קיצור ימי העבודה / צילום: גלובס
הצעות לקיצור שבוע העבודה לארבעה ימים עולות ויורדות במדינות שונות בעולם מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת, וגם בישראל עלו ב-20 השנים האחרונות כמה הצעות כאלה, והתמסמסו זו אחר זו. בכל זאת, לאורך השנים יש מגמה מתמשכת של קיצור שעות העבודה. כך, עברנו משישה ימים לחמישה ימי עבודה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, ובהמשך הופחת בהדרגה גם מספר שעות העבודה השבועיות.
כעת, מעלה מנכ"ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר הצעה נוספת - לקצר את שבוע העבודה לארבעה ימים בלבד. שפיגלר סבור שמשבר הקורונה הוא הזדמנות פז להאצת שינויים בשוק העבודה ובמשק.
"אותו שכר בארבעה ימים"
"הרעיון הוא ליצור מסגרת שתאיץ את גלגלי הכלכלה ותביא ליותר רווחה", מסביר שפיגלר. המודל שלו יעבוד באופן הבא: העובדים יעברו לעבוד ארבעה ימים, באותו שכר, כך הוא מדגיש, והמעסיק יצטרך להגדיל את כוח האדם שלו ב-20% כדי לספק את הביקוש ביום העבודה הנוסף. כלומר, העסק יעבוד כמו קודם, אבל העובדים יעבדו ארבעה ימים בלבד.
לפי שפיגלר, שחרור העובדים מיום עבודה אחד, תמורת אותו שכר, יגדיל את האפשרויות שלהם לצרוך ולבלות וכך יגדיל את הביקושים במשק. המעסיקים יקבלו עובדים מאושרים יותר, נכונים לעבודה והתפוקה לכל שעת עבודה שלהם תעלה. כך הם יוכלו לממן את הגדלת כוח האדם.
הפריון של העובד הישראלי הוא אחד הבעיות הבלתי פתורות במשק. הישראלים עובדים הרבה שעות ביחס לעולם, אבל הפריון שלהם נמוך. לפי דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה, פריון העבודה בישראל נמוך ב-22% בממוצע ממדינות OECD.
מחקרים וניסויים שנעשו בעולם הצביעו על הקשר בין מספר שעות העבודה למידת הפרודוקטיביות. כך, לדוגמה, מחקר מ-2017 שפורסם בכתב העת Labour Economics מצא שככל שעובדים במרכזי שירות עבדו שעות רבות יותר הפרודוקטיביות שלהם ירדה, ומחקר שערכה מיקרוסופט ביפן הצביע על עלייה בתפוקה בעקבות מעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים.
אם זה כל כך פשוט, מדוע המודל הזה לא התקבל בעבר?
"לאנשים קשה עם שינויים. בעבר המשק עבד שישה ימי עבודה וקיצצו לחמישה, וגם אז אנשים התקשו לקבל את זה. היום יש מודעות לצרכים האלמנטריים של העובד, לתת לו פנאי לדברים אישיים ולא רק לעבודה, שדי סוחפת ומשתלטת עלינו ביומיום.
"המשבר הזה יצר המון נקודות למחשבה, לתהייה, לבחינה, לרוויזיה. זו הזדמנות מצוינת לקדם דברים שהיו בקיפאון, כמו מה שקרה עם עבודה מהבית. אם המעסיקים יבינו שהדבר הזה רק יגדיל את הביקושים, לעניות דעתי הם בהחלט יכולים לזרום עם זה, כמו שזרמו עם המעבר משישה לחמישה ימים. יש הרבה דברים שצריך להטמיע מתוך הסתכלות רחבה וניתוץ הקיבעון והסטגנציה המחשבתית".
שפיגלר מוסיף כי מעבר לשבוע עבודה של ארבעה ימים ישפר את הדינמיקה החברתית ולא רק הכלכלית והממשקים של אנשים עם הקרובים אליהם. "זה ישביח את איכות הכלכלה. אסור לראות אף פעם תמונה שהיא מחולקת לחלקים, אלא את כל המצרף. זה יש התנגדות טבעית לשינויים ועד שזה מחלחל לוקח זמן".
כרגע נראה שאף גוף ממשלתי לא פועל בכיוון הזה.
"אני מניח שאחרי הבחירות, ברגע שהמערכת תתייצב, נאמר את דברנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ונהיה יותר ממוקדים. יש לנו מחלקת מחקר שבוחנת את זה. אלה דברים שהתפתחו רק לאחרונה. הביטוח הלאומי מתכוון בהחלט לומר את דברו ולפעול כדי לקדם זאת. אלה דברים שהם בבסיס הביטחון הסוציאלי של התושבים".
"העלות עולה על התועלת"
ב-2004 העלה יו"ר המפד"ל אז, זבולון אורלב, הצעת חוק שלפיה יונהג במשק סוף שבוע ארוך, משישי בצהריים עד שני בבוקר, אבל התאחדות התעשיינים התנגדה.
ב-2011, הצהיר השר לפיתוח הנגב והגליל לשעבר סילבן שלום כי יקדם הצעת חוק לסוף שבוע ארוך, שבמסגרתה יום ראשון יהיה חופשי מעבודה. היוזמה הזו התגלגלה במשך כמה שנים דרך הקמת ועדה לבחינת שינויים בשבוע העבודה, עד שצומצמה ב-2014 לפיילוט של שישה סופי שבוע ארוכים בשנה, שהתמסמס אף הוא בינתיים.
ב-2013, בעקבות הצעתו של השר שלום, ערכה התאחדות התעשיינים מחקר משלה ומצאה שהנזק שייגרם לתעשייה מהחלת שבוע עבודה מקוצר יעמוד על 5.5 מיליארד שקל והיישום יעלה למגזר העסקי 14 מיליארד שקל בשנה - 2% מהתוצר השנתי שלו.
אחרי קיזוז התרומה החיובית הצפויה כתוצאה מגידול בפעילות ענפי הבילוי והפנאי, הנאמדת בכ-5 מיליארד שקל, העלות למגזר העסקי תכלול תוספות שכר לעובדים שיועסקו ביום השבתון; הפסד תפוקה בגין ירידת הפריון ביום שישי המקוצר; וירידה בפריון בסוף יום העבודה, שיהפוך לארוך יותר. המחירים כמובן נכונים לתקופה שבה נעשו, והיום הם יהיו גבוהים יותר, בהתאם לעלייה בתוצר ובשכר.
בעיה נוספת שעמה ייאלץ להתמודד המגזר העסקי ביישום שבוע עבודה מקוצר, טענו התעשיינים, היא הפגיעה בגמישות שבוע העבודה, מאחר שהיא תאלץ את המעסיקים ברוב המקרים לתת את היום הפנוי ביום ראשון.
לדברי דפנה אבירם ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, שניהלה בעבר את האגף למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים, "ההתאחדות קיבלה אז החלטה שרוצים ללכת על זה ובואו נראה איך זה אפשרי. אבל זה התברר כבעייתי. למשל, מפעלים שעובדים באופן רציף יצטרכו לשלם לעובדים על שני ימי שבתון. הבעיה השנייה היא שאם אתה רוצה להכניס אותו ייצור בפחות משמרות, אתה צריך לבדוק מתי תייצר את היתר. אם מוותרים על יום בשבוע צריך להגדיל את פריון העבודה ב-20%, ולא בכל מקום אפשר לייעל.
"קיבלתי אז הנחיה לבדוק אפשרות לקצר חופשות, לקצר את ארוחת הצהריים, להאריך את יום העבודה תפעולית, אבל זה לא ממש הסתדר".
מדוע במדינות אחרות כן חושבים שזה אפשרי?
"זה אפשרי במקומות שבהם הפריון הרבה יותר גבוה. להייטק ולפיננסים זה מתאים, לייצור פחות. צריך לעשות את התהליך הזה יחד עם שדרוג ההון האנושי. להערכתי, גם היום התנאים לא בשלו לכך כי פספסנו את ההזדמנות של הקורונה לעשות הכשרות מקצועיות על חשבון החל"ת".
האם המגזר העסקי לא יכול להרוויח מזה? להגדיל ביקושים?
"מי שירוויח אלה ענפי המסחר, הפנאי, הבילוי והאמנות, שאכן נפגעו בקורונה, אבל הם לא אלה שמביאים את הערך המוסף מבחינת תוצר והכנסות ממסים. ההגדלה בצריכה ממוצרים אחרים תבוא בעיקר מהיבוא ולא מייצור מקומי".
יש פלח אוכלוסייה נוסף שיצרוך יום נוסף בשבוע, האוכלוסייה הדתית והחרדית.
"משקל הצריכה שלהם וכוח הקנייה לא מספיק גבוה. בעלות תועלת נטו משקית, העלות עולה על התועלת".
אבירם-ניצן חושבת שזה לא הזמן לזעזע את המשק. "קודם נראה את מדינת ישראל מוציאה לפועל את הפיילוט לשישה סופי שבוע ארוכים בשנה, לפני שרצים רחוק".
עמדת התאחדות התעשיינים לא השתנתה מאז. נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד"ר רון תומר, אומר: "ביום שבו נתחיל לצאת ממשבר הקורונה, עסקים בכל העולם ייתקלו בצניחה חדה בביקושים, ורק מי שיצליח להיות תחרותי מאוד ישרוד. לכן, דווקא בתקופה כזו, אם ברצוננו לצאת מהמשבר ולייצר מקומות עבודה חדשים, עלינו לשמור על תחרותיות ופריון עבודה גבוה. לא נצליח בכך אם נפגע בהיקף שעות העבודה.
"כבר עכשיו התעשייה הישראלית מתמודדת עם יבוא טורפני ממדינות כמו טורקיה וסין, עלויות גבוהות ורגולציה כבדה. אם נוסיף על כך פגיעה בשעות העבודה השבועיות, נוביל בהכרח להרס מוחלט של התעשייה ולפגיעה קשה בכלל המשק".
עמדת נשיאות המגזר העסקי דווקא מרוככת יותר. לדברי יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, "אנחנו במגזר העסקי מצויים היום, במציאות כלכלית מורכבת של מעבר משיקום והישרדות לצמיחה והאצה. מאז פרוץ המשבר, לא ראינו כלים משמעותיים בהחלטות הממשלה לטיפול בהאצה ובצמיחה. המגזר העסקי התנהל במשך שנה שלמה במרחב של חוסר ודאות כלכלית מוחלטת ואחד האתגרים המשמעותיים שלנו, הוא להניח בפני המגזר העסקי את הכלים, שיעלו את הפריון (תוצר לשעת עבודה). בהתייחס ליוזמת קביעת מספר סופי שבוע ארוכים אומר, שאנחנו מצויים בשיח עם השותפים שלנו בהסתדרות על מנת לטייב את המודל, שמצד אחד יביא להעלאת הצריכה הפרטית ומנגד יתרום לתפיסות ניהוליות של עבודה מול יעדים ולא לפי זמן, יפחית עומסים בכבישים ויעודד את ההון האנושי וכל אלה, בשיתוף והדדיות עם המעסיקים - לטיוב עולם התעסוקה ויחסי העבודה. אני משוכנע כי נגיע יחד למודל נכון שיועיל לכל הצדדים".
"סכנה להפליה מסוג חדש"
פרופ' שרון טוקר, חוקרת לחץ ושחיקה בעבודה מהפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת תל אביב, רואה את היתרונות שבקיצור שבוע העבודה - שיפור הרווחה הנפשית והפיזית, צמצום תחבורה בכבישים ועוד - אבל מסייגת: "יש שאלות מפתח שחשוב לשאול: האם הפחתה בימי עבודה תגרור גם הפחתה במטלות? אם תכני העבודה יישארו על כנם והעובד ייאלץ להשלים אותם בפחות ימים, הוא עלול למצוא עצמו תשוש והדרך לשחיקה תהיה מהירה. נכון שכיום הפריון פר שעת עבודה אינו גבוה, אבל גם למעט מדי ימי עבודה יש מחיר.
"לא ברור אם ארבעה ימי עבודה יהפכו לימים ארוכים מאוד של 10-11 שעות כדי לחפות על הימים האחרים. האם עובדים יידרשו להשלים שעות עבודה בבית ללא תגמול רק כדי לשמור על משרתם? במקרה כזה, ניצור הפליה חדשה - של אנשים שאינם מסוגלים לעבוד שעות ארוכות. מטבע הדברים הדבר יפגע שוב בנשים. תזכורת כואבת למה שקרה ועדיין מתרחש בעקבות מגפת הקורונה".
טוקר מציינת נקודה מהותית נוספת: "מה קורה כשמקום העבודה צריך לתפקד חמישה או שישה ימים בשבוע - האם תהיה חלוקה של משרה אחת לשני אנשים? אם כן, האם באמת ניתן לדבר על שבוע עבודה בן ארבעה ימים או בן יומיים וחצי-שלושה, כשהמשרה מתחלקת באופן שווה בין שניים? יש היום הרבה הצעות להעסקה גמישה מסוג זה, אך צריך לזכור את העלויות הכרוכות בזה - גם למעסיק (תשלומי שכר והטבות) וגם לעובדים (צמצום בשכר). שוב, אותם אנשים שירשו לעצמם ליהנות מכך הם העובדים שחתך ההכנסה שלהם גבוה יותר".
טוקר סבורה שמעבר לארבעה ימים יכול להתאים במשרות פשוטות כגון שירות לקוחות, שבהן העבודה היא זהה ועובד לא מחויב לפרויקט מתמשך שהוא שלו. לדבריה, הכיוון שיש ללכת אליו הוא צמצום אמיתי של שעות העבודה באופן גורף.
לגבי הטענה של שפיגלר שהתוצר יגדל בעקבות העלאת מספר העובדים, היא אומרת כי התוצר של הארגון לא נשען בהכרח על העובדים, אלא בעיקר על אוטומציה. "אם השכר לא ייפגע, אני לא רואה מאיפה הארגונים יממנו את תוספת העלויות. ואם מדובר במימון של המדינה - האם ישראל ערוכה לשלם חמישית משכר העובדים? לדעתי לא".