בית הדין הרבני בתל אביב / צילום: תמר מצפי
בינואר האחרון קיבלה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, את המלצות הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי, וקבעה כי בתיקים של עבירות מין ידונו הרכבים מעורבים מגדרית.
הסיבה להחלטה היא למנוע מצב שבו שופטים גברים בלבד ידונו בתיקים. "ההיגיון שבבסיס הצעה זו הוא הקושי של נפגע עבירת המין להשמיע את עדותו לפני הרכב שאינו מעורב. המטרה היא להקל ולו במקצת את חווייתו של נפגע העבירה, הנדרש לספר פעם נוספת את שאירע לו", הסבירו חברי הוועדה.
המלצת הוועדה, אשר דנה בהליכים פליליים בלבד, לא התייחסה לבתי הדין הרבניים, זאת על אף כי תיקי גירושים רבים אשר נידונים בבתי הדין עוסקים גם בעבירות אלימות ומין. הרכבי הדיינים אינם מעורבים מגדרית, והיעדרן של הנשים בולט. בעוד כל התפקידים הציבוריים בישראל פתוחים גם לנשים וגם לגברים, תפקידי הדיינות והרבנות שמורים לגברים בלבד.
50% מהמתדיינים בבתי הדין הם נשים, ועדיין בהרכבים יושבים דיינים גברים בלבד.
חלק מהנשים המגיעות לבית הדין הרבני במטרה להתגרש מגבר אשר התעלל בהן והיה אלים כלפיהן או כלפי ילדיהן. במסגרת הדיונים הן נאלצות לדבר על כל הזוועות שעברו, כולל פרטים אינטימיים וספציפיים מחיי הזוגיות שלהן, על-מנת להרוויח את הזכות להתגרש, להוכיח כי מגיע להן לקבל גט.
כל התהליך האמור נעשה מול אותו הגבר שפגע בהן ומול שלושה דיינים גברים.
מערכת גברית ששופטת אותן, את ההחלטות שלהן, שמחטטת להן בחיי המין, שחוקרת אותן על תדירות ואופן קיום יחסי המין עם בעליהן. ששואלת אותן על האלימות שחוו, על האונס שעברו. מערכת המשפט כבר הכירה בקושי של נפגעות עבירות מין להתדיין בפני הרכבים המורכבים מגברים בלבד - מדוע זה עדיין לגיטימי בבתי הדין הרבניים?
קשה לדמיין מצב שבו גבר היה מוכן לקבל על עצמו מרות של מערכת שמורכבת מנשים בלבד, והיה מוכן להישפט בסכסוך מול אשתו במערכת כזו. אבל למציאות ההפוכה כולנו התרגלנו.
חשוב לומר כי רוב הדיינים מנסים להיות רגישים לעדות האישה בנושאים כאלה ולהקל עליה את מתן העדות, אך רגישים ככל שיהיו, לנשים עדיין יהיה קושי להיפתח מולם מעצם היותם גברים. ואצל נשים נפגעות עבירות אלימות ומין, הקושי הזה מתעצם. נשים נפגעות עבירות מין זכאיות להרכבי דיינים מאוזנים מגדרית, בדיוק כשם שכל נפגע עבירות מין זכאי להרכב שופטים מאוזן מגדרית כפי שקבעה הנשיאה חיות.
בתי הדין טוענים כי זה מצב נתון, ואין מה לעשות - אישה לא יכולה להיות דיינית. גם אם נקבל את העמדה הזו, קיים פתרון אחר לייצוג נשים בבתי הדין. בשנת 2017 העליתי בפני ח"כ עליזה לביא הצעה המאפשרת לעקוף את הבעיה ההלכתית - ביקשנו למנות נשים שישבו בבתי הדין לא על תקן דייניות אלא כנציגות ציבור, והצעה כזו הונחה על שולחן הכנסת.
לא מדובר ברעיון מופרך או חדשני, מודל כזה קיים כבר היום בבתי הדין לעבודה - שם בכל דיון שנערך יושבים לצד ההרכב שני נציגי ציבור - נציג העובדים ונציג המעסיקים. אין להם הכשרה משפטית, אבל הם גם לא זקוקים לה, שכן הם יושבים בדיונים כנציגי ציבור. מודל דומה בבתי הדין יאפשר לנשים להיות נוכחות בדיונים ולקחת חלק בהם, מבלי להיכנס למחלוקת ההלכתית באשר לאפשרות של נשים לכהן כדייניות.
אחרי ההחלטה המדוברת של הנשיאה חיות, הצעה כזו מתבקשת אף יותר. נשים זכאיות לחוויה של שייכות בבתי הדין. הן זכאיות למערכת ששופטת אותן כשוות בין שווים, למערכת שיודעת להתנהל ברגישות המרבית מול נפגעות עבירות מין ואלימות, שרגישה לקשיים שלהן ופועלת על-מנת להקל על החוויה, ולא כזו המייצרת טראומה נוספת תוך כדי ההליך.
המטרה שלנו בארגון "מבוי סתום" היא למגר לחלוטין את בעיית סרבנות הגט והעגינות. אין סיבה שבמדינת ישראל בשנת 2021 אישה תהיה בשליטת בעלה, ואין הצדקה ששליטה זו תהיה מותרת ומעוגנת בחוק. ההלכה ידעה למצוא פתרונות לבעיות הלכתיות מורכבות, והפתרונות לעגינות כבר קיימים ואפילו מיושמים מחוץ לרבנות.
לא ירחק היום שבו בתי הדין הרבניים יפנימו כי הם צריכים למצוא פתרון כולל לתופעה או שיאבדו 50% מהקהל שלהן, אבל עד שהדבר יקרה, לכל הפחות עליהם לתת לנשים להיות חלק מהמערכת.
מינוי נציגות ציבור אולי לא יפתור את בעיית העגינות, אך פתרון זה יקל במקצת על הנשים שנאלצות לעבור בבתי הדין בדרך הארוכה לגירושים.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים מסורבות גט ועגונות