בירוא ביערות הגשם באינדונזיה / צילום: Reuters, Willy Kurniawan
דוח חדש מעורר דאגה באשר לעתידם של יערות הגשם בעולם, הסופחים כמויות גדולות מזיהום האוויר ופליטות הפחמן להם אחראית האנושות, ובכך מאטים את ההתחממות הגלובלית. לפי הדוח, בני האדם פגעו או השמידו כשני שליש מכיסוי יערות הגשם הטרופיים בעולם, כך על פי דוח ארגון Rainforest Foundation Norway. הנתונים המדאיגים מעוררים חשש כי חיץ טבעי הכרחי למאבק בשינויי האקלים, הולך ונעלם במהירות.
המחקר ניתח יערות גשם טרופיים בין השנים 2002 עד 2019, ומצא כי מאז 2002, שטח יערות הגשם שאבד גדול מגודל צרפת. מנתוני הדו"ח עולה כי מתוך כ-14.5 מיליון קמ"ר של יערות גשם טרופיים, שבעבר כיסו את כדור הארץ, נותרנו רק עם 36% שלא נפגעו כלל. כריתת עצים והסבת קרקעות - בעיקר לצורכי חקלאות ביערות הגשם, גרמו לכך ש-34% משטחי היערות נמחקו לחלוטין, ו-30% נוספים נפגעו עד מאוד, ונותרו חשופים ופגיעים מאוד.
יותר ממחצית מהרס יערות הגשם מאז שנת 2002, התרחש ביערות האמזונס בדרום אמריקה, וביערות הגשם הסמוכים לו דוגמת יערות היוקטן והצ'אקו. איי דרום מזרח אסיה, השייכים בעיקר לאינדונזיה, נמצאים במקום השני במקום השני בעולם בהשמדת או הרס יערות טרופיים מאז 2002, כאשר חלק ניכר מאותם יערות בוראו לשם הקמת מטעי שמן דקלים.
רק בשנת 2019 לבדה, נהרסו כ-36 אלף קמ"ר של יערות גשם - שטח גדול יותר משטחה של הולנד, כאשר יער בגודל של מגרש כדורגל נעלם בכל שש שניות בשנה זו עקב פעילות אנושית. כ-38% משטחי יערות הגשם שנהרסו בשנת 2019, מצויים בברזיל ובשטח האמזונס. מאז שנת 2019, המגמה הזו אף החריפה מאוד, שכן ממשלתה מעודדת בירוא שטחי יערות גשם לטובת פעילות חקלאית תחת הנשיא ז'איר בולסונארו. יתרת האובדן יתפרס ברחבי העולם; כ-13% מהשטחים מצויים בקונגו, 9% באינדונזיה, 4.5% בפרו, ו-3.3% במלזיה. היתר, מפוזרים בין מדינות שונות.
חלק משמעותי מהסחורות בעולם נשענות על משאבים המצויים ביערות הגשם הטרופיים. בין אם מדובר בבשר, בגומי, שמן דקלים וקקאו - מוצרים המשמשים את הקהילות האנושיות מצויים או מגודלים על חורבות יערות גשם. לעיתים קרובות, מדובר בשטחים שבוראו שלא כדין. על כן, החוקרים מאשימים את "הצריכה האנושית" באובדן. בעוד שהחקלאות הייתה תמיד גורם מניע לאובדן יערות הגשם, בדו"ח נאמר כי צריכת אנרגיה, סחר בינלאומי וייצור סויה - בעיקר עבור האבסת בעלי חיים במשקים החיים, שמן דקלים, גידול בקר, כריתת עצים וכרייה היו האיומים הגדולים ביותר על יערות הגשם במאה האחרונה.
ובזמן שהקורונה הולכת ונבלמת תודות למאמצי החיסון, מחברי הדוח אף מזהירים כי אובדן היערות הטרופיים מסכן את "העולם כולו" במגיפות עתידיות, שכן "כריתת יערות מסיבית מפרה את מנגנוני הטבע המשמשים להגנה מפני וירוסים הטבעיים, מה שמסכן את העולם כולו מפני פתוגניים פוטנציאליים חדשים המתפשטים מבעלי חיים לבני אדם", כך לפי אנדרס קרוג, ממחברי הדוח.
אובדן יערות הוא תורם משמעותי להתחממות הגלובלית
יערות גשם טרופיים הם ביתם של יותר ממחצית המגוון הביולוגי של כדור הארץ ויש בהם יותר פחמן באורגניזמים חיים מכל מערכת אקולוגית אחרת. אובדן יערות הוא תורם משמעותי להתחממות הגלובלית, שכן יערות טרופיים סופחים ואוגרים פחמן רב, המשתחרר לאטמוספירה עם היעלמותם. מבין כיסוי יערות הגשם הטרופיים שנותרו בעולם, 70% נמצאים בברזיל, פרו, קולומביה, ושני מחוזות פפואה והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המחזיקה לבדה ביותר ממחצית מיערות הגשם הטרופיים באפריקה. מרבית המדינות הללו, פגיעות מאוד להליכי בירוא יערות אינטנסיביים לטובת פעילות אנושית.
בזמן שבני האדם מחפשים פתרונות לספיחת פחמן, עצים הם מנגנון טבעי יעיל לספיחת פליטות ואגירתן, כך בעיקר עצים בוגרים. ליערות הגשם תפקיד מרכזי בכך, אך פגיעה בהם עלולה לשנות את האקלים המיוחד להם, ולהוביל אותם לנקודת אל חזור בהם יהפכו לסוואנה, ולא יוכלו לשרת עוד את החברה האנושית בכללותה, או את בעלי החיים הזקוקים להם.
בירוא חלקים ביערות עצמם, מוביל אף הוא לפגיעה חמורה, שכן פגיעה ברצף היערות מובילה לנסיגתם ופוגעת ביכולתם לגדול ולשמר את המאזן האקולוגי בו הם מתקיימים. פרופ' דן יקיר, חתן פרס ישראל בחקר מדעי כדור הארץ, סבור שעל ממצאי הדוח להדאיג ממשלות ברחבי העולם. לדבריו, "מצב היערות הטרופיים בעולם מדאיג מאוד. אנחנו דואגים מפני עליית הפחמן באטמוספירה, וכריתת היערות היא חלק ניכר מהעניין הזה. ישראל היא חלק ממערכת האקלים, אין לנו מערכת אקלים פרטית משלנו. זה מאבק גלובלי. היערות הם שחקנים חשובים במערכת הזו. הם קולטים שליש מהפחמן שאנחנו פולטים כשאנחנו עושים שימוש בדלקים מאובנים. אם נוריד את השחקן הזה, קצב פליטות הפחמן יגדל משמעותית. זה קריטי".
יקיר מסביר כי סוגי היערות החשובים ביותר למאבק במשבר האקולוגי והאקלימי, הם יערות הגשם הטרופיים, והיערות הבוריאלים, ההולכים והופכים מסחריים יותר. "זו סיבה משמעותית לדאגה. לא רק ששליש מיערות הגשם מושמד - שזו כבר מכה רצינית למערכת האקלים, עוד שליש נמצאים בסכנה גדולה כי הם עוברים שינוי. יערות טרופיים הם אפקטיביים רק כשהם גדולים ורציפים. כשמפרקים אותם ליערות קטנים, הם יכולים להיפגע ולהיעלם. אנחנו צריכים לקחת בחשבון את הנתון הזה. זה מתקרב להגדרה של אסון".
בזמן שממשלות העולם לא עושות דבר משמעותי כדי לבלום את בירוא יערות הגשם, האם אזרחים ובכללותם אזרחי ישראל, יכולים לתרום לבלימת הרס היערות? בארגון גרינפיס סבורים שכן, וקוראים לציבור להימנע ממוצרי צריכה ששרשרת האספקה שלהם עלולה לערב פגיעה ביערות הגשם, דוגמת בשר שגודל בברזיל או מוצרים בהם רכיבי שמן דקל.
לדברי ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל הפעילות של גרינפיס ישראל, "היום ניתן לדעת באופן מדויק מהיכן מגיע מוצר והאם תהליך ייצורו כלל הרס יערות והפרת זכויות אדם, כפי שמעידים שורה של דו"חות שפרסמנו לאחרונה. רשתות שיווק צריכות להפסיק לטמון את הראש בחול ודירוגם במדדי אחריות תאגידית צריך להיפסל עד הסדרת מדיניות ברורה בנושא. הנתונים המחרידים הם קריאת השכמה לכולנו, בטח לא רק למדינות בהן קוראת לנגד עינינו טרגדייה שמאיימת על המשך מרקם החים על פני כדור הארץ. היעלמות היערות קוראת בדרום אמריקה, באפריקה ובדרום מזרח אסיה אבל היא מתחילה במערכת סחר וצריכה שמפקירה את העתיד. לדוגמא, הרס יערות ברזיל וארגנטינה מתחילה בצלחת של כל אמריקאי, אירופאי וישראלי. הצריכה הישראלית בבקר אחראית להיעלמות של עשרות ק"ר של יער עד בדרום אמריקה מדי שנה. צריך ואפשר לעצור את זה, בטח על ידי בחירה אישית בתזונה ובצריכה, אבל גם על ידי שינוי במדיניות הסחר והשיווק".