חיסון נגד קורונה בישראל / צילום: Reuters, Amir Cohen
כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. כך קובע חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, בחסות מגפת הקורונה, הזכות לפרטיות הולכת ונשחקת.
לאחרונה נרשם צעד חסר תקדים של פגיעה בזכות לפרטיות, באישור החוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוראת שעה - נגיף הקורונה החדש) (מסירת מידע על מתחסנים), התשפ"א - 2021. החוק מאפשר העברת מידע אודות מי שלא התחסן מרשויות הבריאות אל הרשויות המקומיות, משרד הרווחה ומשרד החינוך. מדובר במפורש בחשיפת מידע רפואי מזהה, שלאיש מהמתחסנים לא ניתנה ההזדמנות להסכים או לסרב להעבירו לגורם שאינו רפואי.
צעד זה של פגיעה בפרטיות מצטרף לשחיקת הזכות לפרטיות בהסמכת שב"כ לסייע בזיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועה של חולים ואנשים שבאו עימם במגע קרוב.
המידע לפיו אדם נמצא חיובי בבדיקה לגילוי נגיף הקורונה, הוא מידע רפואי פרטי. "דרך המלך" לאיתור מגעים עם נשא הנגיף היא תשאול וולנטרי, המתבצע על-ידי רופאים ואחיות מומחים בבריאות הציבור ולא באמצעות גוף ביטחוני.
ובכל זאת, במטרה לסייע למשרד הבריאות בביצוע חקירה אפידמיולוגית לשם צמצום התפשטות הנגיף, מועברים פרטים מזהים אודות נשאי הנגיף, בחסות החוק, אל גורם שאינו רפואי. החוק המתיר את חשיפת המידע הרפואי המזהה עומד על כנו תקופה ארוכה, מבלי שנעשים מאמצים טכנולוגיים או אחרים למצוא חלופה שתשאיר את המידע הרפואי בידי גורמי הבריאות או למצער תתנה את חשיפתו בהסכמה מפורשת.
"הסכם שיתוף מידע אפידמיולוגי" בין משרד הבריאות הישראלי לבין חברת פייזר הוא צעד נוסף של פגיעה בזכות לפרטיות, גם אם רק באופן פוטנציאלי בשלב זה. ההסכם קובע כי משרד הבריאות ישתף את חברת פייזר במידע אגרגטיבי כגון מספר המאומתים, מספר הנפטרים ומספר המתחסנים. אולם חלקים מההסכם "הושחרו", וקיימת בו אפשרות להסכמות עתידיות לשיתוף מידע בין הצדדים, שתוכנן טרם פורסם.
משרד הבריאות מסרב לאפשר לתת ועדת הלסינקי לבחון אם המידע המועבר לחברת פייזר על-פי ההסכם, גם בחלקיו "המושחרים", הוא מידע העלול לחשוף את זהות המתחסנים ולפגוע בפרטיותם.
בתגובה להצעת החוק המאפשר חשיפת מידע אודות מי שלא התחסן לגופים שאינם רשויות הבריאות, שנכתבה מטעם מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם ואיגוד רופאי בריאות הציבור, עמדנו על כך שהמידע הרפואי, ובכלל זה המידע אם אדם התחסן ואם לאו, הוא משאב חשוב לשם קידום מבצע החיסונים, בין היתר בשל היותו כלי המשמש את קופות-החולים לתיעדוף החיסונים על-פי גיל ומחלות רקע. כעת, משהותר חיסון כלל האוכלוסייה מגיל 16 ומעלה, בכוחן של הקופות לפעול לשם עידוד היענות מבוטחים שטרם התחסנו (באמצעות הסברה ואף סיוע אישי בנגישות לחיסון).
עם זאת, המידע הרפואי המצוי בידי קופות-החולים הוא מידע שיש לשמרו בסוד. מושכלת יסוד ביחסי מטפל-מטופל היא סודיות המידע הרפואי, שהפרתה ללא הסכמה מפורשת מצד המבוטחים שומטת את הקרקע תחת עקרונות האתיקה הרפואית ופוגעת פגיעה אנושה ביחסי האמון החיוניים לטיפול רפואי הולם.
בנוסף לכך, כאשר מדובר במשבר בריאותי, רופאים ואחיות האמונים על בריאות הציבור הם הגורם המתאים לקבלת החלטות וליישומן בשטח. ככל שבידי הרשויות המקומיות או משרד החינוך יש מידע העשוי לסייע בקידום ההיענות לחיסונים, סדר הדברים הראוי הוא כי המידע יועבר אל קופות-החולים המנהלות את מבצע החיסונים. סדר הפוך, המתיר העברת מידע רפואי לגורמים שאינם רפואיים, יש בו לא רק פגיעה בפרטיות מבוטחי קופות-החולים, אלא גם סכנה כי אותם גורמים יפעלו בדרכים שאינן עומדות בקריטריונים מקצועיים ואתיים העומדים בבסיס דיסציפלינת בריאות הציבור.
אמון הציבור בקובעי המדיניות נפגע בשל החלטות שלטוניות לא עקביות ושיקולים לא ענייניים בכל הנוגע להתמודדות עם נגיף הקורונה בהיבטים שאינם חיסונים. קופות-החולים, לעומת זאת, המובילות את מבצע החיסונים, זוכות לאמון רב מהציבור, ורפואת הקהילה בישראל אף זוכה לשבחים בעולם. פגיעה בפרטיות המבוטחים ונגיסה בתחומי אחריותן של קופות-החולים, סופן פגיעה באמון שתשליך על תפקוד המערכת והיענות הציבור גם בעתיד.
הכותבת היא מומחית למשפט רפואי ומשפט בריאות הציבור, מחברת נייר המדיניות ״הזכות לחיסון״ של מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם וארגון רופאים למען זכויות אדם