גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

המסע לפולין / צילום: אמיר מאירי

כבר כמה שנים אני חושבת מה יהיה ביום שאחרי, מה יקרה ביום שלא יהיו ניצולים, מי יעביר את הסיפור והמסר שלהם ויספר מה באמת הם עברו ומה באמת היה. והנה הגענו ליום הזה כשחלק גדול מהתלמידים, על פי המחקר שלי, כבר ממש לא מתעניין בטקסי יום השואה והנושא נשחק ועבר תהליכי פוליטיזציה קשים והפך לחלק מאוד לא מרכזי בתודעה הישראלית של תלמידי בתי הספר, שהם דה פקטו הדור הרביעי והחמישי.

מצאתי בבתי הספר תלמידים שאמרו לי "הסבתא שלי סיפרה שהסבתא שלה הייתה בברגן בלזן" והמרחק של השנים יוצר מרחק תודעתי רב מאוד, לפעמים כשנות אור. פרספקטיבת הזמן של התלמידים מוגבלת ולכן כדי לחברם לאירוע טראומטי כל כך רחוק כמו השואה יש צורך באקרובטיקה פדגוגית. מאידך המסע לפולין חושף את התלמידים באופן בלתי אמצעי לחוויית חיים עוצמתית שבו הם חשים וחווים את המראות, לעיתים את הריחות והקולות.

במסגרת המסעות ה"ידע הקשה" והחומר הלימודי מונגש להם באופן מוחשי-רגשי המאפשר להם להתחבר אליו בהתאמה לגיל הספציפי שלהם ולאנרגיות הבלתי נגמרות, המחפשות תיעול הולם וריגושים. וכך במהלך המסע סוגיות אינפורמטיביות המופיעות בחומר ה"יבש" קורמות עור וגידים והופכות למציאות אותנטית של חיים המטביעה את רישומה בעוצמה על הנפש. למעשה, המסע הופך את ההיסטוריה לזיכרון חי, דינאמי ומאתגר.

אחת הסוגיות המרכזיות שהועלו על ידי התלמידים הייתה העובדה שלא כל התלמידים ידם משגת ליציאה למסע והדבר יוצר אי שוויון ולחצים חברתים, הרחבת השסע הסוציו-אקונומי בכיתות והצפתם של שאלות נוגות של צדק חברתי ואפליה. יש תלמידים המציינים את ההשפעה של המסע על עיצוב זהותם ומאידך יש הרואים במסע לפולין הזדמנות לטיול בחו"ל עם אתנחתא מהנה בדיוטיפרי ורוצים לדעת איפה הקניון הבא. תלמידים רבים ציינו את מקומו המהותי של איש העדות ניצול השואה בעיצוב החוויה המשמעותית של המסע והשאלה מה יעלה בגורלם של המסעות ללא אנשי העדות והאם יש בהם צורך.

לא מתאים לכולם

בהתבסס על מחקרי ועבודתי המעשית בתחום חקר הוראת שואה אני בעד המסעות לפולין ואני חושבת שצריך לחדש אותם אבל צריך לעשות חשיבה מחודשת לגבי אופיים ואופן התנהלותם מהבחינה החינוכית ולהתייחס לתוצאות מחקרים שיש לנו בתחום בארץ ובעולם.

מורים ותלמידים העלו ביקורת נוקבת שחייבת להילקח בחשבון כמו רמת ידע נמוכה יחסית של תלמידים הנובעת בעיקר בגלל קיצוצי שעות בלימודי ההיסטוריה ואי יכולתם של המדריכים להשלים בתהליך ההכשרה את החסר ואת הפערים הלימודיים. כמו כן היו מורים שטענו שהפערים בין רמות שונות של תלמידים, שהם בעלי רמות מוטיבציה שונות וסגנונות לימוד דיפרנציאליים, גורמים לעיתים לבעיות משמעת חמורות הנובעות בעיקר מחוסר הבנה וחוסר עניין. כמו כן היו שציינו את אי היכולת של חלק מהתלמידים לעמוד בעומס נפשי הכרוך במסע, והעדר איזון שנמצא בתכני המסע בין מרכיבים ספציפיים יהודיים ואוניברסליים.

נראה לי לאור ראיונות עם מורים ותלמידים כי המסע לפולין לא מתאים לכל התלמידים ופסק הזמן שהביאה עלינו מגפת הקורונה מחייב לבחון מחדש הוצאתן של משלחות ייעודיות הכוללות תלמידים שעברו תהליך של מיון ומסוגלים לעמוד בעומס הרגשי של המסע ובתהליך ההכשרה המקיף הנדרש על מנת שיהיה משמעותי מבחינה לימודית וחינוכית ויהיו לכך כמובן השלכות כלכליות וחברתיות. הפיכתן של המסעות לסלקטיביים תעורר ללא ספק שאלות אתיות, חינוכיות וחברתיות אך ייתכן שהן תהפוכנה בטווח האורך את הטיול לפולין ל"מסע" חינוכי זהותי אמיתי ועוצמתי.

הכותבת היא דור שני לניצולי שואה, ראש מרכז סל ון גלדר לחקר הוראת השואה וראש קתדרת אונסקו לחינוך לערכים, סובלנות ושלום בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן