“אנחנו לא בדיוק יודעים איך צמחו חורים שחורים ענקיים" / צילום: Reuters
פרופ' קרול מאנדל מבטיחה שלאורך כל הקריירה שלה, כל המנטורים שפגשה, כולם גברים, התייחסו אליה תמיד בהגינות ובכבוד, ועזרו לה לבנות קריירה כאסטרופיזיקאית מובילה, חוקרת החלל החוץ גלקטי וחורים שחורים. כך מקובל באקדמיה: כל דור בונה את דור ההמשך, באמצעות קשר אישי מאוד, ואינטרסים חזקים של שני הצדדים. הסטודנט לתארים מתקדמים תלוי כמעט לגמרי בתמיכת המנחה שלו, ואילו למנחה חשוב לעבוד עם סטודנטים מבריקים וחרוצים - זה קריטי לתפוקה שלו. אבל מערכת היחסים הזאת אינה שוויונית.
בשנת 2014, החלה מאנדל את שנתה ה-15 כפרופסורית בכירה לאסטרופיזיקה ב-Liverpool John Moores University (LJMU). לאורך השנים היא צפתה בעמיתותיה נפגעות מהטרדות מיניות ומהפליה, ועוזבות בעקבות זאת את הקריירה המדעית שלהן, אבל באותה שנה אירע מקרה מסוים שגרם לה להגביר את הווליום של התבטאויותיה בנושא. "כמעט כולן מכירות מישהי שעזבה את האקדמיה מסיבות דומות", היא אומרת בראיון לגלובס.
מאנדל הייתה אורחת של שגרירות בריטניה בישראל ודוברת מכזית באירוע "נשים מובילות חדשנות במדע" שהובילה השגרירות. במסגרת האירוע נפגשו מדעניות מובילות בישראל ובבריטניה עם נשים מתחומי המחקר והמדע משתי המדינות.
מכתב המלצה ותביעת דיבה
מאנדל החלה לדבר בתקשורת על הסיכון שבסביבות עבודה רעילות לנשים באקדמיה עוד לפני 2014, התבטאויותיה הלכו ונעשו ספציפיות יותר בעקבות המקרה של ד"ר כריס סימפסון, שהיה מצוי אז בהליך משמעתי ב-LJMU בשל הטרדה ואף תקיפה מינית לכאורה של סטודנטיות. מאנדל הבינה שסימפסון פנה בבקשה לקבל עבודה באוניברסיטה אחרת בדרום אפריקה, והוא קיבל מכתב המלצה נלהב מפרופ' מייק בוד, שהיה למעשה הממונה גם על סימפסון וגם על מאנדל עצמה ב-LJMU. במכתב לא היה זכר לכך שסימפסון הטריד או תקף מינית לכאורה.
מאנדל החליטה לא לשתוק וכתבה כך לקולגות שלה בדרום אפריקה: "פרופ' סימפסון קיבל המלצה שבה לא תוארו אופיו או התנהלותו. ברור כי ב-LJMU פועלים כדי לשמור על השקט. יש להם עניין להסתיר את העובדה שידעו על מעשיו במשך שש שנים לפני שהחלו לחקור אותם".
בוד הגיש תביעת דיבה נגד מאנדל, אך היא נדחתה במהירות, בנימוק שלא היה במכתב כדי לפגוע בשמו הטוב. ד"ר סימפסון אמר אז ל-Daily Mail הבריטי: "אני מקווה שהאכזבה שלי מהפסיקה היא מנת חלקו של כל מי שנאלץ לסבול את התנהלותה הלא נעימה של פרופ' מאנדל. אין הוכחות להאשמות נגדי ואני מכחיש אותן לגמרי". לאחרונה נצפה במשרת חוקר במצפה הכוכבים ג'מיני בהוואי. "עברתי לכאן אחרי שהתפכחתי מחיבתי למזג האוויר הבריטי", כתב בביוגרפיה שלו במסמכי המכון.
האם מאנדל "הרסה את הקריירה" של סימפסון או של בוד? לשיטתה, לא יותר מכפי שהם עצמם הרסו את הקריירות הפוטנציאליות של הדוקטורנטיות של סימפסון. אולי אחת מהן הייתה מגיעה לאותם הישגים כמו אלה של מאנדל, לו הייתה נתקלת, כמוה, רק במנטורים חיוביים? הקריירות המדעיות הללו נגדעו עוד לפני שהחלו, לא ברעש גדול אלא בקול ענות חלושה.
לבסוף מאנדל פרשה מ-LJMU והקימה מחלקה משלה באוניברסיטת באת'. ב-2018, היא הייתה לאישה הראשונה בתפקיד המדענית הראשית של משרד החוץ והקולוניות לשעבר של ממשלת בריטניה. היום היא מחלקת את זמנה בין שני תפקידיה. במסגרת תפקידה במשרד החוץ, היא עוסקת גם ביצירת קשרים מדעיים בין בריטניה למדינות אחרות ומייעצת בנושאים מדעיים הקשורים למדיניות החוץ של בריטניה, לדוגמה בשיתופי פעולה הקשורים לניהול משבר האקלים.
"במהלך הקריירה שלי נחשפתי, לשמחתי לא באופן אישי, לסביבות עבודה מאוד רעילות עבור נשים. באקדמיה הטרדה מינית היא בעיה מאוד קשה", היא אומרת. "מערכת היחסים של המנטור והסטודנט הצעיר היא מערכת יחסית מקודשת. חייבים להגיע אליה עם גבולות מאוד ברורים ועם המון ענווה, אבל יש אנשים שמנצלים אותה לרעה. והם יודעים טוב מאוד שמה שהם עושים לא בסדר. הם עושים זאת שוב ושוב וארגונים לא מעיזים להתמודד איתם. הם יכולים להיות מאוד ערמומיים וקשה לארגונים לשים את האצבע על הנזק".
מאנדל מנסה לפרוט את הדינמיקה של הפגיעה המקצועית, גם במקרים שבהם אין תקיפה של ממש. "את צריכה לדעת שכשמישהו מחמיא לך על העבודה שלך, הוא באמת מחמיא על העבודה. ואת צריכה לדעת שכשמעבירים ביקורת, זה נעשה לא משום מניע אחר. ראיתי איך זה פוגע. נשים רבות שרדו והתפתחו לחוקרות מדהימות, והן לא היו צריכות לחוות את זה. או לפחות היו צריכות לקבל את התמיכה".
פגיעה בנשים פוגעת גם ביושרה המדעית
מאפיין נוסף של האקדמיה הוא שהמנהלים שלה מעולם לא הוכשרו להיות מנהלים, והם גם לא נמדדים ביכולות הניהוליות שלהם. "לכן לא כולם יודעים מהי הדרך הנכונה להתנהל בסוגיה הזו, וגם המנהלים הבכירים, שלא תמיד לגמרי רואים את עצמם כמנהלים של החוקרים במחלקה שלהם, לא יודעים איך לטפל ברגישות אך בנחישות בסיטואציות שנוצרות.
"חייבים לעשות שינוי מבני בכל מה שקשור לניהול באקדמיה", היא אומרת. "וזה לא סיפור של נשים מול גברים. זה סיפור של הפיכת האקדמיה לסביבה מאפשרת למגוון רחב של אנשים ממגדרים, רקע לאומי ואתני וגם רקע כלכלי וחברתי שונה. אחרת האקדמיה מאבדת את רוב הכשרונות הכי טובים שלה.
"אנשים חושבים שאם הם נמצאים לכאורה במריטוקרטיה, ואם הם מסתכלים מסביבם הם רואים רק אנשים כמוהם, אז סימן שרק אנשים כמוהם הם בעלי היכולת. זה כמובן ממש לא נכון וסותר את כל המחקרים שנערכו בתחום".
מאנדל משוכנעת שבמקום שבו מושתקת פגיעה בנשים, צפויה להיפגע גם היושרה המדעית. "האופן שבו אנחנו מתמרצים חוקרים באקדמיה יוצר מיתוס של גאונים שאסור להתערב להם, ובמצב כזה, אם מישהו הולך לעשות משהו רע, יש לו מלוא ההזדמנות לעשות את זה. צריך לעזור לראשי המחלקות, כך שיהיה להם אומץ לדבר עם כל אדם במחלקה ולהגיד לו: להטריד מינית זה לא מקובל, כפי שלא מקובל לבצע פלגיאט, להשמיט מישהו מקרדיט, לזייף נתונים".
מדוע זה קשה להם יותר?
"סטטיסטית, גברים לבנים הם האנשים עם הכוח, ולכן זה כנראה יהיה גבר מבוגר ומבוסס שיוצר את הבעיה ומנהל בכיר מאוד דומה לו, שנאלץ להתמודד איתה, ואולי דווקא נוח לו יותר להתעלם מזה, אולי אפילו לעודד את זה. לכן כל כך חשוב שהשיחות הללו יתנהלו בקול רם".
לחנך את האנשים שעומדים מנגד
מאנדל מציעה לבצע גם הכשרות ל'עומד מנגד' (Bystander training). "ממש חשוב שכל אדם בחדר יידע איך לעזור לאדם שנתקל במיקרו אגרסיה (פגיעה כמעט אגבית, עד שקשה לצאת נגדה באופן רשמי - ג"ו). הייתי רוצה ללמד אנשים שמרגישים שהם בשוליים התרבותיים מכל מיני סיבות - נשים במקצוע גברי, מיעוטים, להט"ב - לעזור זה לזה. אם אתה נמצא עם עוד 'איש שוליים' בחדר, תתמוך בו כך שלא יוכלו לפגוע בו. ואם ברגע האמת, כשראית שפוגעים במישהו או מדירים אותו, לא פעלת - אפשר גם לפעול בדיעבד. זה לא מאוחר".
באקדמיה הדברים הם קצת מורכבים כי זו סביבה מאוד ביקורתית, וחלק מהתפקיד של המנטור הוא לקרוע לגזרים כל חולשה במאמר או בהצעה של הסטודנט. לפעמים זה כשלעצמו מעליב, או נחווה כמו בריונות.
"זה נכון, הסביבה היא ביקורתית ממילא, וזה גורם לחלק מהשיחות להפוך להיות מאוד מגעילות די מהר, משני הצדדים. אין קשר בין ביקורתיות לבין הטרדה מינית, אבל לפעמים הקו הוא דק בין ביקורתיות לבריונות. ראינו עכשיו בקורונה, שהרבה אנשים לחוצים. ניתן להעכיר את התרבות במהירות רבה, אפילו אם חשבת שהמצב בסדר.
"האקדמיה זקוקה לשינוי, בין היתר באופן שבו הביקורת מוגשת לאנשים צעירים ושאפתניים. במשרד החוץ, אני רואה עולם אחר של הכשרה ניהולית, הכשרה שמגיעה ממנהיגות אמיתית בראש הארגון. אני מנסה להביא את הכשרת המנהלים שיש מחוץ לאקדמיה גם למחלקה שלי. מבחינתי, אם מישהו הגיע למקום שבו הוא צריך להתלונן, אז פספסנו משהו בהתנהלות שלנו עוד הרבה קודם".
מאנדל חשה שהיום יש לה כוח רב יותר מאשר בעבר להטמיע ערכים של יושרה בהתנהלות הבין אישית. "התפקיד שלי מביט החוצה. אנחנו יכולים לחבר בין מדינות כדי לוודא שעושים טוב בעולם באמצעות המדע. יש גם קשר בין האתגרים של נשים ושל אנשים לא לבנים. הגברים הלבנים עדיין מחזיקים ברוב הכוח, ואילו הורים של בנות ובעיקר בנות מתרבויות שהיסטורית הן פחות שוויוניות, לא תמיד רואים את הפיזיקה כמסלול אפשרי לבנות שלהם. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להתמודד עם זה על ידי כך שנביא מדע 'גדול' לתוך בתי הספר".
"פתאום כולם החלו לחקור חורים שחורים"
מאנדל אמנם מתייחסת לעצמה כאישה פריבילגית יחסית, הן משום שהתמזל מזלה והיא עצמה לא סבלה מהטרדות מיניות בקריירה שלה, והן משום שהיא אישה לבנה בריטית, מבוססת יחסית בתרבות שבה השתלבה כחוקרת. אך גם עבורה הקריירה המדעית לא הייתה דבר מובן מאליו.
"אבא שלי עבד בבית חולים והוא התקדם בתחום המחקר אף שלא היה באוניברסיטה. לעומת זאת, אמא שלי הייתה צריכה להתפטר מעבודתה ברגע שנכנסה להיריון, כי נשים בהיריון או עם ילדים לא עבדו. כשהייתי ילדה, חלמתי להיות רקדנית, או מדענית. נרשמתי ללימודי פיזיקה, עם השלמה בפילוסופיה ואסטרונומיה. כשראיתי לראשונה את הטלסקופ הענק באוניברסיטת מנצ'סטר, התלהבתי". היתר היסטוריה.
איך נראים חיי היומיום שלך כאסטרופיזיקאית?
"אני מפתחת טלסקופים שעומדים בתוך או מחוץ לאטמוספירה, כדי לקלוט חלקיקים מהתפרצויות בקרינה גבוהה ברחבי היקום, כי ההתפרצויות האלה הן בעצם מאיץ החלקיקים הטבעי הכי קיצוני בעולם. שם קורים לחלקיקים הדברים הכי מעניינים, שממש מאתגרים את חוקי הפיזיקה כפו שאנחנו מכירים אותם. הם נעים במהירות קיצונית, באנרגיה קיצונית ומתנגשים זה בזה בעוצמה קיצונית, הרבה יותר מכפי שרואים בכדור הארץ.
"האור שנוצר בהתפרצויות הללו עובר את כל היקום, דרך שדות מגנטיים, קרוב לחורים שחורים, וכשהוא מגיע לטלסקופים שלנו, הוא טעון בכל המידע לגבי מה שקרה לו עד היום".
אחת השאלות שחקרה מאנדל היא מה ההבדל בין התפרצויות גמא קצרות וארוכות. בהתפרצות גמא משתחררת בחלל כמות אדירה של קרינת גמא, והיא אחד האירועים האנרגטיים ביותר הידועים כיום. "התיאוריה הייתה שההתפרצויות הארוכות נובעות מקריסה של כוכב מאוד גדול והקצרות הן התנגשות בין כוכב נויטרונים לחור שחור. ההערכה הייתה שהתנגשות כזאתו יוצרת שדות כבידה. זה היה הניבוי השלישי מתיאוריית היחסות של איינשטיין.
"הניבוי הראשון, שהיקום מתפשט, הוכח בשנות ה-60 של המאה ה-20 וזיכה את מגליו בפרס נובל. הניבוי השני היה שיכולים להיות חורים שחורים. נדרש זמן רב עד שזה הוכח, ועבורי זו הייתה נקודת תפנית בקריירה. הייתי האסטרופיזיקאית החוץ-גלקטית שחקרה חורים שחורים, ופתאום כולם חקרו את זה. הניבוי האחרון היה גלי כבידה - התנגשות של כוכב ניטרונים עם חור שחור שגורם לגלים שבסופו של דבר מגיעים אלינו. זה התגלה רק ב-2017, וזו הייתה ההוכחה השלישית והמלאה לתיאוריה של אינשטיין. וזה קרה ביום ההולדת שלי! באמת שלא חשבנו שזה יקרה עוד בחיינו.
"בתוך 100 שנה מפרסום התיאוריה של אינשטיין, הצלחנו ליצור הבנה אחודה של האבולוציה של כוכבים - איך הם חוברים יחד, איך הם יוצרים קרינה ואיך נוצרים מהם חורים שחורים ומה השפעתם על הסביבה".
האסטרופיזיקה עוברת לביג דאטה
אבל אנחנו עוד לא יודעים הכול. בשנים האחרונות, השתנתה התפיסה של חורים שחורים. "הכרנו חורים סופר מאסיביים באמצע גלקסיות גדולות, שהם בגודל של מערכת השמש שלנו בערך. לגלקסיה שלנו יש חור שחור כזה, אבל למזלנו הוא רחוק מאיתנו. יש גם חורים שחורים קטנים, קצת יותר כבדים מהשמש וברוחב של מייל אחד לערך. ולאחרונה גילינו שיש משהו באמצע - חור שחור בגודל של כמה עשרות פעמים השמש, ואין לנו כרגע תיאוריות איך הוא נוצר.
"אנחנו לא יודעים בדיוק כיצד חורים שחורים ענקיים צמחו. היקום הוא כנראה בית קברות של חורים שחורים שהיו פעם כוכבים, שאנחנו לא מבינים אותם. אין לנו עדיין התיאוריה המלאה לגבי האופן שבו כוכבים שחורים מתפתחים ומה יוצר את החורים הבינוניים ואת החורים המאסיביים. אבל כשאנחנו קולטים גלי כבידה וקרינת גמא, אנחנו יודעים מה המאסה של הדברים שהתמזגו ומה האנרגיה שהייתה דרושה לכך.
"הגלאים שיש לנו על פני כדור הארץ קולטים בצורה טובה את החורים הקטנים והבינוניים, אבל אנחנו רוצים לקלוט פעם אחת חיבור בין שני חורים שחורים מאסיביים, ולכן אנחנו מציבים את הטלסקופים שלנו גם על פני שני לווינים. כאשר גלי הכבידה יעברו בין הלוויינים, הם יקרבו מעט את הטלסקופים שלנו אחד כלפי השני, ואז אנחנו נקלוט את זה".
את מרגישה קצת אינטימיות עם הכוכבים האלה? את מדברת עליהם קצת כמו על יצורים חיים.
"הם אכן דינמיים וזה מה שמלהיב אותי. יש להם היווצרות והתבגרות ומוות. הם יכולים להתפתח לאורך מאות מיליוני שנים או כמה שניות - זו דינמיות מכל מיני סוגים. ויש חזית מחקר חדשה שמגיעה. כלים חדשים שיאפשרו לנו למדוד מיליוני מופעים של קרינות גמא היכן שיכולנו בעבר למדוד כמה מאות. אנחנו עוברים לעולם הביג דאטה".
האם שינוי כזה של התחום שלך הוא קצת מפחיד?
"כן, יש סטודנטים שמבינים בזה יותר ממני. לפתח כישורים חדשים זה מפחיד".
פרופ' קרול מאנדל
בת 51, המדענית הראשית של משרד החוץ הבריטי וראש מחלקת אסטרופיזיקה באוניברסיות באת' ● דוקטורט באסטרופיזיקה מאוניברסיטת מנצ'סטר ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת מרילנד ● מתבטאת הרבה בתקשורת על סביבות עבודה רעילות לנשים בעולם האקדמי