליפן יש לחזקן. במקום להעביר מידע רפואי לגורמים לא רפואיים, ראוי לספק משאבים לקופות החולים על מנת לאפשר יצירת קשר ישיר בין גורם רפואי מיומן לבין כל אדם שלא התחסן. קשר ישיר יאפשר מענה מקצועי לחסמים להתחסנות, לרבות קשיים לוגיסטיים או חששות.

אנו חוששים מ"מדרון חלקלק". אם מוצדקת העברת מידע רפואי לצורך עידוד התחסנות, מדוע לא יועבר מידע אודות משקלו של אדם או הרגלי העישון שלו, למען קידום בריאותו על ידי גורם אחר?

התיקון לפקודת בריאות העם בעייתי במיוחד מכיוון שאיננו מפרט מהן הפעולות שתבצע הרשות. כבר נתקלנו בהצעות לעידוד התחסנות כדוגמת השתתפות בהגרלות, אשר מחקרים הדגימו כי הן מזיקות בסופו של דבר להיענות להתחסנות עקב זילות פעולה מצילת חיים.

לסיכום, עידוד התחסנות הוא צו השעה ויעד לאומי, אבל חקיקה חפוזה שפוגעת בזכויות הפרט לא תתרום משמעותית ליעד זה ואף תזיק. במקומה צריך לפעול בערוצים מקבילים, כאשר הגופים המקצועיים הרפואיים שומרים על חיסיון ומספקים מענה מקצועי לשאלות רפואיות ולשאלות על בטיחות ויעילות והרשויות המקומיות פועלות לקדם התחסנות ברמה המקומית מבלי לפגוע באמון ובחיסיון התושבים.

הכותב הוא אפידמיולוג ורופא מומחה בבריאות הציבור, האוניברסיטה העברית והדסה