לולה קצ'קה, בעלת "קרטון סטודיו" / צילום: בר זכריה
לולה (אליאן) קצ'קה בת 36 היא אמנית קרטון, והבעלים של "קרטון סטודיו". הקרטון סובב את חייה גם בביתה, וממנו בנויים הרהיטים שבנתה - שולחנות, ארונות ומיטת הקרטון עליה היא ישנה.
"עד הקורונה עבדתי בעיקר בפרויקטים באירועים ובהקמת תפאורות. לפני שהקמתי את העסק עבדתי בזה כפרילאנסרית. בדרך כלל פעלתי במסגרת פסטיבלים שהזמינו אותי, כמו פסטיבל האור בירושלים, או למשל פרויקט עם מוזיאון המדע. העבודה כל הזמן השתנתה.
"הגעתי לתחום אחרי שבאורוגוואי, שממנה אני באה, למדתי עיצוב תעשייתי ובישראל למדתי פיסול. התפיסה שלי היא שהכול אפשרי וניתן להפוך 'זבל' לזהב. המיחזור והמוטיב האקולוגי הם חלק מזה. אירועים הם הרי זמניים מאוד, ולגישתי גם החומר צריך להיות כזה".
מה קרה לעסק כשנעצרו ההזמנות השגרתיות?
"כשראיתי שתחום האירועים נסגר, התחלתי להעביר סדנאות. בתחילת המשבר הייתה לי הצעת מחיר גדולה במיוחד לאירוע של חברת הייטק. כשהיא נעצרה הבנתי שאני צריכה שינוי. בהמשך, בין הסגרים התחלתי להעביר סדנאות, משהו שלא עשיתי קודם. נגה לויתן הצטרפה לצוות של הסטודיו ויצאנו לדרך חדשה.
"הגבלתי לעשרה אנשים, והיה ביקוש גבוה. ההכנסות שלי כמובן ירדו, המענקים שקיבלתי לא עזרו לי להגיע להכנסות שהכרתי קודם. התחלתי גם למכור מוצרים באינטרנט, והכנתי סרטונים בסגנון DIY - היה לי זמן פנוי והייתה תחושה באוויר של רצון לתת משהו לחברה. הסרטונים היו כדי לעזור להורים שנשארו בבית. ביוני התחלתי את הסדנאות והרגשתי 'וואלה, זה יכול לעזור'.
"פתאום קיבלתי ביטחון במקום שלא עשיתי קודם כי היה לי מעצור. המצב דחף אותי לשם, ושיווקתי את עצמי ברשתות החברתיות, עד הסגר השני. אז נוצרה בעיה חדשה. באותה תקופה הסטודיו היה בעמק חפר, אבל העסקים שם התבקשו לפנות את המקום בגלל דרישה של המינהל, ונאלצתי לחפש מיקום חדש. זה קרה בלי קשר לקורונה, פשוט פינו אותנו. עברתי לחוף הכרמל וכבר היו לי תוכניות חדשות, עד שהגיע הסגר השלישי".
כך או כך, קצ'קה הייתה נחושה להגשים את החלום הבא - לפתוח את מה שהיא מכנה כ"מוזיאון הקרטון הראשון בעולם".
המקום החדש טוב כמו הקודם?
"הוא יותר טוב. כל הבאסה של פינוי באמצע קורונה, התבררה כהזדמנות. בניתי מקום שכולו קרטון - התקרה, הרהיטים, הכול. עכשיו לאט לאט זה נפתח ואנשים מתחילים לחזור. הם עדיין לא יודעים כמה מותר ואיך, יש עוד אי ודאות. המוזיאון הוא חלום ישן שלי.
"בעבר כבר הצגתי אותו לכל מיני גורמים וזה לא התפתח. כשעברתי אמרתי - 'יאללה. אני הולכת על זה עכשיו'. יש שני מפעלי קרטון שאני בקשר איתם ומקבלת מהם תרומות קרטון, ממקום אחר אני קונה. הכוונה היא שמי שמגיע למוזיאון שלי לא יישלם כסף, אבל כן יביא חומר, כמו למשל גלילי נייר טואלט. זה יעצים את מוטיב המיחזור. יש בו פסלים, פינת ילדים, ואני גם מתכוונת להעביר סדנאות. זה לא יהיה המוני, גם אחרי הקורונה".
בדיעבד, מה עשתה לך הקורונה?
"היה נזק כלכלי, אבל גם טוויסט חיובי - זה דחף אותי לעשות צעד ולהתגבר על אי הוודאות שכבר הפכה למצב החדש של כולם".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il