עופרה שטראוס ואהוד ברק / צילום: שי יחזקאל, כדיה לוי
אם היה מי שהניח שמשבר הקורונה והשפעותיו השליליות על הכלכלה המקומית יובילו לירידה בעלויות התגמול של המנהלים הבכירים של החברות הבורסאיות בת"א בסיכומה של שנת 2020 - הרי שהדוחות הכספיים שפורסמו בשבועות האחרונים מלמדים אחרת. כמגמה, עלויות התגמול של שיאני השכר בבורסה המקומית ממשיכים בכיוון אחד - מעלה.
● לרשימת שיאני השכר המלאה לחצו כאן
זה 27 שנה שגלובס עוקב אחר תגמולי הבכירים בבורסה בת"א, ומהנתונים עולה כי גם בתקופת הדוחות השנתיים ל-2020, חרף המשבר העמוק בכלכלה וחוסר הוודאות הגדול, המשיכו התגמולים למנהלי החברות הבורסאיות לשבור שיאים.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היו תגמולים הוניים בהיקף גבוה משמעותית מאלו שניתנו בעבר, וחלק גדול מאותם תגמולים מיוחס לבכירי חברות שזה אך הנפיקו את מניותיהן לראשונה בבורסה בתל אביב.
מעבר לכך, משתייכים רוב בעלי השכר הגבוה בבורסה המקומית לחברות גדולות ומבוססות, שהציגו גם בשנה החולפת צמיחה בפעילותן ובמחירי המניות שלהן, למרות האתגרים שהציבה הקורונה בפני המשק. דוגמאות לכך מספקות בין היתר חברות מוטות טכנולוגיה כנייס, אלביט מערכות, חילן ומטריקס, וחברות נדל"ן ותשתיות כאלקטרה, קבוצת מבנה, שיכון ובינוי ואשטרום.
לעומתם ניתן למצוא ברשימת השיאנים גם בכירים בחברות שהתקשו "לספק את הסחורה" בשנה החולפת, ובכל זאת שלחו כבדרך קבע נציגים לצמרת שיאני השכר. דוגמאות לכך מספקות קבוצת הנדל"ן הגלובלית גזית גלוב וחברות הסלולר והקנאביס הציבוריות.
בשונה משנים קודמות, הבכירים שמשכו את נתוני השכר מעלה בשנה החולפת הגיעו דווקא מחברות ישראליות, ולא מהחברות הדואליות (שנסחרות גם מעבר לים) כפי שקורה בדרך כלל. בצמרת השיאנים בולטים כמה שמות חדשים, רובם אלמונים עד לאחרונה מבחינת המשקיעים, וחלקם עדיין כאלה.
אותן "פנים חדשות" כבשו בסערה את טבלת השיאנים בעקבות הנפקת הון ראשונית שביצעו החברות שבניהולם - מהלך שהבטיח להם חבילת תגמול שמנה במיוחד, הכוללת בעיקרה תגמול הוני, וזאת עוד לפני שהמשקיעים בבורסה המקומית זכו ליהנות מביצועי החברה שהם מנהלים.
בראש אלה ניצבים שלושה מנהלים מחברת האנרגיה הירוקה נופר, שבזכות מתן חבילות הוניות מפנקות באופן קיצוני טרם ההנפקה, שברו את שיאי כל הזמנים של תגמולי מנהלים בתל אביב, עם תגמול מצרפי בסכום עתק של קרוב ל-290 מיליון שקל - רובו הגדול (יותר מ-230 מיליון שקל) במניות.
16% הוא שיעור הצמיחה בעלות העסקתם המצרפית של 100 שיאני השכר בתל אביב בסיכום 2020. סיכום נתוני השכר השנתיים נעשה טרם פרסום תנאי התגמול של בכירי טבע, ובנטרול תנאי התגמול של בכירי נייס, שלא נכללו בדירוג 2019 משום שפורסמו באיחור.
בנטרול עלות העסקת המנהלים משתי החברות הללו, שתופסים דרך קבע מקום בצמרת הדירוג, הסתכמה עלות העסקתם המצרפית של 100 שיאני השכר אשתקד ב-1.04 מיליארד שקל, לעומת היקף תגמולים מצרפי של כ-900 מיליון שקל של 100 השיאנים ב-2019.
עלות השכר המצרפי של 100 השיאנים ב-2020 כולל בכירי נייס מגיע ל-1.1 מיליארד שקל - ועל כרבע מסכום זה (286 מיליון שקל) אחראים שלושת מנהלי נופר - המנכ"ל נדב טנא, סמנכ"ל הכספים נעם פישר וסמנכ"ל פיתוח עסקי שחר גרשון.
552 מיליון שקל היה התגמול המנייתי מסך עלות העסקתם של מאה שיאני השכר אשתקד - סכום המהווה כמחצית מסך עלות העסקתם והגבוה בקרוב ל-50% מעלות התגמולים הללו ב-2019.
מתוך סכום זה היו אחראים עשרת המנהלים בעלי השכר הגבוה ביותר אשתקד ליותר מ-60% מסך התגמולים המנייתיים - בסכום מצרפי המתקרב ל-350 מיליון שקל. כשני שלישים מסכום זה שייכים לשלושת מנהלי נופר, המוזכרים לעיל.
464 מיליון שקל הייתה עלות ההעסקה המצרפית של עשרת שיאני השכר אשתקד, סכום המשקף תגמול שנתי ממוצע של יותר מ-46 מיליון שקל לכל אחד מהם, ושל קרוב ל-4 מיליון שקל לחודש לכל אחד.
הדומיננטיות של המנהלים הישראלים בדירוג 2020 בולטת גם בנתוני עשיריית השיאנים, מהם המנהל הזר היחיד הוא מורי קסלר, מנכ"ל חברת התרופות פריגו. מבין הישראלים שהתברגו בעשירייה הראשונה, מי שהמשיכו את הרצף מ-2019 היו ברק עילם, מנכ"ל נייס, אייל לפידות, מנכ"ל שיכון ובינוי לשעבר, זוהר לוי, יו"ר סאמיט, ודודו זבידה, מנכ"ל מבנה. איתמר דויטשר, מנכ"ל אלקטרה, שומר על מקום בעשיריית שיאני השכר הישראלים כבר מ-2017.
6 הוא מספר המנהלים של חברות ביטוח ובנקים הנכללים במאיית השכר ב-2020. זאת, בדומה למספרם בשנים קודמות, מאז שנכנס לתוקף חוק שכר הבכירים בענף הפיננסים בשנת 2016, ודחק את מנהלי הגופים הללו הרחק מצמרת שיאני השכר, שבה שהו דרך קבע עד אז.
עם זאת, ענף הפיננסים סיפק בדירוג הנוכחי כמה שיאני שכר המועסקים בחברות בנות ואינם כפופים להגבלות החוק, ומרביתם הגיעו ב-2020 מקבוצת הפניקס, ובראשם איציק עוז, שנמנה עם 35 שיאני השכר אשתקד, עם תגמולים שחצו רף של 8 מיליון שקל.
עמיתיו של עוז בהפניקס ברשימת השיאנים היו רן גבעון (6.7 מיליון שקל), מוני פלר וסטו שפירא (5.7 מיליון שקל כל אחד), ונוסף עליהם התברגו לרשימת 100 השיאנים גם אבנר מנדלסון, מנכ"ל חברה בת של בנק לאומי (5.8 מיליון שקל), וזיו בירון, מנכ"ל חברה בת של דיסקונט (5.2 מיליון שקל).
31 הוא מספר המנהלים שהגיעו לרשימת 100 שיאני השכר מחברות נדל"ן, על ענפיו השונים: נדל"ן מניב, בנייה, הנדסה, תשתיות ופרויקטים.
בורסת טכנולוגיה או לא, הדומיננטיות של מנהלי חברות הנדל"ן ממשיכה לבלוט גם בצמרת הגבוהה - עם ארבעה מנהלים מתוך עשיריית שיאני השכר הישראלים שמגיעים מחברות הענף - כולם נכללו בעשיריית שיאני השכר בבורסה גם ב-2019.
אלה כוללים את אייל לפידות, שנפרד אשתקד מקבוצת שיכון ובינוי עם תגמולים בסכום של 21.5 מיליון שקל, ואת זוהר לוי, בעל השליטה בסאמיט, צעד אחריו, עם סכום דומה (21.1 מיליון שקל), וכן את איתמר דויטשר, מנכ"ל אלקטרה (15.4 מיליון שקל) ודודו זבידה מנכ"ל מבנה (14.2 מיליון שקל).
2 בלבד היה מספר הנשים מבין 100 שיאני השכר, מספר הממשיך לשקף את מצבן העגום בכל הנוגע לתגמולים בחברות הנסחרות בבורסה המקומית, בדומה למגמה מהשנים האחרונות, עם נוכחות מצומצמת ודלילה ביותר בצמרת המתוגמלים בין החברות הנסחרות. כבר שנים ארוכות שהנציגות הנשית בין 100 שיאני השכר בבורסה היא חד-ספרתית, עם נציגות בודדות, וב-2020 נראה כי מגמה זו קבעה רמת שפל נוספת.
רק אחת מבין שתי המנהלות שהצליחו להתברג לרשימת 100 שיאני השכר היא ישראלית - עופרה שטראוס, יו"רית קבוצת המזון והמשקאות שבשליטת המשפחה. לפניה בת' גאספיש, סמנכ"לית הכספים של נייס, שעם תגמולים של יותר מ-10 מיליון שקל התברגה בין 25 שיאני השכר ל-2020.
50 מבין 100 שיאני השכר נושאים בתפקיד של מנכ"לי החברות שמהן הם מגיעים (או מנכ"לים לשעבר), בעוד שמספר שיאני השכר שהגיעו לרשימת ה-100 מתפקיד היו"ר מסתכם בכ-10.
מלבד שתי משרות אלה, שיאני השכר היו בדרך כלל מנהלי חברות בנות וסמנכ"לים (וסגנים ומשנים) למנכ"ל בתפקידים שונים (כספים, פיתוח עסקי, תפעול, טכנולוגיות ועוד).
שיאנים אחדים הם מנהלים שסיימו את תפקידם, מה שמייצר להם במקרים רבים פיצויי עזיבה חד-פעמיים גבוהים למדי ("מצנח זהב") בהתאם להסכם העסקתם. הדוגמה הבולטת לכך בשנה החולפת היא של אייל לפידות, שעזב את שו"ב, והתשלומים בקשר לסיום העסקתו התקרבו ל-7.5 מיליון שקל.
מענק מותנה תוצאות ותגמול הוני: ממה מורכב שכר הבכירים
חבילות התגמול של המנהלים ונושאי המשרה בחברות הבורסאיות כוללות שלושה רכיבים מרכזיים - שכר שוטף (או לחלופין דמי ניהול ודמי ייעוץ), מענקים שונים ותגמולים הוניים (הקצאת מניות ואופציות).
בעוד שרכיב השכר הוא קבוע (ובדרך כלל עולה כל כמה שנים), המענקים השנתיים הם רכיב משתנה המתחלק בדרך כלל לשניים - מענקים מותני תוצאות ומענקים בשיקול דעת הדירקטוריון. התגמול ההוני שניתן לבכירים מתפרס על פני שנים, ונועד ליצור זיקה בין התגמול לביצועי החברה.
כל חברה הנסחרת בבורסה נדרשת לאשר מדיניות תגמול, המשרטטת את הקווים המנחים לדרך התגמול של נושאי המשרה והעובדים של אותה חברה ואת סכומי המקסימום שיכולים לקבל מנהליה, גם בשכרם, גם במענקים וגם בחבילות ההוניות המוקצות להם. הללו נבחנים גם ביחס לעלות השכר הממוצע והחציוני של שאר עובדי הקבוצה.
בדרך כלל להגעתה של חברה חדשה לבורסה מתלווה גם שדרוג תנאי העסקת ראשיה שחברת נופר ואחרות הדגימו לאחרונה, עם חבילה הונית מפנקת במיוחד לבכירים.
במסמך מדיניות התגמול שלה לקראת ההנפקה, כותבת נופר כי מטרת מדיניות התגמול היא ליצור איזון בין שני אינטרסים של החברה: האחד, "לתגמל נושאי משרה העומדים ביעדי החברה, לאפשר לחברה לגייס ולשמר נושאי משרה איכותיים לטווח ארוך ולתת להם תמריץ על הצלחתם בהשגת יעדי החברה", והשני. "לאמץ נורמות שכר המבטיחות שמבנה התגמול מתיישב עם האסטרטגיה העסקית והכלל-ארגונית של החברה לאורך זמן, ואינו חורג ממדיניות התגמול שהדירקטוריון סבור כי היא תואמת את מטרות החברה ומאפשרת להשיגן".