בחירות 2021 סבב 4 / צילום: מארק ישראל סלם - הארץ
שמחתי מאוד מכך שהסקרים והמדגמים שהולעטנו בהם במערכת הבחירות הזו במהדורות החדשות והעיתונים התבררו כרחוקים שנות אור מן האמת. ולא, זה לא בגלל תמיכתי בגוש זה או אחר, אלא מתוך תפיסה שסקרים והאופן בו דוחפים אותם ללוע הציבור בעבור רייטינג הם רעה חולה שמבטאת את העידן הפוסט עובדתי בו אנו חיים.
ב-1967 פרסמה הפובליציסטית והפילוסופית היהודיה-גרמניה חנה ארנדט טור ב'ניו-יורקר' שנדמה כאילו נכתב על הכאן ועכשיו שלנו תחת הכותרת 'על אמת ופוליטיקה'.
ארנדט קשרה בכתיבתה בין הידרדרות הדמוקרטיה להידרדרות העיתונות והפוליטיקה וקשרה, בין היתר, בין סכנת הקריסה לטוטאליטריזם, שהוא שלטון מבוסס שקר, לתלות של פוליטיקאים באנשי שיווק.
פרקטיקות של שיווק ופרסום הופכות את השיח הפוליטי לשיח שאינו מבוסס על עובדות ואת הזירה הפוליטית לכזו שבה עובדות לא מעניינות אלא רק הסיפור השיווקי. ארנדט מתארת תהליך שנשמע מוכר - לטענתה טשטוש הגבולות בין פוליטיקה, שיווק ותקשורת עלול להוביל לטשטוש הגבול בין עובדה לדעה. הזירה הפוליטית תהפוך לשוק של "דעות חופשיות" בה כל אחד רשאי לומר את דעתו גם אם לדעה אין ביסוס עובדתי.
לדוגמה - אם דונלד טראמפ אומר שבהשבעה שלו היו יותר אנשים מזו של אובמה לפניו זו זכותו "להרגיש" כך, גם אם העובדות מספרות אחרת. בזירה פוליטית של תחושות אין מקום לעובדות וכשאנו חיים בעידן פוסט-עובדתי אין משמעות להבדל בין אמת לשקר. מה גם, שעל פי ארנדט השקר הרבה יותר מושך מכיוון ששקר דורש דימיון ותעוזה - דברים שמושכים יותר משיח עובדתי משמים ובתרגום לימנו אנו - מביא יותר רייטינג.
הסגידה לסקרים לפני בחירות בקרב ערוצי התקשורת המרכזיים בישראל, כמו במקומות אחרים, נובעת מרצון למשוך צופים לקנות עיתונים, ללחוץ על אתר ולצפות בטלוויזיה ובכך להגדיל את הכנסות בעלי ההון השולטים בתקשורת.
תוצאה קיצונית של הרצון הזה הובילה להוצאת כותרת בליל הבחירות בערוץ 13 מפי הסוקר קמיל פוקס על 'הכרעה דרמטית'. הסקרים עדיין מושכים את הציבור גם אחרי ההתרסקויות המפוארות של הסוקרים בבחירות 2019 מועד א', בברקזיט ובבחירות 2016 בארה"ב כי הם נותנים תחושה של ודאות בעידן נטול ודאות.
במקביל הם גם עלולים להכניס להיסטרייה. התקשורת בונה בדיוק על שני הדברים הללו - הציבור נמשך לכותרות פופוליסטיות שמכניסות לאופוריה או היסטרייה ומצד שני נדמה לציבור שהסקרים נותנים לו עוגן בעולם בו אין יותר משמעות לאמת.
ומהם הסקרים אם לא דעה או "תחושה"? הרי הסקר מבטא גם את הלך הרוח של מי שהינדס או הינדסה את השאלות. מעצבי סקרים הם גם מעצבי דעת קהל. הסקר אם כן אינו עובדה אלא עוד עמדה, דעה או פרשנות.
תעשיית הסקרים היא עוד מאפיין של עולם פוסט-עובדתי. ודבר אחרון - חברה טובה הלינה באוזני השבוע ערב הבחירות שהחלה לקבל סמסמים ממפלגת 'הציונות הדתית'. אותה חברה היא מצביעת שמאל ותיקה. אמרתי לה שאלי הם לא הגיעו, הכי ימינה בסמסים אצלי זה הליכוד ו'תקווה חדשה'.
אותה חברה מיד הסבירה לי שהיא שיקרה בסקרים בהודעות הסמס וענתה כי היא מצביעת ליכוד - ומאז שהיא הזדהתה ככזו - החלה לקבל סמסים מכל מפלגות הימין כולן. מה הנמשל? בחברה שאין בה כבר ערך לאמת כולם משקרים. בחברה כזו הסקרים הם בסך הכל עוד מאפיין של תרבות השקר.
הכותבת היא ראשת המסלול לתקשורת ומדיה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו