הסכם ממון / צילום: Shutterstock, Africa Studio
הורים רבים רוצים לסייע לילדיהם לרכוש דירה עם נישואיהם, אך חוששים שאם הילדים יתגרשו, בן או בת זוגם יקבלו מחצית מכספי הסיוע, כשהדירה תחולק בין בני הזוג. לדילמה זו יש שני פתרונות נפוצים: להחתים את הילד ובן/בת זוגו על הסכם הלוואה, במסגרתו הם יתחייבו להשיב את הכספים במקרה של גירושים - או לדרוש שהילד ובן/בת זוגו יחתמו על הסכם ממון, שבו מובהר כי בן הזוג לא יהיה זכאי לזכויות בדירה. אך מה קורה אם בני הזוג חותמים בסוף על הסכם ממון שכולל תנאים שונים מהמוסכם עם ההורים?
סוגיה זאת עמדה לאחרונה בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שדן במחלוקת בין שתי בנות זוג לשעבר, ש' וד', והוריה של ד'. בנות הזוג נישאו בשנת 2006 והביאו לעולם שני ילדים. במשך מספר שנים הן חיו בשכירות בדירת שני חדרים צפופה שלא התאימה לצורכי המשפחה המתרחבת, והוריה של ד' נרתמו לעזור.
ההורים הציעו להשכיר לבנות הזוג דירה שבבעלותם, אך לאחר לחצים רבים מצידה של ש', הסכימו למכור אותה לבנות הזוג, בתנאים מטיבים באופן מרחיק לכת, שעוגנו בחוזה. ראשית הם הסכימו למכור את הדירה תמורת סך של פחות ממיליון שקל, קרי בשווי נמוך משוויה בשוק. בנוסף, הם הסכימו לקבל רק 330 אלף שקל כתשלום ראשון, אותו מימנו בנות הזוג באמצעות לקיחת משכנתה. את קבלת היתרה הסכימו ההורים לדחות עד למקרה של פירוד בין בנות הזוג. כמו כן הסכימו ההורים לרשום באופן מיידי שישית מהדירה על שמה של ש', וחמש שישיות על שמה של בתם ד', מבלי להמתין לתשלום מלוא התמורה. בפועל בנות הזוג לא שילמו אפילו את הסכום הראשוני להורים, מאחר שהן לא עמדו בתשלומי המשכנתה לבנק, והוריה של ד' נאלצו לממן עבורן גם סכומים אלה.
בשנת 2017 בנות הזוג נפרדו, והוריה של ד' נדהמו לגלות כי ש' הגישה תביעה לקבלת מחצית מהדירה, על בסיס הסכם ממון שערכה עם ד'. מתברר כי במהלך חייהן המשותפים ש' הצליחה להחתים את ד', מאחורי גבם של ההורים, על לא פחות משלושה הסכמי ממון, העומדים בסתירה יש' להסכם שערכו בנות הזוג עם הוריה של ד'.
על-פי הסכמים אלה, דירת המגורים שנתנו להן הוריה של ד' שייכת לשתיהן בחלקים שוויים, על אף רישומה בטאבו ביחס של 1/6 לעומת 5/6. כמו כן נקבע בהסכם הממון, כי במקרה של פירוד, ש' תעזוב את הדירה, וד' תישא לבדה בתשלומי המשכנתה עד לפירעונה, אז יחולק שווי הדירה ביניהן באופן שווה.
אינה זכאית למחצית הדירה
לכאורה ניתן היה לומר כי ד' היא אדם בוגר שאחראי למעשיו, והיא זכאית לוותר על זכויותיה לטובת בת זוגה, מבלי שהוריה יהיו זכאים להתערב בכך, אולם בית המשפט פסק דווקא לטובת ההורים בנסיבות יוצאות דופן אלה.
בית המשפט קבע כי העובדה שהסכמי הממון הוסתרו מההורים, עומדת לחובתה של ש', שכן אם ההורים היו יודעים כי היא עתידה לקבל מחצית מהדירה, ולא 1/6 כפי שהוסכם בהסכם שנחתם עימם - הם לא היו נותנים את הסיוע הנדיב לרכישת הדירה.
כמו כן, בית המשפט התרשם כי הסכמי הממון, המקפחים את ד', נחתמו תוך ניצול של ש' את מצבה הנפשי המעורער של ד' ואת תלותה בה.
בסופו של יום בית המשפט קבע כי לא זאת שש' אינה זכאית למחצית הדירה, אלא שהיא צריכה להודות להוריה של ד' שהם מסכימים לתת לה את שווי 1/6 הדירה שרשמו על שמה, ולא מבקשים לבטל רטרואקטיבית את כל הסיוע הכלכלי הרב שהעניקו לה.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה