מיכל הלפרין / צילום: רמי זרנגר
הממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, סגרה בימים אלה חמש שנים בתפקיד. על כתפי הממונה על התחרות יש נטל לא פשוט: החלטתה לעיתים היא זו שמכריעה את גורלן של עסקאות במשק, במקרה שיש בהן חשש לפגיעה בתחרות.
כך, למשל, ממש בימים אלה נדרשת הלפרין להחליט באחת העסקאות הגדולות בשוק ההון: רכישת בית ההשקעות פסגות על-ידי בית ההשקעות אלטושלר-שחם - עסקה שיש בה כדי להפוך את אלטושלר-שחם לבית ההשקעות הגדול בישראל, בפער ניכר מהאחרים.
לפני כשלוש שנים קיבלה רשות התחרות החלטה להתנגד למיזוג בין בנק מזרחי-טפחות לבין אגוד, מחשש להגדלת הריכוזיות בתחום. הלפרין הייתה מנועה מלטפל בהחלטה, בשל הסדר ניגוד העניינים שלה, ואולם לפני כשנה וחצי, בית הדין לתחרות הפך את ההחלטה ואישר את המיזוג.
בקדנציה שלה השלימה הלפרין את מהפכת חוק התחרות, שכולל כמה שינויים דרמטיים בשוק ההגבלים: מצד אחד הקלה על ביצוע עסקאות, ומנגד הרתעה מפני פגיעה בתחרות על-ידי חברות במשק. בעוד חלק מתיקוני החקיקה נועדו בעיקרם להסיר חסמים בפני מיזוגים ולהקל על העסקים הקטנים והבינוניים, תיקונים אחרים מאפשרים הטלת קנסות כבדים יותר על מפירי חוק במסגרת הליכים מנהליים.
לצד זאת, תפקודה של הלפרין זכה גם ללא מעט ביקורת. זו מתמקדת בעיקר בטענה שלפיה ידה לא קשה מספיק מול מונופולים. בתחילת כהונתה החליטה הלפרין לא לאכוף את האיסור על גביית מחיר מופרז בידי מונופולים, וחטפה ביקורת נוקבת מבית המשפט העליון.
גם החלטתה לאסור על הקמעונאים להתאגד נגד בעלי הקניונים - מליסרון ועזריאלי - נתפסה כמיטיבה עם ענקיות הקניונים. גם החלטתה לבטל את ההכרזה על יצרנית המלט נשר כמונופול, לאחר שנתח השוק שלה ירד ל־50%, עוררה לא מעט תרעומת.