ביום שבת ניתן הטעם לתוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב. הן לא רק החליפו את הדייר בבית הלבן, אלא שינו מעיקרן את סדרי העדיפויות הלאומיים.
ארבע שנים לאחר שדונלד טראמפ הניח את יהלום קיצוץ המסים לעשירים על כתר החקיקה שלו, ג'ו ביידן יצק כסף אל ארנקיהם של עניי אמריקה. הסנאט סמך את ידיו על תוכנית ההצלה הפיננסית הגדולה ביותר של כל הזמנים, "החוק הגדול ביותר נגד העוני", בלשונו של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, צ'אק שומר.
הסנאט עשה כן חודש וחצי בלבד לאחר סיום נשיאותו של דונלד טראמפ; חודשיים בדיוק לאחר שתומכי טראמפ תקפו את גבעת הקפיטול, בניסיון לסכל את אישור תוצאותיהן של הבחירות.
ברוב הקטן ביותר, ומבלי לקבל תמיכה אפילו מסנאטור רפובליקאי אחד, הבית העליון של הקונגרס האמריקאי נענה לבקשת הנשיא ג'ו ביידן, ואישר הקצבה של 1.9 טריליון (1,900 מיליארד) דולר לנפגעי הקורונה.
הוויכוח היה מר. הרפובליקאים ניסו תכסיסי השהיה פרלמנטריים, כמו למשל קריאה בקול רם של כל החקיקה, 628 עמוד, מה שהוסיף 10 שעות לישיבת הסנאט. הקריאה הסתיימה רק אחרי 2 לפנות בוקר.
החקיקה לא עמדה אפוא במבחן הפוליטי הידוע כ"דו מפלגתיות". בארה"ב, האיפיון הזה נוסף לכל חקיקה, שבה תומך לפחות חבר קונגרס אחד מן המפלגה היריבה. אבל גם בהיעדר דו מפלגתיות, הסקרים תמימי דעים שחבילת הסיוע הזו נהנית מתמיכה מסיבית של הציבור, 70% מהאמריקאים, כולל, למרבה העניין והחשיבות, חלק ניכר של תומכי דונלד טראמפ.
המפלגה הקמצנית מבין השתיים
הביקורת מימין על תוכנית ההצלה עוררה אסוציאציות של המפלגה הרפובליקאית הישנה, זו שקדמה לטראמפ: המפלגה הקמצנית, מהדקת החגורה, אויבת הגירעונות התקציביים, לפחות כל זמן שהנשיא הוא דמוקרט.
אבל ציבור הבוחרים של המפלגה הרפובליקאית השתנה. אחדים ממנהיגיה בקונגרס הכריזו בשבועות האחרונים, בגאווה, שהיא הפכה ל"מפלגת האיש העובד", לפחות אם העובד הוא לבן.
יהיה מעניין לראות כיצד יגיבו האיש העובד והאישה העובדת על ההתנגדות פה אחד של נציגיהם בשני בתי הקונגרס לחוק, הכולל בין השאר מענק חד פעמי של 1,400 דולר לכל אמריקאי המשתכר פחות מ־80 אלף דולר בשנה; ומאריך את מענק האבטלה, שעמד לפקוע באמצע החודש, ל־300 דולר בשבוע עד בוא הקיץ.
אבל אם נחזור אל מוטיב הפתיחה: ספק אם אי פעם בהיסטוריה האלקטורלית צפינו בתוצאה כה מהירה וכה דרמטית של הכרעת בחירות. אנחנו מדברים כאן לא רק על הבחירות לנשיאות, אלא גם, אולי במיוחד, על תוצאות הבחירות לסנאט.
ברור בהחלט שאלמלא נבחר ג'ו ביידן, החוק הזה לא היה מגיע לכלל חתימה. אבל מה שאיפשר את יוזמת ביידן היה ניצחון מדהים, לא צפוי מעיקרו, של הדמוקרטים בבחירות כפולות לסנאט במדינת ג'ורג'יה, בתחילת ינואר.
בזכותן השתווה מספר הדמוקרטים בסנאט למספר הרפובליקאים, מה שמעניק את זכות ההכרעה לסגנית הנשיא קאמלה האריס, המחזיקה גם בתואר של נשיאת הסנאט. ג'ורג'יה לא בחרה דמוקרט לסנאט זה רבע מאה; והנה ביום אחד היא בחרה שני דמוקרטים, כוהן דת שחור ועיתונאי יהודי צעיר. ספק אם היה משקיף פוליטי לא משוחד אחד באמריקה שציפה לתוצאה כזאת.
הרפובליקאים לא חדלו לחרוק שיניים, מפני שהם יודעים, אף כי אין הם מודים, שג'ורג'יה אבדה להם בגלל התנהגותו של דונלד טראמפ בשבועות שלאחר הבחירות לנשיאות. טענתו החוזרת 'שהבחירות לנשיאות זויפו' הביאה מספר גדול של מצביעים רפובליקאים להישאר בבית מפני שהם הסיקו שגם הבחירות לסנאט יזויפו, אז מה הטעם. פרדוקסלית, חוק 1.9 הטריליון הוא מתנתו הלא מכוונת של דונלד טראמפ.
תהליכי דה־טראמפיזציה
ההתנגדות לחוק בשום פנים אינה קפריזית. המתנגדים חושבים, ש־1.9 טריליון הם הרבה יותר מדיי; שהכלכלה עומדת עכשיו בעיצומה של התאוששות טבעית; שהאבטלה פוחתת; שרוב הסימנים מבשרים שיעורי צמיחה היסטוריים בשנה־שנתיים הבאות. לשם מה צריך אפוא לצבור עוד חובות.
הרפובליקאים אינם היחידים המבקרים את ציבור היעד של המענקים האישיים. הם יחולקו לכל משפחה, שהכנסתה השנתית קטנה מ־160 אלף דולר. קצת קשה לסווג משפחה עם הכנסה כזאת כ"נזקקת".
אבל בשעה שהרפובליקאים מבליטים מה שהם חושבים לפזרנות, הדמוקרטים מטעימים פריצות דרך שהם חדלו לקוות לשכמותן בעשר השנים האחרונות, מאז שלפחות בית אחד של הקונגרס היה בידי הרפובליקאים.
החוק החדש עומד לקצץ לפחות בשליש את מספר הילדים החיים מתחת לקו העוני באמצעות אשראי־מס נדיב למשפחות עם ילדים. למשל, אם לא נשואה עם ילד המשתכרת את שכר המינימום, תיהנה מתוספת של כמעט שליש להכנסתה.
הדמוקרטים וידידיהם בתקשורת מטעימים עכשיו את הסמליות של מהלך הדה־טראמפיזציה. הנשיא לשעבר השתמש ברוב הרפובליקאי בשני בתי הקונגרס בשנתיים הראשונות של כהונתו כדי להעביר רפורמת מס מקיפה, שהפחיתה את נטל המסים בעיקר על תאגידים ועל בעלי הכנסות גבוהות.
רפורמת המס הייתה סיבה מרכזית לגאות בוול סטריט בזמן נשיאותו של טראמפ, ובמובן הזה הצדיקה את הטענה רבת השנים ש"גאות מחלצת את כל הסירות מן השרטון".
אבל הגאות של ימי טראמפ הגדילה את רמת ההכנסה של החמישית הנמוכה בארה"ב באחוז אחד ויחיד. בעקבות החוק החדש, הערכה של מכון מחקר לענייני מסים בוושינגטון מעמידה את הגידול הצפוי בהכנסת החמישית הזו על 20%.
הסנאט יצנן ויחליט, אולי
גם כך, האגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית הגיב ברגשות מעורבים. הוא מתרעם על כישלון היוזמה להכפיל את שכר המינימום הפדרלי, שלא השתנה מאז 2009, ולהעמידו על 15 דולר בשעה.
הסיבה לכישלון היא פרלמנטרית: הסנאט מצריך הסכמה של 60 מ־100 חבריו, כדי לאמץ חוקים, שאינם שייכים לקטגוריה של הקצאות. זו מן המוזרויות של השיטה האמריקאית, שהעניקה לסנאט את הזכות לצנן את הלהט העולה מבית הנבחרים.
הסנאט לא נועד לייצג נאמנה את התפלגות האוכלוסייה, מפני שמוענק בו משקל אלקטורלי שווה למדינה של 30 מיליון ולמדינה של חצי מיליון; ומפני שנוסחת הפעולה שלו מעניקה זכות וטו למיעוט של חבריו.
העובדה שהסנאט של ארה"ב נחצה 50־50 בהצבעה על חבילת ההצלה היא תזכורת עגומה על המציאות הפוליטית באמריקה: קיטוב מלא, היעדר הסכמה רחבה, ויתור כמעט מלא על שיתוף פעולה משני עברי המתרס. זו מורשת טראמפ, ויש סיבה להניח שהיא תעמוד בעינה בשנתיים הבאות, בדרך אל בחירות אמצע־הקדנציה לקונגרס.
ביטוי אחר של הקיטוב ראינו ביום שבת הרחק מוושינגטון הבירה, בקצה השני של היבשת, במדינה ההררית של אידאהו. הורים וילדיהם הרכים נאספו סביב חבית בור אש, והשליכו לתוכה עשרות מסכות קורונה. אחד הנוכחים הוסיף צילום גדול של ג'ו ביידן. היינריך היינה אמר לפני 200 שנה, כי "במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו יום אחד בני אדם". הוא לא חשב על מסיכות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
