פרופיל הסולידית בטוויטר
הכנסה פסיבית קבועה מקנה לאדם בעלות על זמנו ופוטרת אותו מהצורך לעבוד תמורת משכורת, אלא אם הוא רוצה בכך. לתובנה הזו מגיע מי שחוסך את כספו לאורך שנים ומשקיע אותו באופן שיטתי בנכסים מניבי הכנסה, עד שתזרים המזומנים מאותם נכסים מכסה את כל הוצאותיו, ותלותו בתלוש המשכורת נגדעת.
ישראלים רבים טעמו מסגנון החיים הזה בשנה החולפת, שעה שדמי החל"ת שקיבלו מהממשלה החליפו חלק ניכר מתלוש המשכורת שלהם. טעמו - ואהבו. עד כדי כך שעל פי דיווחים שונים רבים מהם מעדיפים להמשיך ולקבל הכנסה מהמדינה ולא לשוב למעגל העבודה בשכר גבוה רק במעט. בני אדם, תאמינו או לא, מגיבים לתמריצים.
התוצאה היא שקל מאוד להרגיל אנשים לקבל קצבה ממשלתית - וקשה הרבה יותר לגמול אותם ממנה.
נשיא ארה"ב המנוח הארי טרומן אמר פעם שאחד מהגורמים שהביאו אותו להחלטה להשתמש בנשק גרעיני היה החשש שמא הציבור האמריקאי יגלה שלממשל היה נשק שיכול להביא לסיום מלחמת העולם השנייה, אך הממשל נמנע מלהשתמש בו.
להערכתי, היגיון דומה יביא לכך שהרעיון הבסיסי של חלוקת כספים לציבור יהפוך, בצורה זו או אחרת, לפתרון של קבע.
הסיבה לכך היא שהיכולת של הציבור לסבול מיתון כלכלי נחלשה. מרגע שתשלומים ממשלתיים בקנה מידה נרחב הורעפו על הציבור כפתרון ארעי למצב משברי, מתגבשת ציפייה שתשלומים כאלו יחולקו גם בעתיד במקרה של משבר. אף פוליטיקאי, הרי, לא ירצה להתמודד עם נרטיב בנוסח "יכולנו לקבל כסף מהמדינה, כמו ב-2020, אבל הממשלה בוחרת שלא לעשות זאת".
רעיון נחמד, אבל תמים
הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית - תשלום תקופתי לכל האזרחים, שאינו מותנה במבחני הכנסה או בהיסטוריה תעסוקתית, ושנועד לכסות את צורכי המחיה הבסיסיים של כל אדם - חוזר על עצמו במופעים שונים מאז ראשית המאה הקודמת. זהו רעיון שובה לב, שזוכה לתומכים רבים בכל ספקטרום הדעות הכלכליות.
מנקודת מבט שמאלית כלכלית, הכנסה בסיסית אוניברסלית תגן על עובדים חלשים מפני מגמות של רובוטיזציה ואוטומציה בשוק העבודה, שמאיימות לייתר אותם כליל. הממשלה, ולא שוק העבודה, היא שתחלק את פירות הצמיחה להמונים, תחלץ אותם מחיי עוני, ותפחית את תלותם במעסיקים.
מנקודת מבט ימנית כלכלית, הכנסה בסיסית אוניברסלית היא חלופה יעילה למערכת רווחה מנופחת ויקרה. הכנסה כזו גודעת את התלות בין מקבל ההכנסה לבין בירוקרטיית הסעד על פקידיה, ועדותיה, מבחניה, חוקריה ותמריצי ההתנהגות השליליים שהיא מייצרת, ובנוסף מאפשרת לבטל קצבאות רבות אחרות.
ועדיין, יהיה זה תמים לצפות שהכנסה בסיסית אוניברסלית תהווה תרופת פלא שתחלץ אנשים מעוני ותבטיח קיום בכבוד לכולם. הסיבה לכך היא שבני אדם נבדלים זה מזה; לא רק ביכולת לייצר הכנסה, אלא גם ביכולת לנהל הכנסה.
חלוקת כסף לא תחנך את האנשים
מכאן שאפשר לחלק את הציבור לארבע קבוצות: (א') אנשים עם הכנסה גבוהה שיודעים לנהל את הכנסתם; (ב') אנשים עם הכנסה נמוכה שיודעים לנהל את הכנסתם; (ג') אנשים עם הכנסה גבוהה שלא יודעים לנהל את הכנסתם; (ד') אנשים עם הכנסה נמוכה שלא יודעים לנהל את הכנסתם.
אם נניח שממשלת ישראל תקבע הכנסה בסיסית אוניברסלית, ללא תנאי, לכל אזרח, בגובה של 5,000 שקל, ניווכח עד מהרה בבעיה.
אלה שיודעים להתנהל עם הכנסתם - כלומר, להפיק את המרב מכל שקל ולחסוך כהוגן - לא יזדקקו ל-5,000 השקלים הללו מלכתחילה. אבל אלה שאינם יודעים להתנהל עם הכנסתם, צפויים לבזבז את 5,000 השקלים הללו מהר כל כך, עד שהיא פשוט לא תספיק להם.
במילים אחרות, הכנסה בסיסית אוניברסלית צפויה לשפר את ההכנסה במונחים מוחלטים. היא לא צפויה לשפר במאומה את היכולת לעשות שימוש יעיל בהכנסה הזו. למעשה, תשלומים לא מבוקרים לאנשים שלא יודעים להתנהל כלכלית צפויה רק להחמיר את מצבם ולעודד אותם להתנהל בפזיזות, במופת של סיכון מוסרי.
מי שלא יודע להתנהל עם כספו, לא משנה כמה כסף יישפך עליו, תמיד ימצא דרך לבזבז אותו. אחרי הכול, אם עוני היה בעיה כלכלית, אפשר היה לפתור אותו בכסף.
לבסוף, אני בספק אם הכנסה בסיסית אוניברסלית לטווח ארוך באמת תהפוך אנשים למאושרים יותר. "אושר", כותב הסופר והעיתונאי דניאל פינק, "הוא פועל יוצא של תחושות של אוטונומיה, אדונות-עצמית ותכלית".
האם הסתמכות על תשלום תקופתי מהממשלה, שאינו מותנה במאמץ או בהחלטות אישיות, מחזקת במידת מה תחושות כאלה? אני בספק.
הכותבת היא בעלת הבלוג "הסולידית" (www.hasolidit.com) ומשקיעה חובבת.