גדי ויסברט,שחקן ותסריטאי / צילום: תמונה פרטית
עד פרוץ מגפת הקורונה, עסק גדי ויסברט במשחק שבו פגש את הקהל המגוון פנים אל פנים. "שיחקתי בכמה תיאטראות, בהם תיאטרון אספקלריא וגם יש לי תיאטרון משלי. מאז ומתמיד הייתי גם תסריטאי שעובד כפרילנס וכותב סרטי תדמית לגופים שונים, והופעתי עם השותפים שלי בהופעות קטנות, למשל באירועי בר מצווה. בנוסף, הקמתי יחד איתם עמותה בשם תמ"י, שהיא תיאטרון שמתמחה בעבודה עם מוזיאונים (תיאטרון מוזיאלי). ואז הגיעה הקורונה והכול נסגר - אין מפגשים, אין אירועים, העבודה עם המוזיאונים נפגעה. בדיוק עבדנו על פרויקט גדול עם מוזיאון האסלאם, כתבנו, ביימנו, וההצגות לא עלו מעולם מול קהל".
מה הרגשת?
"בהתחלה? שיתוק. הסטריאוטיפ של לשבת מול נטפליקס כל הזמן - זה מה שקרה. גם היינו אמורים לנסוע לכנס בלונדון של 'תיאטראות מוזיאליים' ב-15 במרץ. הכול הלך, גם הכסף. היינו בתחילת דרך שחשבנו שהיא מדהימה, והיא נחתכה בקאט יחד עם כל העבודות האחרות שלי.
"אני לא חושב שהיה רגע שבו הכרזתי שעכשיו צריך להחליט על משהו אחר. אני כל הזמן איש של רעיונות, על חלק אני מתאבד וחלק נכנס למגרה. אבל יש רעיון שמלווה אותי שנים - גיליתי שבאנגליה ובארה"ב יש ז'אנר של 'ארוחות רצח'. אנשים באים לארוחת ערב, יש שם לכאורה רצח, יש דמויות וצריך לפענח מי הרוצח. בראש המפיקי שלי יש פנטזיה על בית מלון שבאים אליו לסוף שבוע, לכל בנאדם מחכה תלבושת בחדר, מקבלים רמזים דרך הטלוויזיה בחדר או בטלפון. לא קידמתי את זה אף פעם כי זה עולה הרבה כסף, אבל ליד הבית שלי נמצא מלון אוריינט, ואמרתי לעצמי ששם יהיה מופע האגתה כריסטי שלי.
"ואז, אשתי שרון, שגם היא שחקנית וכמוני הפכה להיות תלויה בביטוח לאומי, ערכה מפגש אימפרוביזציה בזום, ואפילו לא משהו שהיא קיבלה עליו כסף, רק כדי להמשיך להרגיש שחקנית. אחד המשחקים היה תעלומת רצח. אמרתי -הזום יפתור לי את הבעיה. למחרת כבר התחלתי לכתוב את התעלומה. זה לקח כמה חודשים עד שהרגשתי שיש סיפור שהוא גם טוב וגם מנצל טוב את הטכנולוגיה. כשהרצתי את זה בפני חברים, היו הערות אבל התגובות היו מעבר לציפיות.
"הכוונה שלי עכשיו היא שזה יהיה כהכנסה נוספת, חלק מאירוע למשפחות שלא יכולות להיפגש ועושות אירוע בזום. כמו חדר בריחה. הרי מה קורה? המשפחה נפגשת מדברת חמש דקות ונגמר. פה אני מציע תוכן. התחלתי לפרסם בקטנה בפייסבוק ותוך חודש מצאתי את עצמי עורך תעלומות מדי יום. יש גם אירועי תעלומות פתוחים, שבהם משתתף קונה כרטיס ולא חייב להשתייך לקבוצה. המחיר היום הוא כ-900 שקל למשפחה של 15-8 אנשים. בכלל, 'התא האפור' הפך לעסק משפחתי - גם אחי הקטן שוקי שהוא המעצב הגרפי, ושרון אשתי אחראית עכשיו על תעלומות לילדים. הצטרפה אלינו סוללה של שחקנים, וממש עכשיו סיימנו לתרגם את זה לאנגלית".
אבל הנה, התרבות חוזרת.
"כל הזמן שאלתי את עצמי מה יהיה ביום שאחרי הקורונה. אבל זה יתאים למשל למשפחות וחברים שחלקם בחו"ל. הזום נותן פתרון טוב, גם אחרי הקורונה. דבר שני, יש הרבה חברות שלא חוזרות למשרד, וזה אחלה כפעילות שוברת שגרה לעובדים. גם יש לנו גרסה בלייב, בה אני מגיע למפגש. ואפשר לשלב את זה כארוחת שף. ככה, בגלל הקורונה, הגעתי לעשות את מה שחלמתי. היום אני משחרר את העבודות הקטנות ואתמקד ב'תא האפור' ובתמ"י. אני לומד לראשונה בחיי לנהל עסק. פעם אמרתי: 'אני אמן, לא איש עסקים'. אבל ברגע שמגלים פאשן אמיתי, כבר לומדים מה שצריך כדי לקדם אותו. וזה כיף".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il