גליה בקשיצקי, הבעלים של "ארול", פיצרייה קפה / צילום: Dafni Ofer
את הפיצרייה-קפה "ארול", שבקיבוץ משמרות, פתחו גליה ומוטי בקשיצקי. הם קראו למקום על שם שירו של מאיר אריאל ז"ל, גם הוא בן קיבוץ משמרות. "בעלי ואני הקמנו את ארול לפני כחמש שנים בתוך הקיבוץ, והיום הוא ממוקם בכניסה", מספרת בקשיצקי, "כבר שנים ארוכות שאנחנו מייבאים משקפי שמש ותכשיטים, עסק בשם צ'וצ'י (Zo-zi), שזה הכינוי שלי ושל בעלי, ואת ארול פתחנו אחר כך כהכנסה נוספת. ארול הוא מקום נחמד עם שמחה והרבה משחקים לילדים, יש בו אזור שאפשר ללמוד בו ולערוך סדנאות, והכי חשוב - שטח להופעות.
"זו הייתה חלק מהמחשבה שלנו כשעברנו מקום - לערוך בו הופעות קטנות, בימות לאמנים מוכרים יותר ומוכרים פחות. העניין הוא שפתחנו את המקום החדש שבועיים לפני שהבלגן של הקורונה התחיל, ואיך שזה קרה נאלצנו לסגור. זה היה קשה מבחינת לוחות זמנים כי לא רק העסק השתנה - אנחנו גם הורים לשלושה ילדים שצריכים לנהל לימודים בזום וארוחות בבית, ולהתארגן מול העובדים. בנוסף, אני לומדת נטורופתיה, כך שכל סדר החיים שלנו השתבש. זה היה מטורף".
העסק השני לא עזר לכם?
"הוא השתתק כמעט לגמרי. 500 לקוחות שהם חנויות פשוט סגרו ולא הזמינו מוצרים. בפיצה, בשלב מסוים חזרנו והמשכנו לתפקד באמצעות טייק אווי או משלוחים לפני מה שמותר היה, אבל הסיטונאות הייתה מכה קשה במיוחד. גם שם שינינו כיוון והתחלנו למכור לטמבוריות ולתחנות דלק. בשגרה הלקוחות שלנו בכל רחבי הארץ ובאתרי תיירות. חלקם עדיין סגורים. זה כמובן עדיין לא מספיק לניהול עסק. כך ששני עסקים שונים לגמרי לא אפשרו לנו להסתדר".
אז הקפה התאושש יותר?
"כן. עשינו המון פרסום לטייק אווי ולמשלוחים, ואני חייבת להגיד שזה עבד והמשכנו לעבוד בצורה סבירה למדי. העובדים היו ברובם חבר'ה צעירים אבל הם אף פעם לא היו קבועים. היו תמיד 2-3 במשמרת, אז פשוט הזמנו אותם פחות. נשארו שני עובדים מבוגרים, ואחד אפילו עבר לעזור בעסק השני. באופן כללי ברור שההכנסות שלנו נפגעו בעקבות המצב, ונאלצנו גם למכור דירה שלנו כדי להסתדר. כאמור, אחת ההכנסות העיקריות בארול, וגם הייחוד שלו, היה אירועים קטנים וימי ההולדת שבאו לחגוג בגלל האופי של המקום. זה מקום שמיועד לכמויות גדולות של ילדים, לשמחה ולמתנפחים. זה מן הסתם נעצר לגמרי. בקיץ הייתה אמנם אווירה אופטימית של חזרה לשגרה ולאירועים כאלה, וקבעתי כבר הופעות עם לאה שבת ועם סי היימן והצעתי 'מחיר קורונה'. התחלתי למכור את הכרטיסים ואז עם בואו של הסגר השלישי נאלצתי להחזיר לאנשים את הכסף שכבר שילמו".
הנה, מדברים עכשיו על התרבות שחוזרת.
"סי היימן בדיוק כתבה לי ושאלה מה קורה. אבל המצב הוא כזה שאני לא יודעת מה לעשות, כי מותר עד 50 איש והמקום מתאים להרבה יותר, יש בו חצר גדולה ורחבה. זה נכון שמדברים על פתיחת התרבות, אבל עדיין יש אי ודאות וחששות, ואין לי מושג איך להתנהל".
את אופטימית?
"אני בנאדם אופטימי, אחרת לא הייתי מקימה כאלה עסקים. אנחנו אנשים חיוביים שאוהבים בני אדם".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il