יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן / צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות"
מבלי ששמנו לב, הסוגיה המדינית מול הפלסטינים נעדרת כבר למעלה מ-20 שנה ממערכות הבחירות. אם בעבר שתי המפלגות המרכזיות היו מתקוטטות ביניהן מי יקדם שלום ואיך, היום כולם נזהרים כמו מאש מלגעת באחת מהסוגיות הקריטיות ביותר לעתידנו כאן. גם כשיש מערכת רביעית תוך שנתיים - הסכם מדיני עם שכנינו לא על סדר היום, אפילו לא על ידי מפלגות השמאל שפיוס מדיני אמור להיות באג'נדה שלהן. וזאת על אף שסקר שנערך לפני כשנה הוכיח ש-82% מהציבור הישראלי סבור שהמשך הסכסוך עם הפלסטינים פוגע בישראל ושיש לחתור לפתרונו.
באופן מפתיע, בין שלל התלאות שעברנו בשנה האחרונה, התברכנו בהסכמים מדיניים עם מדינות המפרץ. אלו הצליחו להוציא במעט את השלום מהבוידעם וגרמו לליכוד להחזיר את המילה ללקסיקון הישראלי. ואם הליכוד מדבר שלום, שאר המפלגות יכולות גם הן להפסיק להתעלם מהסיטואציה החדשה שמשפיעה רבות על הסוגיה המדינית הקריטית יותר לעתיד ישראל - זו מול הפלסטינים.
ההתרחשויות והשינויים בעולם, בארץ וברשות הפלסטינית מסמנים כי התקופה הקרובה מהווה חלון הזדמנויות משמעותי ונדיר, אולי חד-פעמי, לקדם הסכם מדיני שיכול בסופו של דבר להוביל לפתרון הסכסוך ארוך השנים. ההסכמים עם מדינות המפרץ הציבו אותנו בעמדה חדשה מול העולם הערבי, שהחל להכיר בהכרח לקדם שלום בין ישראל לפלסטינים.
הסכמים אלו הכניסו לתמונה גם מתווכים חדשים ואפשרויות נוספות שיכולות לקדם משא-ומתן מדיני בין הצדדים. לא רק זה, חילופי השלטון בארה״ב מאותתים כי לחץ כבד עוד יופעל על ישראל והפלסטינים לשבת ולדבר. הנשיא ביידן וסגניתו האריס ירצו להוכיח עצמם, בטח לאחר שהשלטון הקודם הצליח לקדם את ההסכמים ההיסטוריים עם מדינות המפרץ. לחץ נוסף יגיע מהאג, על אף ההתנערות המוחלטת, ההאשמות הפומביות מול עיני העולם לבטח לא יהיו נוחות לישראל ולא לארה"ב.
ואם נבחן את הזירה המקומית, כבר אפשר להבחין באיתותים חדשים המגיעים מכיוון הרשות הפלסטינית. הבחירות לפרלמנט הפלסטיני והשינויים בהנהגת החמאס, בשילוב מצב כלכלי קשה מאי פעם וההתמודדות בקורונה, עשויים לדרבן את הצד הפלסטיני ולהרחיב את הפתח שנוצר למשא-ומתן. ואצלנו? יהיה ראש הממשלה הבא אשר יהיה לאחר הבחירות, הוא יצטרך לעמוד במכבש לחצים חריג במיוחד בשביל שלא לקדם שיחות, וזאת תוך התמודדות עם סיטואציה משברית.
כי דווקא כשכל הסימנים מצביעים שהמשבר הכלכלי שנוצר צפוי להחריף בשנים הקרובות, דווקא עכשיו זה הזמן לחתוך לשלום. קידום הסכם מדיני לא רק שאינו סותר את הטיפול הדחוף במשבר הכלכלי אלא יכול לסייע בפתרונו: ניסיון העבר מלמד אותנו שהסכמי שלום הם כר פורה להשקעות ולפיתוח. הסכם מדיני יחזק וירחיב את שיתוף הפעולה בין עסקים ישראלים לעסקים פלסטינים, שקיים כבר כיום, יחזק את הכלכלה של שני הצדדים ויוביל לשגשוג כלכלי שיאפשר היחלצות מהמשבר. לעומת זאת, סבב עימות נוסף עם הפלסטינים (או מה שמכונה ״ניהול הסכסוך״) יגבה מחירים כבדים - כלכליים, ציבוריים ואישיים - ויערער עוד יותר את תחושת הביטחון של הציבור הישראלי ואת האמון בשלטון.
ולכן, בסיטואציה הנוכחית, שבה כל הקלפים יכולים להסתדר נכון, נותר לקוות כי ההתעלמות בבחירות מהסוגיה שמטלטלת את המציאות הישראלית מאז הקמת המדינה, נובעת רק משיקולי "פופולריות". לישראל מגיעה מנהיגות אמיצה שתדע לבצע את הפעולות הנכונות למרות ההתנגדויות. מגיעה לנו מנהיגות שתדע לקרוא את המפה הגיאו-פוליטית העכשווית ולחבק את ההזדמנויות שנקרות בדרך. אבל לא רק לפוליטיקאים והמדינאים שלנו יש אחריות, גם לתקשורת וכמובן לציבור יש אחריות לשאול ולדרוש נקיטת צעדים אקטיביים ומשמעותיים לסיום הסכסוך. השנה הקרובה היא חלון הזדמנויות קריטי שעשוי לא לחזור, על כולנו מוטלת האחריות לנצל את המומנטום ולדאוג שלא נפספס גם אותו.
הכותבת היא בעלת דוקטורט במשפטים ומנהלת משותפת בתנועת נשים עושות שלום