בנימין נתניהו / צילום: Associated Press, Alex Kolomiensky/Yedioth Ahronoth
לידי גלובס הגיעו ארבעה סקרים פנימיים של מפלגות גדולות והשקלול שלהם מבשר על תמונת מצב מעט שונה ממה שמשתקף בסקרים המתפרסמים בכלי התקשורת (מכיוון שמדובר בשקלול של יותר מסקר אחד מספר המנדטים הכולל אינו מסתכם ב-120).
ליכוד 31-32 (תלוי באחוז הצבעה), יש עתיד עם 16, סער 13-14 (אבל "פריך" - רבים מהנשאלים לא סגורים על זה סופית) ימינה 10-11, ש"ס 8-9 המשותפת 8-9 ( תלוי באחוז הצבעה ובשיעור מתלבטים גבוה מול רעמ), ליברמן 8 (יציב), יהדות התורה 7, עבודה 6 (יציב), כחולבן 5-6 (קצת "פריך"), איחוד לאומי/עוצמה 5, רעמ 4-5, מרצ 4 (גבולי).
ההבדלים הבולטים - רעמ וכחול לבן בפנים בכל הסקרים, מרצ גבולית, ליברמן והליכוד במנדט שניים יותר, ש"ס חזקה יותר. בכל הסקרים יש שיעור מתלבטים גבוה. בקרב הערבים - האם להצביע ולמי. יש התלבטות בקרב חלק ממצביעי סער וכחול לבן. בקרב בוחרי הליכוד שאחוז ההצבעה שלהם נמוך מסורתית גם יש התלבטות אם להצביע.
בתקוה חדשה הקימו מטה מתלבטים ייעודי והשבוע כל בכירי המפלגה הגיעו אליו וקיימו מאות שיחות למתלבטים/בוחרים אפשריים.
למה הסקרים המתפרסמים בכלי התקשורת שונים? לפי אנשים שמעורבים ישירות בתהליך ומנוסים בתחום, עקב אכילס של כל מכוני הסקרים הוא דרך איסוף המידע. שיטת הטלפונים הישירים פסה כמעט לגמרי מהעולם וכעת רוב המידע נאסף בדרכים דיגיטליות. היתרונות ברורים, אבל החסרון העיקרי הוא שציבורים שלמים זוכים לייצוג חסר, כשמנגד הציבור המעורה דיגיטלית יותר, מקבל ייצוג גדול יותר.
למשל, דוברי רוסית מבוגרים, שככלל לא עונים ברובם לסקרים, גם בגלל קשיי שפה. זו אחת מהסיבות מדוע אביגדור ליברמן מקבל בקביעות יותר ממה שצופים לו הסקרים. עוד אוכלוסייה שלא נדגמת כמעט בשל אוריינות דיגיטלית מעטה, הם בוחרי ש"ס המבוגרים. כך גם בחברה הערבית, ובעיקר זו המבוגרת יותר, השמרנית יותר והדתית יותר.
הסוקרים מנסים לפצות על כך בשימוש בנוסחאות שקלול המבוססות על הנחות עבודה ועל טרנדים. כלומר אם מזוהה מגמה לכיוון מסויים באמצעות שאלות עזר שנשאלים הנסקרים, הסוקר עשוי לתת למגמה הזו גיבוי בנוסחאות השקלול. בד-בבד נעשות שיחות טלפוניות למגזרים שייצוגם חסר, אבל אלה לא מחפים מספיק על הפער.
הטיה אחרת נגרמת בשל שיטת מאגרי הנסקרים - הפאנלים. כל מכון מחזיק מאגר של בין אלפים לעשרות אלפי נסקרים, שמקבלים הטבות קטנות כמו תלושי שי וכו'. כשמוזמן סקר מקבלים כל הנסקרים במאגר פנייה להשתתפות ו-500-1,000 הראשונים נכנסים לשקלול הסקר. השיטה הזו הזמינה פעילי מפלגות להשתתף באופן מאורגן, להצטרף למאגרים ולהזדרז ולענות לסקרים כשמקבלים פנייה. לפי גורם מעורה, המפלגות שידעו לנצל זאת טוב מכולן הן העבודה, עוצמה יהודית והציונות הדתית ככלל. זו אחת מהסיבות לפער בין ההצבעה בפועל לטובת מפלגות אלה למה שקיבלו בסקרים קודם לבחירות.
הבלוק שבתוך הגוש
שתיהן מפלגות ימין שבראשן מועמדים שאפתניים לראשות הממשלה, שתיהן ניזונות ממאוכזבי נתניהו ולשתיהן יריב נוסף משותף - יאיר לפיד. בשתי המפלגות, תקוה חדשה וימינה, מכחישים וכמעט נעלבים כששואלים על תיאום ושת"פ נגד לפיד. אבל בפועל, הן הפסיקו בימים האחרונים לתקוף אחת את השנייה. לפרשנים כמונו לא נותר אלא לבנות בלוק חדש.
אצל גדעון סער מציינים שהם אלה שמלכתחילה טענו כי לפיד לא יוכל להקים ממשלה, גם אם יהיו לו יותר קולות מלסער. בימינה לקחו את זה השבוע צעד אחד רחוק יותר והודיעו כי לא ישבו תחת לפיד בראשות הממשלה.
עכשיו גם מצטרף הצ'ילבה של לפיד, בני גנץ. שר הביטחון שספג מלפיד ביקורות אינספור ואנשי יש עתיד עלבו בו לא פחות מהעלבונות שבליכוד הטיחו בו. גנץ קרוב יותר לתמיכה בסער לתפקיד. הוא האשים השבוע את לפיד בקנונייה וכי הוא עומד מאחורי מכתב הבטחוניסטים שקראו לו לפרוש. והנה נוצר לו בלוק שביום טוב מגיע ל-30 מנדטים. לפיד מנגד עם תמיכה של העבודה ומרצ מגיע לכ-25. לא בכדי לפיד אומר שהוא מוכן להסתמך על המשותפת.
הסקרים הפנימיים מראים אפשרות סבירה שלנתניהו תהיה קואליציית ימין, חרדים עם בנט. במקרה כזה ההתלבטות של בנט תהיה גדולה, בין ממשלת נתניהו התואמת יותר את הבייס שלו הציוני-דתי, לממשלה אחרת, שבה יקבל תפקיד מכריע. רוטציה בראשות הממשלה עשויה לשכנע אותו.
חיסונים תמורת הישגים מדיניים
רבים מיריביו של נתניהו מודים (לרוב בשקט) כי במישור המדיני יש לו זכויות. הוא נתפס כך גם בציבור. נתניהו מכין כמה הפתעות מדיניות לקראת הבחירות. ההסכמים עם המדינות הערביות מאפשרים, למשל, ביקורים או מפגשים עם ראשי מדינות, ובלשכת ראש הממשלה עומלים עליהן. עם זאת, יש היסוס מצד מנהיגי המפרציות, שמתרשמים כי בעידן הנשיא ג'ו ביידן, עוצמתו והשפעתו של נתניהו בוושינגטון הוגבלו. אפשרות אחרת היא התקדמות מדינית כלשהי עם מאוריטניה, שלפי מוריה אסרף וולברג בגלי צה"ל, נמצאת ברשימת המדינות שיקבלו מישראל חיסונים עודפים, שגם עשויים לסייע למדינות באמריקה הלטינית או במזרח אירופה לפתוח נציגויות בירושלים.
כחול לבן, כולל שר החוץ גבי אשכנזי, ומפלגות נוספות יצאו בזעם נגד המהלך של חיסונים תמורת הישגים מדיניים, אבל במשרד החוץ גורמי מקצוע היו מעורבים במהלך העברת החיסונים הללו, והמינוף שלהם למטרות המדיניות.
מה שבר את ליברמן?
אחת מהשאלות הפוליטיות שעוד לא נענתה, היא החלטתו של ליברמן למנוע הקמת ממשלת ימין. ממשלה כזו הייתה בהישג יד באפריל 2019, ואז הטיל ליברמן את הפצצה, הציב אולטימטום לנתניהו והחרדים, וגם כשהסכימו לרובו, סירב להיכנס ומאז אנחנו בכאוס שהוביל למערכת בחירות רביעית.
בראיון לגלובס אומר אביגדור ליברמן: "מה ששבר אותי הייתה ההתנהלות של החרדים ושל נתניהו במחצית השנייה של 2018. שתי הכרעות כבדות ועוד כמה מסביב, שהביאו אותי להכרה כי אין שום סיכוי להגיע להסכמות עם המפלגות החרדיות, הם לא מוכנים להתפשר בכלום, ונתניהו ימשיך להיכנע להן ולהסכים לכל מה שירצו.
"משבר הקורונה מוכיח זאת כל העת. אי-קבלת תוכנית הרמזור של פרופ' גמזו בגלל הלחץ החרדי, היעדר האכיפה וההקלות בכניסה לארץ, מראות שהחרדים מנהלים גם את המשבר הזה לצורכיהם".
ליברמן מתייחס לחוק הגיוס שיועצים משפטיים של משרד הביטחון הכינו בהתייעצות גם עם גורמים חרדיים, חוק שקיבל הסכמה ראשונית גם של המפלגות החרדיות, אבל נפל בגלל התנגדות של האדמו"ר מגור שגררה את האחרים אחריו. חוק הגיור הוא הקש השני, ועדת משה ניסים קבעה מתווה לחוק, שוב בהתייעצות עם גורמים חרדיים, אבל הפוליטיקאים החרדים טירפדו.
ליברמן פועל נמרצות לגבש גוש נטול החרדים, ומנסה לשכנע את סער ואת לפיד: "נתניהו בכיס שלהם ויעשה הכול כדי להקים ממשלה וקואליציה שיתמכו בחוק הצרפתי. איתו בן-גביר וסמוטריץ', שהם במובנים רבים גרועים מהחרדים, ובקואליציה השנייה אסור שהם ישתתפו, כי שליטתם על ועדת הכספים ועל כמה מהמשרדים החשובים ביותר, היא אסון לכלכלה הישראלית".
ואגב כלכלה, ליברמן רוצה את תיק האוצר בקואליציה כזו, יש לו משנה סדורה מוכנה, שאותה נפרט בהמשך מעל דפים אלה.