מפעל פלנטקס טבע שנסגר / צילום: תמר מצפי
לאורך הימים האחרונים חוזרים ואומרים במשרד להגנת הסביבה כי יפעלו במלוא המרץ כדי לאתר את העבריין שגרם לאסון האקולוגי בחופי ישראל, ולהעמידו לדין. זוהי חקירה סבוכה וחוצת מדינות, המתנהלת בפרופיל ציבורי גבוה. אך מקרה אחר, שנגרר לאורך יותר מעשור, מעלה שאלות קשות באשר ליכולות ופעולות האכיפה שמבצעים הרגולטורים האמונים על בריאות הציבור ועל שמירת משאבי הטבע שלו בזמן שגרה, באשר לאיומים הנמצאים 'מתחת לאף' אך הרחק מהעין הציבורית והחקירות המתוקשרות.
זהו סיפורו של הזיהום הסביבתי שגרם לאורך שנים מפעל פלטנקס טבע לייצור תרופות, שהיה בבעלות מלאה של חברת טבע. המפעל, ששכן באזור התעשייה בנתניה, ייצר תרופות וחומרים לייצור תרופות, והופקד בין היתר על ייצור תרופת הדגל הרווחית של טבע - הקופקסון.
במשך השנים לא נעשה במפעל טיפול ראוי בתוצרי הלוואי הכימיים של פעילותו. אלו דלפו וחדרו ישירות לקרקע שבסמוך למפעל, כשהם מזהמים אותה ואת האקוויפר שמתחתיה בתוצרי לוואי של תרופות מהגבוהים שזוהו אי פעם, ובהם דיאוקסן, חומר החשוד כמסרטן. חדירת המזהמים למי התהום הובילה אף להפסקת השימוש בבארות הפקת המים באזור.
בעקבות הזיהום הרב, המפעל "כיכב" ברשימת המפעלים המזהמים בישראל שנערכת אחת לשנה על ידי המשרד להגנת הסביבה, ודורג במקום ה-28 בשנת 2018. באותה שנה הוחלט על סגירת המפעל כחלק מרה-ארגון שנעשה בטבע, מהלך שיצא לפועל בסוף מרץ 2020.
למרות שהמפעל נסגר, הזיהום נותר ופעולות השיקום טרם בוצעו. יתר על כן, למרות שבמשך שנים זוהמו מי האקוויפר, לא בוצעה כל אכיפה נגד המפעל ומנהליו על ידי הרגולטורים האחראים - רשות המים והמשרד להגנת הסביבה, ולא הייתה כל תביעה מהם לנקוט בפעולות מעשיות ולהשקיע מיידית את הכספים הנדרשים בכדי להביא לניקוי המים והקרקע, שזוהמו על ידם.
בשל אזלת היד של הרשויות, לפני שלוש שנים הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאישור תביעה ייצוגית בנושא על ידי תושב שהתגורר בסמוך למפעל. כעת היועץ המשפטי לממשלה תומך בדרישת המפעל לסלקה על הסף, שכן לפי עמדתו, רק למדינה עומדת הזכות לתבוע בשם הציבור גופים שונים על פגיעה סביבתית במשאבי טבע, ולא לציבור עצמו באמצעות יחידיו.
שרשרת מפגעים
הליכי ייצור של תרופות דורשים חומרי גלם רבים, ובהם כימיקלים בדרגת סיכון משתנה, חלקם מסוכנים ואף רעילים. זו הסיבה שמפעלי כימיה המייצרים תרופות פועלים תחת היתרים ורישיונות כמו היתרי רעלים, צווי הרשאה או רישיונות עסק שמעניקים המשרד להגנת הסביבה, רשות המים והרשות המקומית. הם גם נדרשים לעמוד ברגולציה סביבתית קפדנית. עם זאת, לאורך השנים התרחשו במפעל פלטנקס טבע אירועים רבים שהובילו למפגעים סביבתיים. כבר לפני כעשור הצביע סקר סביבתי על שרשרת של אירועי מפגעים סביבתיים, והציג את השלכותיהם.
כך, למשל, תקלה במכלי אגירת שפכים הובילה לדליפות ולשפכים שהתגלו בסמוך למפעל. התקלה הייתה במערכת מילוי שפכים המיועדים לפינוי לחברה אחרת, ואלו גלשו לכיוון הרחוב כשהם נמהלים בחול שהזדהם - וכתוצאה מכך פונה לטיפול כקרקע מזוהמת ברמת חובב. לאורך השנים תקלות נוספות הובילו להזרמת שפכים ממכלים לקרקעות, ולזיהומן.
אירוע חמור במיוחד, שהתרחש ב-2009, זכור בוודאי היטב לתושבי האזור. ממיכל המכיל חומצת HCI נשפכו כ-4 מ"ק לתוך מיכל שאוחסנו בו חביות בעמידה. חלק מהחומצה דלף החוצה, נאצר ונאסף על ידי עובדי המפעל. בעקבות האירוע כוחות הביטחון וההצלה הורו לתושבי האזורים הסמוכים למפעל להסתגר בבתיהם עד להודעה חדשה, וכביש 57 נסגר לתנועה מצומת השרון (צומת ביל ליד) עד מחלף נתניה משני הכיוונים.
לאחר השתלטות הצוותים על הדליפה הועבר החומר באמצעות משאיות לאתר הפסולת המסוכנת ברמת חובב. במהלך שימוע שערך המשרד להגנת הסביבה לחברה התברר כי הסיבה לאירוע הייתה כשלים טכניים, לצד הפרה של תנאים בהיתר הרעלים.
התקלות לא פסקו לאחר האירוע המהדהד. כמעט שנה לאחר אותה תקרית חדרו שפכים תעשייתיים ממפעל פלטנקס טבע לנגריה סמוכה. היחידה הסביבתית של עיריית נתניה לקחה דגימות מהשטח, שבהן התגלתה נוכחות של חומרים אורגניים נדיפים (VOC) וחצי נדיפים. תקרית דומה חזרה על עצמה בהמשך, וגם בדגימות שנלקחו על ידי המשרד להגנת הסביבה נמצאו חומרים אורגניים נדיפים, הדומים לאלו שבתהליך הייצור במפעל פלטנקס טבע, אשר העלו חשש לסיכון מקורות מים וזיהום קרקע.
חדירת הזיהום לאקוויפר
גם מי התהום הזדהמו בשל פעילות המפעל בשיירי תרופות. בשנת 2010, לפני יותר מעשור, נסקרו ברשות המים ממצאים שעלו מקידוח ניטור הצמוד למפעל, שבו נמצאו בנוסף לדלקים ולמזהמים תעשייתיים אחרים גם מזהמים שמקורם בתרופות, המהווים מזהמים ייחודיים לפלטנקס טבע. לדברי נציגי רשות המים, אין להם שום מקור אחר באזור.
לפי הערכת נציגי הרשות, המזהמים הללו נמצאו במי התהום, וסביר כי במוקדי הזיהום בפלטנקס טבע יימצאו ריכוזים גבוהים יותר וקרקעות מזוהמות, שעלולות להמשיך ולתרום לזליגת מזהמים למי תהום. במשרד להגנת הסביבה מצאו ריכוז טולואן ו-TCA בקרקעות המפעל, לצד ריכוזים חורגים של TPH אבץ, בנזן ושאריות תרופות מסוג קרבמזפין.
לאורך השנים ביצעה פלטנקס טבע, בהוראת הרשויות, תסקיר לשם חקירת היקף הזיהום. ב-2012 קבעה רשות המים כי תרופות המיוצרות על ידי המפעל ונכללו ברשימת החומרים לאנליזה, נמצאו במי התהום מחוץ למתחם פלטנקס טבע. דוח של מומחה חיצוני, שבוצע לבקשת רשות המים ב-2014, העריך שעם הזמן הזיהום חדר לשכבות עמוקות של האקוויפר.
דוח של רשות המים משנת 2015 מסכם כי במסגרת חקירה בוצעו 13 קידוחי ניטור, שבארבעה מהם התגלה זיהום חמור של דיכלורואתאן, ויניל כלוריד וטולואן, בריכוזים של עד פי 3 מתקן מי השתייה המותר. כמו כן, התגלו ריכוזים גבוהים של שאריות תרופות. נפח תימרת הזיהום שמקורה במפעל הוערך בכ-5 מיליון מטר מעוקב, והיא השתרעה עד למרחק של כ-500 מטר מהמפעל.
ד"ר יעל לצטר, שעוסק בזיהוי ובאבחון חומרי תרופות במים ובשפכים, כתב חוות דעת עבור הבקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד המפעל. בין היתר, הוא ציין כי מצא ריכוזי תרופות מסוימות בבארות הדיגום בתחום המפעל ובשוליו ברמה גבוהה בהרבה מריכוזים אופייניים למי תהום (מהגבוהים שזוהו בעולם), ואף מגיעים במקרים מסוימים לסף הנחשב מסוכן לבריאות הציבור.
בנוסף, להערכתו, סילוק המזהמים התרופתיים והדיאוקסן ממי התהום ידרוש את שאיבת המים וטיפול באוסמוזה הפוכה או חמצון מתקדם, הליך שעלותו מוערכת לכל הפחות ב-34-30 מיליון שקל. זאת מבלי להעריך את היקף זיהום הקרקע שגרם המפעל.
ומה באשר לשיקום הקרקע והמים לאחר הפגיעה הממושכת? המדינה, כך נראה, לא ממהרת להטיל את מלוא כובד משקלה כדי לטפל בנושא. החל משנת 2010 בוצעו על ידי המפעל בדיקות, בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ורשות המים, בנוגע לזיהום שגרם. למרות שהמפעל כבר סיים את פעילותו, והזיהום שגרם היה ידוע וברור לרשויות לאורך יותר מעשור, חקירת הקרקע וכך גם מתווה תוכנית שיקום מי התהום וניקיון הקרקע - טרם הושלמו.
המדינה דוגלת לכאורה בעיקרון "המזהם ישלם", אך ספק אם עיקרון זה בא לידי ביטוי בסיפור הזיהום של מפעל פלטנקס טבע.
הרשויות מטרטרות
הסיפור של פלטנקס טבע הוא גם סיפורו של האזרח נתי ריגלר, שביקש לאחר שנים של סחבת להשמיע את קולם של תושבי האזור, ולזעוק את הזעקה הסביבתית-בריאותית. ב-2017 הגיש ריגלר בקשה לאישור תביעה ייצוגית לבית המשפט בגובה של כ-51 מיליון שקל נגד מפעל פלטנקס טבע, בגין זיהום מים, זיהום פסולת, פגיעה בקניין ועשיית עושר ולא במשפט. כקבוצה המיוצגת מבקש ריגלר לכלול את כלל הציבור במדינה, הסובל, לטענתו, מ"גרימת מפגע סביבתי קיצוני וחמור של זיהום מי תהום בחומרים המשמשים תרופות, ובחומרים המשמשים כחומרי גלם לייצור תרופות".
הליך השגת המידע מהרשויות התנהל בעצלתיים. באי כוחו של התובע טורטרו במשך כשנה על ידי הרשויות, עד שהצליחו לחלץ מהן מידע לפי חוק חופש המידע (רשות המים והמשרד להגנת הסביבה). למעשה, עד הגשת הבקשה לא הושלם כלל המידע שנתבקש. ברשות המים התמהמהו, ובמשרד להגנת הסביבה כלל לא ענו - כך שבאי כוחו של התובע נאלצו להגיש עתירה מנהלית לשם קבלת המידע.
גם אז, מסירת המסמכים נמשכה חודשים ארוכים. המשרד להגנת הסביבה אגב, חויב על ידי בית המשפט לשלם הוצאות, כך שלא רק שהמזהם לא משלם - אלא שהציבור גם נאלץ לממן את התנהלותן הלקויה של הרשויות בנושא.
כעת, הבקשה שהוגשה לבית המשפט מוטלת בספק. זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה ביקש להביע את עמדתו בתיק, והצטרף לעמדת הנתבעת - חברת פלטנקס טבע - וטען כי יש למחוק את הבקשה על הסף. לפי היועץ, בתביעות ייצוגיות שבהן הנזק הוא של כלל הציבור בישראל (למשל, פגיעה באתר טבע או פגיעה באקוויפר מי תהום), רק המדינה יכולה לתבוע את המזהם בשם הציבור, ולא תובעים פרטיים.
עורכי הדין צבי לוינסון וגיל דרור ממשרד עורכי הדין לוינסון-דרור, שהגישו את הבקשה, טוענים כי התנהלות המדינה בעניין הינה עוול כפול. "זו אותה מדינה שעד לשלב זה לא נקטה בצעדים משפטיים כלפי המפעל המזהם. בכל שנה שחברת טבע לא משקיעה את הסכומים לטיפול באזור, היא חוסכת מיליונים רבים בהוצאה כספית. אקוויפר מי התהום זוהם, בריכוזים מהגבוהים שזוהו בעולם, ומי שנושא בתוצאות הנזק ומשלם - זהו הציבור. אם הציבור לא יכול לסמוך על הרשויות, אנחנו מקווים שבית המשפט יאפשר ליחידים לייצג את הציבור, ולהעביר מסר של 'המזהם משלם'".
בארגון אדם טבע ודין, שצורף לבקשה כידיד בית המשפט, אומרים כי "כמו שרואים היטב באסון הזפת, יש בישראל הפקרות והזנחה סביבתית פושעת שפוגעת גם בסביבה, אבל יותר מכך, בבריאות הציבור". עו"ד אלי בן ארי, היועץ המשפטי של הארגון, מזהיר כי אם תידחה הבקשה על הסף יהיו לכך השלכות הרות גורל עבור הסביבה והציבור בישראל.
לדברי בן ארי, "המדינה הייתה צריכה לתבוע את פלטנקס טבע ומנהליו כבר מזמן. המזהם צריך לשלם, והרבה, כדי שלא ישתלם לו לזהם. כאשר המדינה לא תובעת מפעלים כמו פלטנקס טבע ומאפשרת עבריינות סביבתית, הדבר משתק הלכה למעשה את הכוח ואת יכולת ההרתעה של המדינה, והמזהם יוצא נשכר.
"בחוק, אגב, אין בסיס לטענת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה רק הוא יכול לייצג את הציבור. זה ליקוי מאורות. מדובר בטענה מרחיקת לכת ובעייתית, במיוחד כשמדובר בענייני סביבה. קבלת הטענה הזו של המדינה תהווה פגיעה קשה בציבור, וביכולת להגיש תביעות ייצוגיות בנושאי סביבה".
תגובות
טבע: "פלטנקס טבע השקיעה משאבים עצומים בשמירה על הסביבה"
מטבע נמסר בתגובה: "פלטנקס טבע אינה נוהגת לנהל הליכים משפטיים באמצעי התקשורת, ואין בכוונתה לעשות כן גם במקרה זה. התייחסותה של החברה לתביעת הסרק שהוגשה נגדה הוצגה לבית המשפט, ותתברר שם. עם זאת, חשוב להדגיש שלאורך כל שנות פעילותה באתר, פלטנקס טבע פעלה - ועודנה פועלת - בהתאם להוראות הדין, ובשיתוף פעולה הדוק עם הרשויות הרלוונטיות, תוך שהיא מקפידה לשמור ולקיים על כל התקנים, הנהלים וההנחיות הרלוונטיים, כך שממילא אין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענות המופנות כלפיה.
"פלטנקס טבע השקיעה באופן שוטף משאבים עצומים בתחום הבטיחות והאקולוגיה, במטרה להבטיח שמירה על הסביבה ולמנוע כל פגיעה סביבתית".
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד דוגל במדיניות 'המזהם משלם' גם כשמדובר בגוף שבשלבי סגירה. על כן, המשרד עיגן אבני דרך ולוחות זמנים בהיתר הרעלים של המפעל, שנועדו להבטיח את חקירת ושיקום הקרקע לאחר פירוק המתקנים וסגירת המפעל.
"אבני הדרך הבאות הן חקירת הקרקע שתתחיל לאחר פירוק המתקנים מהשטח; תכנון ואישור מול המשרד להגנת הסביבה של תוכנית שיקום הזיהום, ככל שיימצא; שיקום הזיהום; ולסיום דיגום מוודא בקרקע כי לא נשאר עוד זיהום. המשרד פעל וימשיך לפעול מול טבע פלטנקס טבע לחקירת הקרקע ושיקומה, וישתמש בכל הכלים העומדים לרשותו כדי להגן על הציבור והסביבה, ולוודא שהתוכנית תבוצע במלואה".
מרשות המים נמסר בתגובה: "פעילותו של מפעל פלטנקס טבע באזור התעשייה קריית אליעזר בנתניה גרמה לזיהום חמור של מי התהום בממסים אורגניים ובשאריות של תרופות שייצרה. המפעל נמצא כיום בשלבים מתקדמים של הכנת תוכנית מפורטת לשיקום מי התהום, בהתאם למתווה שאושר על ידי רשות המים.
"פעולות השיקום יכללו את שאיבת המים המזוהמים, טיפול בהם מחוץ לאקוויפר והחדרת המים המטופלים בחזרה לאקוויפר. במידת הצורך יבוצעו גם טיפולים מקומיים משלימים. תהליך השיקום צפוי להימשך מספר שנים. יודגש כי על פי חוק המים, האחריות לזיהום מי התהום שנגרם היא של מפעל פלטנקס טבע בלבד, והמפעל אינו יכול להעבירה לגורם אחר באמצעות מכירת השטח".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "ככלל, המדינה היא האמונה על האינטרס הציבורי ולכן היא בעלת זכות התביעה לתבוע נזקים סביבתיים שנגרמו לכלל הציבור. על פי החוק, אדם יכול לתבוע בגין נזק רק לאחר שיוכיח כי נגרם לו נזק מיוחד, וכך גם ביחס לנזק אקולוגי. בנוסף, ככל שאדם או קבוצת אנשים רוצים לתקוף את החלטת המדינה שלא לתבוע, באפשרותם לפנות לערכאה מנהלית מתאימה".