הורים עובדים / צילום: שאטרסטוק
גם בשנת 2021 יצוין יום האישה הבינלאומי, ולטעמי באופן שכשלעצמו נותן ביטוי לחוסר השוויון המגדרי שעדיין מאפיין את עולמנו בכלל, ואת שוק העבודה בפרט.
בהקבלה לשאלה המוכרת של האימא הישראלית, האם כשילדיה יגדלו עדיין יידרשו לשרת בצה"ל, היום אני שואלת את עצמי האם כשבתי בת ה-8 תגדל, עדיין יציינו בעולם את יום האישה, והאם יש בו באמת כדי לקדם נשים ולהעצימן?
שאלות אלה אנו יכולים להעלות גם לגבי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה האוסר על אפליה מחמת מגדר, הורות או הריון, כמו גם לגבי חוק עבודת נשים הקובע מגבלות כאלה ואחרות על פיטורי נשים במהלך טיפולי פוריות, הריון או תקופת הורות ולידה. מעניין לראות שתיקונים שנעשו בו לאורך השנים כללו הכנסת תיקונים לגבי זכויות גברים במהלך טיפולי הפוריות והגנה מסוימת לאבות, אך עדיין חסרה התייחסות לחוקים אלה כמקדמים את ערכי המשפחה וההורות, בשונה מחוק עבודת נשים, הטעון שינוי.
גם כיום יש פערי שכר משמעותיים בין נשים לגברים, חלקם נובעים מפערים בהיקפי שעות העבודה, אחרים ממיעוט נשים בתפקידים בכירים, מפערים בין המקצועות הנבחרים על-ידי הנשים, כמו גם מתפיסת עולם שעדיין רווחת לגבי מקום האישה במשפחה כמפרנסת שנייה ולא עיקרית.
בהיותי בהריון הראשון, כעורכת דין צעירה, פניתי וביקשתי כי שכרי יועלה. לא נימקתי את הבקשה בהגדלה הצפויה של הקן המשפחתי. "איך את מתכוונת לעבוד אחרי הלידה?", נשאלתי. שאלה זו נראתה לי אז, וכך גם בראייה לאחור, כלגיטימית ועניינית, ומשהתחייבתי כי אמצא את הדרך לעמוד בכל משימותיי, גם קיבלתי בעודי בהריון העלאת שכר משמעותית. אחרי הלידה זכיתי גם לשותפות מלאה ולחלוקה שווה של "משימות ההורות" בבית.
אלא שאי-אפשר להתעלם מהעובדה כי חוקי השוויון נועדו להגן על אוכלוסיות חלשות שנזקקות להגנה. בין היתר הטבות שונות שניתנו בחקיקה לנשים, כגון חופשת לידה בתשלום או קצבאות לאימהות עשויות דווקא לפגוע באפשרות ההשתלבות של נשים בעבודה. כך, מחקרים הראו לדוגמה כי להארכה משמעותית של חופשת הלידה תהיה השפעה שלילית על יכולת הקידום של האישה בעבודה; קצבאות לנשים בדמות דמי לידה או קצבת אימהות עשויות אף הן להוות תמריץ שלילי להשתלבות נשים בשוק העבודה.
נדמה כי אליה וקוץ בה, וניסיונות עודפים לקדם מעמד האישה בחקיקה עשויים דווקא להביא לתוצאה הפוכה.
הפתרון טמון במתן תמריצים, שאינם כספיים, שיאפשרו שילוב הגברים כחלק פעיל מחיי המשפחה, וכך לדוגמה, בכל הנוגע לזכויות אב הורה במערכת החינוך לדוגמה, נקבע עוד לפני שנים בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה כי אב יהיה זכאי לזכות לקיצור יום העבודה, ואולם לא יהיה זכאי לבחור, על פני הזכות האמורה, בתשלום תוספת אם כספית כפי שהיה מקובל אותה עת לגבי אימהות. באופן הזה מצא בית הדין כי יהיה בכך משום צמצום האפליה מבלי שהדבר יגדיל את פערי השכר בין הגברים לנשים.
כדי להגביר את השוויון נדרשת חקיקה או מדיניות המקדמת את ערכי המשפחה והתאמת שוק העבודה לא לקידום זכויות נשים, אלא לקידום ערך ההורות וחיי המשפחה, על דרך של יום עבודה מקוצר לכלל ההורים, אפשרות לשעות עבודה גמישות וכו'.
בד-בבד, השינוי צריך שיבוא לידי ביטוי גם בתפיסת עולמם של האבות, בני הזוג לאותן אימהות שלקידומן נועדה החקיקה המגנה, אשר יעמדו על זכותם לקחת חלק פעיל ושווה בגידול ילדיהם, תוך הכרה בכך שזוהי זכות שעליהם לעמוד עליה, ולא נטל.
הכותבת היא שותפה מייסדת במשרד "דרור גל - רעות שגיב", מתמחה בדיני עבודה ומשמעת