אחרי שנה בבית, עובדים חוששים לשוב למשרד / צילום: Shutterstock
תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בשוק העבודה. מנהלים ועובדים כאחד נאלצים לעכל שינויים מהירים ולהסתגל אליהם תוך כדי תנועה. איך מנהלים ומתנהלים בעולם כזה? במדור החדש "ניהול וקריירה" נציג בפניכם את מיטב המומחים שיציעו דרכים להתמודד עם עולם העבודה המשתנה, או לכל הפחות ייתנו לנו כמה נקודות למחשבה
בשבועות האחרונים, הגבלות הקורונה הולכות ומוסרות בהדרגה, וחברות מתחילות לפתוח את שעריהן למי שעבדו עד עכשיו מרחוק בלבד. אלא שבזמן שחלף, רבים מאותם עובדים סיגלו לעצמם הרגלי עבודה חדשים, והם לא ששים לחזור. לא רק בגלל הפקקים.
אימת המשרד
"אנשים התרגלו להיות הרבה זמן בבית ולהיות במגע מדוד מאוד עם אנשים אחרים", אומרת הילה שבורון, מנהלת תחום קהילה וחוסן בעמותת נט"ל, המטפלת בנפגעי פוסט טראומה על רקע לאומי. העמותה גם מדריכה חברות עסקיות כיצד ליצור חוסן ארגוני ולטפל בעובדים שנפגעו ממשבר הקורונה. לדברי שבורון, בשבועות האחרונים עוד ועוד ארגונים מבקשים עזרה בטיפול בעובדים שפיתחו חרדה ודיכאון ו"נמצאים על הקצה".
"כלפי חוץ, עובדים אומרים שהם לא רוצים לחזור כי חבל על הזמן שמבזבזים בפקקים בדרך למשרד ועל הסמול טוק בעבודה, אבל זה לעתים מסתיר חרדה מהתמודדות עם שגרת החיים הלחוצה לפני המשבר. יש משהו מאיים בחזרה למשרדים. אנשים כבר הרבה מאוד זמן לא נמצאים בשגרה ואיבדו את תחושת השייכות והמשמעות. אני מתכנס בתוך עצמי והמחשבה להיכנס לחדר עם אנשים אחרים מעוררת אימה".
לדברי שבורון, "העובדים עייפים, השחיקה מאוד גדולה ועובדים מכוח האינרציה. אין להם כוח לצאת מהבית לעבודה ואפילו לפתוח את הזום. מה שאיפשר למלא מצברים - החופשה הבאה, גם היא כבר לא קיימת".
שבורון מציינת גם את הפחד להידבק במשרד. "האם אצטרך להיות עם מסכה, האם אצטרך לבקש מאחרים שישימו מסכה? וגם עניין החיסונים והמחלוקת סביבות מאוד מאיים. סביבת העבודה נהיית תוקפנית. העניין האידאולוגי סביב החיסונים נכנס לעולם העבודה, והוא מעולם לא היה שם. זה נוגע במקומות שאת חרדה בהם, ואנשים מאבדים סבלנות ומתקשים לווסת את הרגשות".
ה-FOMU החדש
זהר חיימוביץ, סמנכ"לית התוכן של חברת הי-בוב, שבדקה דיווחים של אלפי עובדים באמצעות מערכת ניהול העבודה שלה, מדברת על ה-FOMU החדש. אם בעבר דיברנו על FOMO כחרדת החמצה (Fear of Missing Out), היום מדברים על FOMU - Fear of Meeting Up. לפי סקרי החברה, 60% מהמנהלים רוצים לחזור לעבוד מהמשרד במתכונת גמישה, לעומת 53% בלבד מהעובדים.
"השנה הזאת הייתה לא קלה לכולם. יש אנשים שחוששים מהדרך בתחבורה ציבורית, חוששים להיות במקום סגור עם עוד אנשים או לעבוד יום שלם עם מסכה. זה יכול להיות לחזור למשרד להיפגש עם שלושה אנשים או לטוס לפגוש עובד בלונדון. זה לא נושא פשוט כי אפילו אין מדיניות אחידה של בידוד בכל המדינות. בניו יורק, למשל, יש אנשים שעברו דירה לאפסטייט. הם לא יחזרו לגור בניו יורק. לא תהיה חזרה למה שהייתה קודם. לא יעשו UNDO".
חזרה בטפטופים
איך בכל זאת משרדים יכולים לעודד את העובדים לחזור? קודם כול, באמצעות קביעת מדיניות ברורה. "מבחינתנו, היום ארגון שיגיד אתם חוזרים לחמישה ימים בשבוע, זה כמו להיות קודאק ובלוקבסטר", אומרת עינבל נמיר, מובילת תחום עבודה מרחוק וסביבת עבודה דיגיטלית ב-Deloitte. "ארגונים חייבים לאמץ את המודל ההיברידי, שמשלב גם את ה'ביחדנס' וגם את העבודה מרחוק.
"צריך לומר לעובדים באופן ברור לאן הולכים: לאילו אירועים אתם מגיעים, הנה הסיבות הטובות להגיע למשרד. צריך לתקשר את זה לעובדים ולהסביר להם איך נהנים מכל העולמות. זו דרך להתמודד עם החששות. העובדים נמצאים בסיטואציה רגשית מורכבת. יש גבול למספר השינויים שהם יכולים להכיל, ולכן ההדרגתיות מאוד חשובה. לצד זה, צריכה להיות אמירה מאוד ברורה לאן אנחנו הולכים".
נועה בן אריה, מובילת תחום הון אנושי ב-Deloitte, מוסיפה שלא מומלץ לעשות את החזרה למשרד באופן נוקשה מדי. "להבין שדרושה תקופת הסתגלות ולשחק על השטחים האפורים. עם הזמן, כשחוויות משותפות יתחילו להיווצר מחדש, יותר ויותר עובדים ירצו להגיע. מומלץ לא לכפות על כולם להגיע ביום אחד ולהעניש את מי שלא מגיע. גם עובדים שמרגישים שהם לא רוצים לחזור, ברגע שהמסה של העובדים תחזור - יהיה קשה להיות היחיד שלא נמצא במשרד. כשתתפתח אווירת עבודה מחודשת במשרדים, כבר יהיה פחות כיף לא להגיע בכלל".
שבורון ממליצה למנהלים לא לצבוע את החזרה לשגרה כ"קרנבל", אלא להבין את הקשיים ולחבר את החזרה לשגרה לניהול שינוי ואפילו לנסות ללמד את העובדים להסתכל על המשבר הזה כמקפצה, "צמיחה פוסט טראומטית", כפי שהיא מגדירה זאת.
לצוותי משאבי אנוש היא ממליצה לעקוב אחרי העובדים ולהרים דגלים אדומים כשמזהים עובדים שנמצאים בחרדה ובדיכאון. "אנחנו נותנים למנהלים כלים לחזק את תחושת המסוגלות של העובדים, להראות את הכוחות שלהם, להתמקד בדברים החיוביים, לייצר מחוברות, לייצר את תחושת ההשתייכות והמשמעות. איזו משמעות יש לזה שאני מגיע למשרד, אפילו כמודל עבור הילדים שלי".