הר מסור / צילום: יותם יעקבסון
הקורונה הביאה איתה גם טוב. ישראלים שמרבים לנסוע לחו"ל ורואים במדינתם ארץ קטנה ואפרורית, גילו בצוק העתים את יופיה של ישראל ואת אוצרותיה. בתקופות שבהן הותרו הדרכות, קרה שהדרכתי ישראלים באתרים שנמצאו במרחק מאות מטרים בלבד מביתם ואותם הם לא הכירו. כמורה דרך אני שב ונתקל באמירות כגון "איך לא היכרנו?", "איך אף פעם לא באנו לכאן?".
כזה הוא גם המדבר, שבימי הסגרים היו לא מעט שבחרו לעבור אליו לתקופה מסוימת וזכו להתאהב בו. פסח זה זמן המדבר: לא חם מידי, הרבה מהגבים מלאים ופריחה עונתית מקשטת את הנוף. חג יציאת מצריים הוא הזמן לצאת אל המדבר - לנדוד.
הר ההר, שדה של כדורי אבן
שדה הבולבוסים שלמרגלות הר צין נראה כמו תופעה מוזרה, סיינס-פיקנשנית כמעט: שדה של כדורי אבן, שמזכירים תפוחי אדמה גדולים (ומכאן השם). אין בישראל עוד ריכוז כזה. הבדואים מספרים שכאן אירע סיפור סדום ועמורה. לפי הגרסה שלהם אללה קילל את יושבי העיר שברום ההר, החריב את בתיהם, הרג אותם והפך את ראשיהם לאבן - למען יראו וייראו.
בולבוס הוא כדור אבן פחוס שקוטרו עשוי להגיע ליותר ממטר. בבסיסו שריד אורגני (שלד דג, למשל) ששקע בבוצה שבקרקעית הים ולא התפרק בשל מיעוט החמצן. כך הפך לגרעין התגבשות של קלציט, שהלך והתגבש סביבו. במקרים רבים הקלציט אף פירק אותו או החליף את החומר האורגני המקורי והפך אותו למאובן. הלחץ הכבד על הכדור הוא שגורם לצורה הפחוסה.
הר צין, המתנשא מעל שדה האבן מזוהה כהור ההר, המקום שבו נקבר אהרון אחי משה, שהלך לעולמו בזמן שבני ישראל נאלצו להקיף את הארץ ממזרח. אין כאן מסלול הליכה מסודר, כך שאפשר לפסוע בנחת בין האבנים העגולות.
המחפשים הרפתקאות נוספות יכולים לטפס הלוך ושוב אל מרומי הר צין. שביל מסומן ירוק (ובהמשך כחול) יוצא מפינתו הצפון־מערבית של שדה הבולבוסים. לאחר שמתגברים על 140 מטרים של הפרשי גבהים תלולים למדי אפשר לצפות על הסביבה כולה ממרומי ההר.
הגעה מצומת עין חצבה: נוסעים מערבה בכביש מס' 227 לעבר מעלה עקרבים. כעבור כ-14 ק"מ פונים שמאלה בכביש מסומן שחור. נוסעים בו 8 ק"מ עד צומת T, פונים בו ימינה ושוב שמאלה בדרך מסומנת כחול ובהמשך ירוק. מקיפים את ההר ממערב ומדום ומגיעים לשדה.
אזהרה: ברשת דרכי העפר סביב מפעלי צין שועטות משאיות. חשוב לנהוג לאט, בזהירות ולחצות כל צומת רק לאחר שבדקנו היטב שאף משאית דורסנית לא אורבת לנו מעבר לפינה.
תושבי המדבר וציורי סלע
סאלם, הבעלים של מאהל יהאלה ("ברוכים הבאים" בדיאלקט ערבי בדואי), הוא דמות צבעונית: הוא בדואי בנשמתו, אך התגלגל גם לחיות בתל אביב. בפיו עברית צחה. יש כאן אוהל ציבורי ואוהלים משפחתיים, מקלחות חמות ושירותים "אשכנזיים", כפי שסאלם מכנה אותם) ואפשר גם ללון באוהלים או תחת כיפת השמיים בלב המדבר.
אפשר להעביר יום עם רועת צאן, לרכוש מיומנויות בסיסיות בבישול במדבר, להתנסות בסדנת גששות, באריגה וברקמה בדואית, לערוך תצפית כוכבים בעזרת טלסקופ ענק, לטייל ברגל, עם חמורים.
סאלם הוא בן דור שני בכפר הלא מוכר הזה, שאת שמו העניק לו יצחק רבין בעקבות ההחלטה שלא לפנות מכאן את התושבים בשנית. במקור חיו בשטח שהיום הוא בסיס חיל האוויר רמון. כיום זהו כפר בלתי חוקי. מעל צריפיו ואוהליו חולף קו מתח גבוה, אך תושביו משתמשים בגנרטורים.
בימים אלו מתחולל במקום מאבק. בעוד המינהלת לענייני הבדואים מתכננת להקים כאן ישוב קבע, תושבי הכפרם דורשים שלב ביניים. "קודם תן לילדים שלנו חינוך כמו שצריך ושירותי רפואה כמו במקומות אחרים, לפני שזורקים אותנו בעיירה שבה אנחנו מנותקים מהמרעה וצריכים להתמודד עם תשלומים שהמשכורות שלנו לא יכולות לכסות. צריך לשנות את הראש לפני שמשנים את הבית, לא?", הוא אומר.
המדרון מעל הכפר משופע בכתובות ובציורי סלע (חרוטות) מעניינות ומסתוריות מתקופות שונות. אל חרוטות הסלע ניתן להגיע גם מבלי לבקר בכפר הרועים. ניתן להעפיל ברכב אל מצפור ליפא ולרדת ממנו במורד המדרון. החרוטות נמצאות בעיקר על הסלעים הכהים.
ממש מול הפניה המשולטת מכביש 40 מזרחה אל החניון העליון של עין עבדת וחאן שיירות ישנה פניה לא ברורה, מערבה, על הכפר הבדואי עבדת. כאן נמצא המאהל. טל' 054-3510824).
תל ערד, ארכיאולוגיה ופריחה
ערד הקדומה, השוכנת על הגבול שבין ארץ המזרע לארץ הישימון, נשכחת בדרך כלל מהתודעה, אבל היא דווקא מקום מעניין. בתנ"ך היא מוזכרת כמקום הראשון שממנו ניסו בני ישראל שיצאו ממצריים להיכנס אל הארץ המובטחת, אבל נהדפו על ידי המלך המקומי. רק בשל התבוסה הקיפו בני ישראל את הארץ ונסעו ובאו עד יריחו, שאת חומותיה דווקא כן הצליחו להפיל.
בערד העתיקה נחפרה עיר כנענית בת כ-5,000 שנה. גולת הכותרת שבביקור היא ללא ספק המצודה התקופתית שחולשת על העיר, ובה האתר הפולחני החשוב ביותר מימי בית ראשון: מקדש שלם, הקדום לרפורמות ריכוז הפולחן בירושלים שהנהיג יאשיהו. המזבח שהתגלה במקום תואם את מידות המזבח ואופן בנייתו המתוארים בספר שמות.
הדבר המפליא ביותר הוא שבקודש הקודשים נמצאו שתי מצבות ושני מקטרים. מקובל שמצבות האבן, בדומה למקובל בעולם הקדום, סמלו אלוהיות וכי במקדש ישראלי קדום זה סגדו לשתי אלוהיות; אלוהים ואשתו האשרה, שאותה הוציא מבית המקדש ושרף בקדרון במקביל לביטול עבודת הבמות בממלכתו (מלכים, ב' פרק כ"ג, 6-10)
על הגבעה מדרום לתל פורח מידי אביב ריכוז נאה של אירוסים שחומים. כדי להגיע אליו ניתן לצעוד דרומה מה העיקול שבכביש הגישה לגן הלאומי. האירוסים, הפורחים בחום סגול, נמצאים בעיקר במדרון המזרחי של הגבעה, הפונה לכביש ערד-הר עמשא. כמה קילומטרים מצפון לתל ערד, בבקעת קריות, פורחות כעת גביעוניות לבנון שחומות (שזהו בית גידולן היחיד) וערטניות השדה צהובות.
* תל ערד נמצא באחריות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכניסה אליו מוגבלת לשעות הכניסה המותרות בגנים הלאומיים והיא כרוכה בתשלום.
הר מסור
המסלול המעגלי בהר מסור איננו מהמסלולים המתמסרים. ראשית - ההר נמצא בשטח אש ולרוב סגור לציבור. בסופי שבוע ובחול המועד פסח הוא בדרך כלל פתוח (טלפון לתיאומים: 08-9902926/7).
לאחר צליחת הביורוקרטיה הצבאית, המבחן הבא שבו יעמיד אותנו ההר כדי לעמוד על כנות כוונתנו להגיע אליו הוא דרך העפר הארוכה. היא אומנם טובה ועבירה לכל כלי הרכב, אבל לרוחבה גבשושיות קטנות, הגורמות לרכב לרעוד כהוגן. הפתרון הטוב ביותר הוא להאט מהירות, להתמסר לקצב המדברי ולהמשיך בניחותא. גדולים הסיכויים לצפות בצבאי מדבר.
בדרך חולפים על פני שברי מטוסים - מטרות ירי של חיל האוויר. אסור להתקרב אל המטרות ולגעת בעצם חשוד, שעלול להיות נפל שלא התפוצץ. מהחניה למרגלות ההר נמליץ להתחיל בעקבות הסימון הירוק, כלומר לפנות שמאלה במעלה הערוץ הרחב.
כעבור מאתיים מטר נפרד השביל מהערוץ ומתחיל לטפס על השלוחה השמאלית, במעלה הר מסור. השביל מטפס על שכבות הסלע הנטויות של ההר. בצידן המערבי נשברות השכבות הללו ומותירות קו חד ומשונן על רקע השמיים והוא שהעניק למקום את שמו.
קטע שביל זה מסוכן ויש להשגיח כאן היטב על הקטנים שבחבורה. גובה פסגת הר מסור הוא 180 מטר מעל פני הים, כ- 150 מטר מעל החניון. נשקפים ממנה נופים יפים במורד נחל מסור אל עבר הערבה, והלאה אל הרי אדום. זמן קצר לאחר תחילת הירידה מגיע השביל המסומן ירוק לסופו.
ממשיכים בשביל המסומן אדום - המפנה ימינה, לעבר ערוץ הנחל. בתחתית הירידה עץ שיטה נאה המספק לא מעט צל. הסימון האדום, מורה שמאלה, במעלה השלוחה. הוא עוקף גבעה נוספת ולגולש אל ערוץ משני של נחל מסור. כאן "ניסרו" המים את אבן הגיר הקשה ויצרו קניון קטן, צר, פתלתל ורב הפתעות. בעקבות שיטפונות - בגבים יש מים. בנקודה שבה הנקיק מסתיים והערוץ נפתח צומח עץ שיזף לתפארת. כברת דרך קצרה לפנים נמצא חניון הרכבים.
עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב, למעט ימים בהם קיימת סכנת שטפונות בערבה.
התאמה: לכל המשפחה.
קושי מסלול: בינוני. משפחות מיטיבות לכת.
אורך מסלול: כשניים וחצי קילומטר.
משך מסלול: כשלוש שעות.
מפה: מפת סימון שבילים מס' 17, " מזרח הנגב" (מהדורה אחרונה ומעודכנת ביותר הודפסה בשנת 2018).
הגעה מצומת הערבה: נוסעים דרומה בכביש מס' 90. כעבור 28 ק"מ מגיעים לפנייה משולטת שמאלה לעבר מושב חצבה ובית ספר שדה חצבה. מיד אחרי תחנת האוטובוס שמימין לדרך, מול הפנייה, יוצאת דרך עפר משולטת, מסומנת ירוק, לעבר נחל מסור. הדרך טובה לכל כלי הרכב, אך קצה הנסיעה בה איטי. כעבור 2.5 ק"מ חוצים דרך עפר מסומנת שחור וממשיכים ישר, על פי הסימון הירוק. כעבור 12.5 ק"מ מגיעים לחניון שבתחילת המסלול. משך הנסיעה הוא כ- 45 דקות בכל כיוון.
* המסלול מעגלי, לא נדרשת בהקפצת רכבים.
* ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע, מקל הליכה למתקשים בירידות.
* מומלץ לא להשאיר חפצים יקרי ערך ברכב מכיוון שלעיתים מתרחשות במקום פריצות לרכבים