נוף מקומי אופייני בדרך הגישה אל המושבים / צילום: אורלי גנוסר
לפעמים נסיעה ארוכה ליעד היא הזדמנות לעשות הפרדה בין הבית והשגרה המוכרת, לנקות טרדות ולהתמלא באנרגיות מתחדשות. ככה הרגשתי בנסיעה שהיא כמעט אל סוף העולם שמאלה (אבל בקטע טוב), בואכה כיכר סדום.
נאות הכיכר ועין תמר - שני מושבים סמוכים, הנחשבים גם כיישובים הנמוכים בעולם - ממוקמים בנקודה קצת סמויה מהעין, אבל כשמכירים אותם מבפנים, קשה שלא להתאהב באזור המאתגר הזה (בעיקר אקלימית) ובאנשים שחיים בו. בין היתר גם בזכות מסלולי טיולים מאתגרים ומרתקים שמושכים משפחות, רוכבי אופניים, נהגי שטח ואחרים.
האביב הוא הזדמנות כמעט אחרונה לטייל באזור, אף שיש לו גם חיסרון: ריבוי הזבובים בעונות המעבר. החדשות הטובות הן שזה לא פוגע בהנאה. מתרגלים.
לקראת פסח אמורה להיפתח לקהל אטרקציה תיירותית חדשה, "פתחת נחל אמציהו". זהו מעין פארק פתוח שיש בו מצד אחד שולחנות פיקניק, עצי צל, שירותים ואלמנט של מים שייפתח בשלב מאוחר יותר, אבל גם תחנת מידע, שאמנם אינה מאוישת אך יש בה מידע בסיסי למטיילים וכן מקום כינוס מוצל להדרכות ולאירועים, שאט-אט חוזרים לחיינו.
תפיסת התיירות האזורית מעניינת. כאן מנסים לפתח "שגרירי דרך", נותני שירותי תיירות (מורי דרך, בשלנים, אמנים ועוד) שבעזרתם אפשר לתכנן טיול של 24 שעות או יותר, על פי התוכן המועדף על המטיילים. יש שיתופי פעולה פוריים והמטרה היא, כך מגדירים, "לייצר תודעת יעד".
נדמה שדווקא הניתוק הגיאוגרפי יוצר קסם שמושך אנשים לגור במקום. קחו למשל את ירון ניטקה נקש, המכונה "אי"ש טיולים" (ראשי תיבות של שמות ילדיו) שמדריך טיולי ג'יפים בנהיגה עצמית. הוא הגיע לאזור לפני כמה שנים, ומצא את עצמו מחדש. ביד אחת הוא לוקח קבוצות קטנות לטיולים במרחב, ביד שניה הוא מכין ליקרים משוגעים ובשלישית מפתח משחקי ניווט שמתאימים לקפסולות.
ירון לקח אותנו להכיר את הסביבה הקרובה. התחלנו בסכר נחל ערבה, המשכנו לאורך נחל ערבה בדרך שהמשכה היא דרך השלום המובילה למושב עידן, עצרנו במאגר מים שכמעט קרס ונהנינו מנופים דרמטיים לקראת שקיעה, ואפילו טעמנו ליקרים מעשה ידיו.
מבחינת ניטקה נקש הג'יפ הוא אמצעי לראות דברים שאחרת אי אפשר לראות, וכמובן ללמוד ולהכיר. עצרנו לתצפיות, נסענו בשולי מטעי התמרים, הגענו עד לנקודת המפגש עם בריכות ים המלח, שמענו סיפורים והסברים לרוב ואפילו חיפשנו תחמסים, עופות שיודעים דבר או שניים על הסוואה, ללא הצלחה. הטיול נע בין 2-4 שעות, ואפשר לבנות טיול בהתאמה אישית עם התוכן המבוקש (700 שקל לשעה, מינימום 4 משתתפים. 050־7630644).
חקלאות היא עיקר פרנסתם של התושבים, ומעידים על כך מטעי התמרים שמעטרים את המרחב לצד בתי רשת וחממות. רונן שושני, תושב "חדש" במקום (רק 14 שנים) וחקלאי, הפך את המקצוע לסיור מרתק. אחרי סקירה גיאוגרפית ודמוגרפית עברנו דרך החלקות והגידולים. בחורף קל לגדל כאן עשבי תבלין, עגבניות, קישואים ועוד, ושושני דואג לטעימות של ירקות ותבלינים אצל החקלאים השונים.
בדרך עברנו ליד ה"סבחה", מלחת סדום, בית גידול טבעי שמרביתו הוסבה לחקלאות למעט 15% שנותרו טבעיים, וחלק מהשטח הוא שמורת טבע בתהליך הכרזה. המאפיין של בית הגידול הוא הקרקע המליחה, צמחי האשל והאוכם ובסבך חיים בעלי חיים רבים שחוסים בצלו. מי התהום גבוהים ולפני שמכשירים שטח לחקלאות יש עבודת הכנה רבה.
היתרון הוא שיש המון מעיינות. לא כולם נגישים, אבל יש מחשבה לייצר ציר מעיינות עם נקודות שכשוך טבעיות. לא ויתרנו על ביקור בגלריה של ג'וג'ו, אמן בינלאומי שעבודותיו הססגוניות עומדות בניגוד למדבר המונוכרומטי שבחוץ, ושובות את הלב.
לשושני מטע תמרים, שם הוא מדבר על נושא המים ועל התמרים, ואפילו על החישובים המדויקים שצריך כדי להגיע לפרי גדול במשקל של 21 גרם (!). במטע שלו הוא מארח פרויקט מחקרי ניסיוני מיוחד של חברת הייטק. אם תרצו ניתן להוסיף ארוחה קלה המבוססת על החקלאות המקומית ("סדום ועמורה - סיורים חקלאיים", 100-120 שקל למשפחה, 1.5-2 שעות, 052-8744475).
לאירוח יש הרבה פנים. כשהגענו לרוויה ושוקי נאור, הבנתי שיש מקומות שאין להם הגדרה, אין מסגרת וגם אין כללים, ובכל זאת השארתי אצלם את לבי. השניים הגיעו לנאות הכיכר לפני שנים אחדות, ויש להם שני חדרי אירוח עם חצר קסומה וג'קוזי.
הם מנסים להעניק חוויה רוחנית שמחברת אל הלב ופתוחה לכולם. רוויה היא כמו פיה, נעה בקלילות ומפזרת אור, קולה רך ומזמין. קל לזרום איתה. היא פתחה שני סוגי קלפים, ונוצר שיח מרגש והזרות התפוגגה.
לדבריה ים המלח נחשב לרחם של העולם, לכן היכולת לברוא וליצור כאן גדולה יותר. בעבר הם עסקו בטיפול ועדיין נותרו אלמנטים טיפוליים באירוח שלהם, שמציע מפגשים משפחתיים כמו במסע אנרגטי. אפשר להתארח בצימר, לטבול בג'קוזי, להזמין ארוחת ערב - מה שבוחרים (050-2890988).
עוד מקום מומלץ להניח בו את הראש הוא חאן שקדי, שהקים גיל שקדי והפך לאייקון מדברי. במתחם חדרים פשוטים לזוג ועד קבוצה ולצדם שולחן פיקניק ומנגל. המתקנים בשטח עשויים מחומרים ממוחזרים שבנו שקדי והצוות במו ידיהם ופוסלו ביד אמן, וביניהם פזורים ערסלים לרוב. יש אזור ישיבה זרוק לרביצה הגונה, בר, פינת מדורה, מטבח משותף מאובזר ועוד. המקום מתמלא בסופי שבוע ולילדים זה לא פחות מלונה פארק.
בעקבות הוספת קטע לשביל ישראל גם שביליסטים לנים כאן. שקדי שמח לסייע ולעזור ויציע מסלולים ליום ואפילו ללילה כי המוטו שלו זה "תניעו!" (לינה החל מ-400 שקל לזוג ועד 2,100 לקבוצה, 052-2317371).
שירותי הסעדה יכולים להיות מוקש במקומות שכאלה, אבל לא בכיכר סדום, שיש בה לא מעט בשלנים. כשביקרנו במקום נהנינו מארוחות שהכינה מיכל לוזון מ"אוכל שבא מאהבה". ארוחות הבוקר שלה מדוגמות ועשירות, יש לה גם ארוחות קלות חלביות או עם דגים ועוף. היתרון הוא שמיכל מגיעה אליכם עם האוכל, בחאן, בצימר או בשטח, מה שתבקשו, והיא עושה זאת בנועם ובחיוך מרחיב לב (050-2890988).